עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:ליאורה אמיתי, חברת "הנהגת הבריאות", היא המנכ"לית של "הקאוליציה לבריאות הציבור".
במאמר הבא חסרים הגרפים והתמונות, שהתפרסמו כחלק ממנו בחוברת המאמרים של הכנס להנהגת הבריאות, 13.3.15.
מפרץ חיפה הוא אזור של קצוות: מצד אחד – הר ירוק נושק לים כחול וחול צהוב, ומצד שני נמל דלקים, מכולות, ספינות, נפט שחור, בתי זיקוק ומאות אלפי טונות של כימיקלים שמיוצרים, משונעים ומאוכסנים בו באופן יומיומי.
האם בין הקצוות הללו נוצר איזון בריא לבני האדם, שהם חלק מהסביבה הזו?
המאמר ממחיש עד כמה התעשייה מנהלת את האזור מאז הקמת בתי הזיקוק ועד היום ומציג נתונים המראים כי התעשייה מאיימת על הבריאות ועל הקיום של למעלה ממיליון תושבים שחיים ו/או עובדים, או עוברים באזור מפרץ חיפה והקריות מדי יום.
פתיחה
ים כחול ושמיים, שתי סירות של נייר, הדייג יורד למים ורוכב על גב של דג אל האוצר[1]… אפשר היה לפתוח כך סיפור קסום, אלא שאז הגיעו הבריטים והקימו את הנמל,[2] וכעבור זמן קצר את בתי הזיקוק[3]. מהשלב הזה, הפסטורליה המדהימה של הכרמל, הים והמפרץ קיבלה בעיטה חזקה מהאדם שהחליט לשלוט בה, לייבא לתוכה נפט גולמי שחור משחור ולייצר ממנו תזקיקי נפט בתוספת כל התעשיות הנלוות: פלסטיק, דשנים ושאר כימיקלים משאריות זיקוק הנפט. החיוניות של כל אלה לעולם שלנו בכלל והיכולת להמשיך לקיים מצב זה לאורך זמן,[4] מוטלות בספק.
חומרים מסוכנים
מפרץ חיפה הוא מחסן הדלק והכימיקלים של מדינת ישראל, קיימים בו ריכוזים של מאות אלפי טונות של חומרים מסוכנים שונים[5] בשטח מצומצם של כ-20 ק"מ רבועים. מיקומו של מאגר חומרים מסוכנים אלו בלב אחד האזורים המאוכלסים והצפופים ביותר בישראל הינו מקור לדיון מרכזי כבר שנים ארוכות. לא פעם עולה גם נושא העלות הכלכלית הכרוכה בריכוזים אלו. מאמר זה מתמקד רק ב-3 סוגי חומרים מתוך עשרות של חומרים מסוכנים:
אמוניה – גז דחוס, רעיל מאד לנשימה. משמש לייצור דשנים, פולימרים ולקירור מפעלים ומחסני מזון גדולים. 120 אלף טון בשנה מובאים לארץ דרך נמל חיפה בכל שנה.
גפ"מ – "גז הבישול" הינו חומר רעיל, נפיץ ודליק. שאיפתו מסוכנת. עלול לפגוע במערכת הנשימה, לגרום לאובדן הכרה, חנק ואף מוות. עלול גם לגרום לפיצוצים קטלניים ולאסון המוני.
ברום – חומר רעיל ביותר המעכל רקמות גופניות. היקף הנזק שלו דומה לפגיעת נשק כימי. בריכוזים נמוכים גורם הברום לגירוי מתמשך בעיניים ולקשיי נשימה. בריכוזים גבוהים הוא יוצר כוויות חמורות מאד בגוף ובאברי הנשימה.
הסיכונים לציבור – תרחישים אפשריים ועלויות לכלכלת האזור
הקואליציה לבריאות הציבור יזמה בשנת 2010 מחקר[6] שנערך ע"י ד"ר ורד בן שלמה ופרופ' ניר בקר, המחקר בחן את הערכים הכלכליים של נזקים הנגרמים מאירועי חומרים מסוכנים היפותטיים כתוצאה מתרחישים אפשריים של שלושת החומרים המסוכנים הנפוצים ביותר בתעשייה: אמוניה, ברום וגפ"מ. חשוב לזכור, שבנוסף לחומרים הנ"ל יש במפרץ חיפה חומרים מסוכנים נוספים רבים, ביניהם אתילן, מימן, נפט ומוצריו ועוד שלא נכנסו למחקר הנ"ל.
שיטת העבודה היתה בחירה של מספר מקרי חקר של אירועי דליפות מזהמים שאירעו והערכת הנזק הכלכלי שלהם. לאחר מכן נבנו מספר תרחישים של אירועים היפותטיים לאזור חיפה וסביבתה, גם לגביהם הוערך הנזק הכלכלי מנזקי הבריאות המשוערים. הדו"ח מצא שיש סיכון גבוה שהתחזוקה הלקויה והשינוע המסוכן של חומרים מסוכנים במפרץ חיפה יגרמו לאסון המוני במקרה של רעידת אדמה, תאונת דרכים, דליפה, אירוע חבלני או נפילת טילים בקרבתם. הדו"ח גם התייחס לנזקים הכספיים העצומים שייגרמו לציוד ורכוש אישי, הכנסות אבודות של שעות עבודה ותשלומי פיצויים, ומצא כי גם ההשלכות הכלכליות של אירוע כזה תהיה עצומות[7].
אולם אין צורך לחכות לאירוע גדול, בשנים האחרונות התרחשו אירועים רבים[8] של דליפת חומרים מסוכנים במפרץ חיפה.
אמוניה
מיכל אחסון האמוניה היחיד בארץ נמצא במפרץ חיפה והמשק כולו תלוי בו ובתפקודו. המיכל פועל, נכון להיום, ללא כל האישורים המתאימים. בישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת באוקטובר 2006 הזהיר ד"ר אפרים לאור, שהיה אז יו"ר ועדת היגוי הבינמשרדית להיערכות לרעידות אדמה, כי פריצה של 2400 טון אמוניה במפרץ חיפה תביא לכ-17,000 הרוגים לפחות ול- 77 אלף פצועים, שרבים מהם ימותו גם הם.
בנובמבר 2014 נהרג כבאי מדליפת אמוניה במפעל "הוד חפר" כתוצאה מחתך בצינור הובלה. התושבים קיבלו הוראה להישאר בבתים, 20 אנשים נפצעו.
גפ"מ
נכון להיום חוות הגז היחידה בצפון ממוקמת בקריית אתא ומספקת גז לכל אזור הצפון, לרבות מרכז הארץ ודרומה, באמצעות כ-9000 משאיות המשנעות את הגז במכליות במהלך השנה.[9] חוות הגז בקריית אתא פועלת ללא היתר רעלים, ללא אישור כיבוי אש ועם צו סגירה מטעם קריית אתא.
את הסכנות החמורות מדליפת גפ"מ ניתן לראות לדוגמה בכמה אירועים שהתרחשו בעולם:
- תאונת משאית בספרד (1978) שהכילה 45 מ"ק גפ"מ. באותה תאונה נהרגו מעל 200 איש ו- 40 נכוו באופן חמור.
- במיסיסיפי שבארה"ב (2007) נסדק צינור קטן בקוטר 30 ס"מ, ממנו השתחררו 1600 קוב בלבד. אותו סדק קטן גרם למותם של שני אנשים, 7 פצועים, 4 בתים הרוסים, ונזק הנאמד בכ-3.4 מיליון דולר.
- במקסיקו (1984) אירעה דליפת גפ"מ שהביאה לפיצוץ חוות מכלי גפ"מ. באירוע נהרגו 500 איש, כ-6000 פצועים, החוות נהרסה כליל וכך גם העיר.
- בטקסס (2005) פיצוץ שאירע בבית זיקוק בטקסס ארה"ב הביא ל-15 הרוגים ומעל 100 פצועים.
- ביוני 2011 אירעהדליפת גז קטלנית בבניין מגורים בנתניה אשר גרמה ל-4 הרוגים, כ- 90 פצועים וקריסת הבניין לחלוטין.
ברום
הברום מופק בים המלח ומשונע בכ-2000 מכליות לנמל חיפה ומשם לייצוא. בעת דליפת ברום מאחת המכליות, צפויים להיפגע באזור חיפה כ- 6500 אנשים מינימום וכ-350,000 אנשים מקסימום. הנזקים הכספיים מאירוע ברום נעים בין 5.7 מיליארד דולר ועד ל- 14.2 מיליארד דולר.
בעקבות כל זאת, אין להתייחס לנושא כאל מצב של אירועים בודדים, אלא כאל מציאות רווחת ושגרתית. במרץ 2014 מינתה ועדת הפנים והסביבה של הכנסת ועדה מיוחדת לבחינת הנושאים הסביבתיים והתכנוניים במפרץ חיפה. מסקנות הועדה הכוללות הוגשו לוועדת הפנים ב 30.7.2014[10] ובין שאר מסקנותיה, המליצה הועדה לבחון ביסודיות אלו ריכוזי חומרים הינם חיוניים באזור ואלו אינם חיוניים וכן לבחון את מיקומם ביחס לריכוזי אוכלוסייה ואזורי סיכון.
זיהום האוויר במפרץ חיפה
במפרץ חיפה מרוכזים קרוב ל-30 מפעלים כימיים ופטרוכימיים הגדולים במדינה, במתחם קטן וצפוף יחסית שנקרא מתחם התעשייה הפטרוכימית, ושטחו 20 קמ"ר בלבד. מאז הוקמה מדינת ישראל היה מאופיין האזור הזה כאזור בעל רמות גבוהות של זיהום אוויר, הן מבחינת הרכב החומרים והן בכמות.
חיפה והקריות הם אזורים אורבניים מאד צפופים, ומספר גדול של תושבים חיים בקרבה יחסית למתחם התעשייה. בנוסף, המאפיינים הטופוגרפיים של אזור מפרץ חיפה, וכן משטר הרוחות באזור מקשים על פיזור המזהמים ומגבירים את הסיכון לחשיפה של תושבים רבים לזיהום האוויר.
ויכוח קבוע מתנהל בנושא הזיהום באזור מפרץ חיפה, לגבי חלוקת האחריות בין גורמי הזיהום או מידת התרומה של כל גורם, למצב הגרוע. מנכ"ל איגוד הערים לאיכות הסביבה בחיפה טוען בכל הזדמנות, שהזיהום מתחבורה הוא המרכיב המרכזי במצב זיהום האוויר בחיפה. לעומת זאת בדוח סיכום הפעילות לשנת 2012 של איגוד הערים בחיפה[11], מודגש ההיפך (האיור מופיע בחוברת המודפסת בלבד).
על פי נתוני איגוד ערים לאיכות הסביבה, התרומה של התחבורה עולה על התרומה של התעשייה רק בתחמוצות החנקן, ובשיעור מאד זניח. חשוב לזכור גם שחלק משמעותי מהתחבורה באזור הם משאיות גדולות השייכות לתעשייה.
הרשויות[12] משקיעות לא מעט אנרגיה, זמן ותקציבים בקמפיינים להעלאת המודעות לגבי זיהום מתחבורה וממדורות, דבר מבורך לכשעצמו, אך במקביל מגוננות על התעשייה מפני דעת הקהל שמתקיפה את התעשייה. הרשויות גם נמנעות שוב ושוב מהמחויבות שלהן ליידע ולהזהיר את תושבי האזור בשגרה, לפני אירוע וכמובן בעת אירועי חומרים מסוכנים וזיהום אוויר חריג, ובכך מועלות בתפקידן כמי שאמון על שלום הציבור.
מפל"ס זיהום האוויר
המפל"ס הינו מרשם הפליטות לסביבה, המרכז את המידע אודות הפליטות וההעברות של מזהמים ופסולות ממפעלים אשר עליהם מוטלת חובת דיווח על פי חוק. מתוך 24 המפעלים במפרץ חיפה, 21 נמצאים בעיר חיפה. הנתונים שמתפרסמים לציבור הם נתונים שהמפעלים עצמם דיווחו למשרד להגנת הסביבה[13]
הנתונים של שנת 2013 התפרסמו בסוף שנת 2014 בטבלה שלא מותירה מקום לספק: האזור עם זיהום האוויר החמור במדינה הוא אזור מפרץ חיפה, ומקור הזיהום העיקרי הוא התעשייה ולא התחבורה. (הטבחה מופיעה בחוברת המודפסת).
שקט תעשייתי[14]
התעשייה היא המקור לזיהום האוויר החריג בחיפה ובמשך שנים מנסים לטשטש עובדה זו. קשרי הון ושלטון המונעים מאינטרסים כלכליים של בעלי הון והנטייה הקבועה של הרשויות להעדיף את האינטרס הזה במקום את טובת הכלל ובריאות הציבור, הם המציאות שמאפשרת רמות זיהום תעשייתי כה חמורות. גם לציבור יש חלק משמעותי בהתהוות המצב הזה, בשתיקתו מול המגמות החמורות וההולכות ומחמירות, ומול קשרי הון שלטון אלה.
הרשויות, ועיריית חיפה בראשן, השקיעו מאמצים כבירים ב"ניקוי" תודעתי של המציאות במיוחד בעשור האחרון באמצעות מערכת מצוינת של יחסי ציבור. הרצון להשפיע על עתיד וכלכלת העיר באמצעות מיתוג תדמית חיובית הצליח, חלקית. אכן רוב תושבי האזור אינם מודעים בכלל לבעיה החמורה שעמה הם ובני משפחתם מתמודדים יום יום, שעה שעה, בשונה מהמצב בשאר אזורי הארץ. אם הם היו מודעים, סביר להניח שהם היו פועלים במגוון דרכים כדי לשנות את המציאות הזו. תופעה זו מכונה בפי האירגונים הסביבתיים באיזור בשם: "שקט תעשייתי".
באזור מפרץ חיפה בולט במיוחד השקט התעשייתי: הרשויות מגוננות על התעשיות, ומשתמשות בדיווחים של המפעלים עצמם כדי להציג מצב שווא של שיפור מתמיד באיכות האוויר. המפעלים מקפידים להחצין את השיפורים שלהם ולהסתיר היטב את המידע על תקלות ועל הזיהום החמור. התושבים קונים את כל המצג הזה, אף-על-פי שהחושים הבריאים שלהם מאותתים להם שהמצב אינו בריא בכלל. המציאות הכללית בישראל, של מאבקי הישרדות פרטיים, ושל החברה כולה, לא מותירה מרחב לפעול בנושא, שנראה לעיתים "שולי", לעומת נושאים בוערים של בטחון וכלכלה.
שקט תעשייתי הוא מצב שבו החברה עצמה, מסכימה לקבל על עצמה מציאות קלוקלת, הרסנית, כי אין בידה הרצון, העוז והיכולת לשנות.
תחלואה
זיהום אוויר וזיהום סביבה משפיעים באופן מכריע על הבריאות. כבר מדבריו של הרמב"ם אפשר ללמוד על החשיבות הראשונה במעלה לאיכות האוויר בסביבת חייו של האדם: "אדם צריך קודם כל לשים לב לתיקון האוויר, אח"כ תיקון המים, ואחר כך – תיקון המזון"[15]. מחקרים בעולם ובארץ מוצאים קשרים הדוקים בין זיהום אוויר ועליה בשיעורי תחלואה במגוון רחב מאד של מחלות, ביניהן: מחלות כלי דם, מחלות לב, שבץ מוחי, תחלואת ריאות, אסטמה, סרטן ובפרט – לימפומה שאינה על שם הודג'קין, סרטן ריאות, סרטן השד, לוקמיה, סוכרת, מומים מולדים, משקל נמוך בלידה ועוד. משרד הבריאות בישראל הכיר בזיהום אוויר כגורם מסרטן רק בשנת 2014.
לפני כשנה הצטרפה לקואליציה לבריאות הציבור[16] בחורה בשם ק', בת 30 מורה בבית ספר בקריות, מיד לאחר שהחלימה מסרטן הלימפומה. בעקבות מחלתה היא קראה רבות על המאבק שלנו והחליטה לקחת חלק מרכזי בפעילות. המחלה התגלתה אצלה בגיל 27, מאז היא עברה השתלת מוח עצם וטיפולי כימותרפיה קשים מאוד, שגרת חייה הופסקה ורק השנה שבה לעבודה.
היא נולדה וגדלה בקרית אתא. סבתה התגוררה בעכו ונפטרה מסרטן השד. גם דודתה ואמה חלו בסרטן מסוג לימפומה. ק' גילתה עד מהרה שהיא מוקפת באנשים בכל האזור שהתגלה אצלם סרטן: השכן, רק בן 16, שהוציאו גידול מראשו, חברה נוספת ואחות של חברה. דודתה שגרה כל חייה ברחוב דגניה בקרית חיים. בבית ספר בו היא עובדת מתנוססת תמונה גדולה של מורה שנפטרה מסרטן ועוד 3 מורים חלו לאחרונה והמקרה המזעזע ביותר הוא שאחת מהתלמידות שלה סיפרה לה שאחותה חולה בסרטן הדם. היא מסכמת את התיאור המתסכל במשפט: "ילדים בקריות מדברים על סרטן כאילו זה סוג של שפעת"…
אזור מפרץ חיפה מוביל את מפת התחלואה[17] כבר כמה עשרות שנים: עודף תחלואה של עד 21% בסרטן, שיעור אשפוזים גבוה במיוחד בשל החמרת אסטמה ושיעור גבוה במיוחד של סרטן ריאות עד 35% יותר מהממוצע הארצי בנשים. אנחנו רואים יותר מומים מולדים, יותר מחלות לב, יותר מקרי שבץ והרשימה ארוכה.
כשאנחנו מנסים לבדוק את נתוני התחלואה במפרץ חיפה, אנחנו נתקלים בבעיה מרכזית: אין באפשרותנו להשיג נתונים עדכניים וניכר כי יש אינטרס ברור לרשויות להסתיר אותם. לעיתים אף דרוש מאבק כדי שנתונים על תחלואה במיפוי גאוגרפי ארצי – יתפרסמו[18]. מדובר במידע קריטי שדרוש לכל הליך של קבלת החלטות. בין אם הוא פרטי – אישי[19] ובין אם הוא ציבורי[20].
הנתונים שאנחנו מצליחים להוציא מתוך שנתונים סטטיסטים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם המעודכנים ביותר ומהם עולה תמונת מצב חד משמעית על עודף תחלואה בולט במיוחד במפרץ חיפה (האיורים מופיעים בחוברת המודפסת).
בנייר עמדה ששיגר פרופסור איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, לוועדה הארצית לתכנון ובניה בינואר 2015 מצוין מחקר שבחן את התחלואה העודפת בקריית חיים בחיפה. החוקרים בחנו מקרים של היארעות סרטן ריאה ושל לימפומה שאיננה הודג'קין שאובחנו במהלך השנים 2000-2006 בקרב תושבים הגרים בקרבת מיכלי הדלק בקריית חיים. במחקר נמצא כי ישנה עלייה בתחלואה בסרטן ככל שקטן המרחק של כתובת המגורים ממיכלי הדלק. נמצא כי עבור מי שגר ברדיוס מרחק מגורים של עד 200 מטר מחוות המיכלים נצפתה עלייה פי 4.73 בקרב מבוגרים עד גיל 65, עד פי 17.7 בקרב מבוגרים מעל גיל 65, בהשוואה למי שגר במרחק מ-800 ועד 1000 מטר מהמיכלים.
כמוזכר בפרק על החומרים המסוכנים – ועדת הפנים והסביבה של הכנסת מינתה בשנה שעברה ועדה מיוחדת לבחינה של הנושאים הסביבתיים והתכנוניים במפרץ. מסקנות הועדה הכוללות הוגשו לוועדת הפנים ב 30.7.2014 [21] ובין השאר קבעה הוועדה כי
"ברמה של מדיניות ציבורית, עלינו לקרוא את נתוני התחלואה הקשים יחד עם נתוני רמת הפליטות התעשייתיות המסוכנות באזור מפרץ חיפה. נתונים אלה חייבים להיות הבסיס לקביעת המדיניות התכנונית – סביבתית באזור המפרץ. בתחום הזיהום הסביבתי, מתוך מבט לעתיד, יש לאמץ את עקרון הזהירות המונעת ועל ממצאי התחלואה להוות קו מנחה. לכן, על הממשלה לפעול פעולה אקטיבית להפחתת המזהמים במפרץ חיפה".
כיצד אפשר להפחית את הסיכונים השונים לבריאות ולחיים במפרץ?
ברמה המקומית – הרשויות המקומיות + איגוד ערים לאיכות הסביבה
הרשויות המקומיות, ובראשן עיריית חיפה, מרבות להפנות את האצבע המאשימה למשרד להגנת הסביבה ונמנעות באופן קבוע לעסוק בנושא המורכב הזה. זאת, בעיקר בשל ניגוד הענייניים המובנה שבתוך הקונפליקט: תעשיה – כלכלה – בריאות הציבור, שהוזכר בפרק על זיהום האוויר. איגוד ערים לאיכות הסביבה מורכב מנציגי הרשויות הללו, וגם הוא נגוע באותו הנגע בדיוק.
רק לחץ ציבורי קבוע של ארגונים אזרחיים, המגובה בנתונים מקצועיים[22] הצליח להניע מעט את הרשויות לקראת הפעולות שמגבילות את התנהלות התעשייה. נכון להיום התעשייה עדיין מנהלת את עצמה ברוב המקרים, ומזהמת את הסביבה והאוויר ללא פיקוח מספק.
המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות
משרדי הממשלה אינם ממלאים את תפקידם בהגנה על שלום הציבור ובריאותו. למשרד להגנת הסביבה יש מסורת רבת שנים של הידברות ויצירת משא ומתן עם המפעלים המזהמים, והמסורת הזו מתקיימת על חשבון הפיקוח והאכיפה. המחיר הכבד של ההתנהלות הזו, ניכר בכל הארץ ובמפרץ חיפה – לא מדובר רק על פגיעה אנושה במשאבי הטבע והסביבה, אלא בפגיעה חמורה בבריאות הציבור ובשלומו.
לפני כמה שנים יצאנו לסיור באחד המפעלים המזהמים ביותר במפרץ חיפה, יחד עם אחד מנציגי המשרד להגנת הסביבה. בסיור השתתפה ג', פעילה חדשה שלא הכירה את המפעל לחלוטין. נציג המשרד הממשלתי ערך את הסיור והקפיד לפרט ולתאר את כל ההשקעות המרובות שעשה המפעל כדי להפחית את הפליטות לסביבה. תוך כדי הסיור שאלה ג' בלחישה אם הנציג הזה הוא נציג המפעל. שאלתה של ג' היתה תמימה ואמיתית לחלוטין, והיא ממחישה את העובדה שלאדם מן החוץ לא ברור את מי מייצגים נציגי המשרד לאיכות הסביבה – את המשרד ואת האינטרס הציבורי, או את האינטרס של המפעל.
אכן, לא פעם נעמדים נציגי המשרד להגנת הסביבה לצד או להגנת האינטרס של בעלי המפעל, ולא לטובת תושבי הסביבה שסובלים מהזיהום שלו עד כדי נזקים של ממש לבריאות.
משרד הבריאות מדווח כבר יותר מ-15 שנים על עליה נכרת בתחלואה באזור המפרץ, אבל אינו נוקט בצעדים משמעותיים כלשהם כדי לשנות את המגמות הללו. למעשה, משרד הבריאות נכשל לאורך כל שנות קיומו, בהגנה על בריאותם של תושבי מטרופולין חיפה, גם בהיבט של מניעת הנזק לבריאות, והפחתת הסיכונים, גם בנושא ההסברה וגם בטיפול בתחלואה הגוברת.
סוגיית המידע, איכות וזמינות הנתונים
הטענה המרכזית של ארגוני סביבה היא שהרשויות כולן, ובראשן המשרד להגנת הסביבה, עוברים על חוק חופש המידע. היוזמה לתיקון החוק בשנת 2004, הייתה של עמותת אזרחים למען הסביבה, ומי שהתנגד לתיקון כבר אז, היה לא אחר מאשר המשרד להגנת הסביבה. הארגונים הצליחו להעביר את החוק, למרות ההתנגדות של הנהלת המשרד, ובהמשך היו צריכים לעתור לבג"צ כדי שהמשרד יישם את החוק. כיום המאבק להשגת מידע נמשך, כולל מאבק לקבלת מידע שאמור היה להימסר או להתפרסם על-פי חוק. למשל, המידע על פליטות מהארובות של בתי הזיקוק, המחויב להתפרסם על פי חוק, באתר המשרד להגנת הסביבה – לאחר שנה של ניסיונות כושלים לקבל את המידע בבקשות מסודרות על פי חוק חופש המידע, הגישה עמותת אזרחים למען הסביבה עתירה מנהלית נגד המשרד. בעקבות הגשת העתירה, המשרד פרסם חלק מהמידע באתר שלו, אבל כמעט בכל דוחות הבדיקות של הארובות, המשרד השחיר נתונים חיוניים לפענוח התוצאות (כמו שמות הארובות והמתקנים) כך שלא ניתן לעשות שימוש במידע. לכן, כבר למעלה משנתיים אי-אפשר לענות על השאלה הפשוטה: האם בז"ן עוברים על החוק? המציאות הזו מדגישה עד כמה הרשויות מסתירות מידע חיוני.
נכון להיום, אף אחת מהרשויות באזור חיפה והקריות (הרשויות מקומיות, איגוד הערים, המשרד להגנת הסביבה) אינה מפרסמת מידע סביבתי באופן מלא, כנדרש בחוק אודות הפליטות ממפעלים. גרוע מכך, הרשויות מפרסמות לעיתים מידע שסותר מידע שהתפרסם על ידי רשות אחרת, דבר שגורם לבלבול רב בקרב הציבור ומגביר את חוסר האמון הקיים.
גם לגבי איכות הניטור שמתבצע על ידי הרשויות והנתונים שנאספים על ידיהן בעקבותיו, יש השגות רבות: במפרץ חיפה יש אמנם הרבה תחנות ניטור אוויר, יחסית לשטח הגאוגרפי הנתון, אולם התחנות אינן מנטרות לעומק הנדרש כדי להבין את המצב לאשורו ואת הסכנות לבריאות התושבים. באזור חיפה לא מנוטרים כיום, לא בתחנות הניטור הרציף ולא בשיטות ניטור אחרות, חומרים מסוכנים רבים מאד שנפלטים לאוויר.[23] זאת, על אף שמדובר בחומרים מסוכנים, חלקם מסרטנים, ועל אף העובדה שעל פי נתוני המשרד להגנת הסביבה נמצאו ריכוזים גבוהים של חלק גדול מהחומרים הללו בשנים האחרונות. כמו כן, מדובר בחומרים שמקובל לנטר בתחנות הניטור בעולם, בין אם בניטור רציף יומי או ניטור תקופתי קבוע אחר.
משרד הבריאות, מפרסם בכל כמה שנים את הדו"ח של רישום הסרטן בישראל ולפיו כבר כמה עשורים, נתוני התחלואה במפרץ חיפה עולים ב-15% ומעלה על שאר אזורי הארץ. בשנת 2001 התקיים המאבק הראשון מול משרד הבריאות שיפרסם את הדו"ח הזה, ומאז ועד היום התפרסם רק מידע חלקי ביותר. בדרך כלל המידע הוא ישן, למשל בינואר 2015 התפרסמו נתונים על שנים 2005 עד 2009.
על הרשויות כולן לפרסם באופן קבוע ובמדיה זמינה, את כל המידע הקיים על הפליטות לסביבה, ואת נתוני התחלואה השונים, כדי שהציבור, מקבלי החלטות וגם חוקרים ממוסדות המחקר יוכלו לקבל תמונה אמינה ובזמן אמת.
סוגיית הבקרה והפיקוח על חומרים מסוכנים
כפי שקבעה ועדת הבדיקה המיוחדת של הכנסת בראשותו של חה"כ דב חנין, נדרשת בחינה כוללת של המצב בו מרוכזים מפעלים וחומרים מסוכנים באזור כה מאוכלס. זו שאלה מדינית החייבת להיבחן במלוא הרצינות נוכח הסיכונים הקיימים באזור זה הן ברמה הביטחונית והן ברמה הבטיחותית. מדינת ישראל לעומת זאת פועלת בניגוד לכיוון הזה, לאחרונה אושרו תכניות להגדיל את הכמויות הללו באופן ניכר, בשלוש תכניות עיקריות: התכנית להרחבת בתי הזיקוק, תכנית קרקעות הצפון והתכנית להקמת נמל המפרץ.
חובה לעצור את המגמות של הגדלת האחסון, השינוע והיצור של החומרים המסוכנים במפרץ ולהגביר את הבקרה, הניטור והאכיפה על הפעילות התעשייתית שנכון להיום – מנהלת ומפקחת את עצמה. יש לשקול בכובד ראש לאילו תעשיות וחומרים מסוכנים מדינת ישראל באמת זקוקה, ואילו תעשיות וחומרים מסוכנים אינם נדרשים בהיקפים גדולים וגדלים.
ריבוי האירועים שהתרחשו בשנים האחרונות, כמו גם הסכנה הרבה הגלומה בהם לאוכלוסייה של מאות אלפי בני אדם, מחייבים להדק את האכיפה ולהחמיר את הענישה על עבריינים סביבתיים, כדי להבטיח את קיום החוק, להרתיע אחרים מפני הפרתו ולהגן כראוי על הציבור.
הקואליציה לבריאות הציבור מתריעה, כבר מאז ימי מלחמת לבנון השנייה על אסון המוני שעלול להתרחש במפרץ, וקוראת לרשויות לפעול במשותף להסדרת תחום החומרים המסוכנים במפרץ חיפה, לפי קריטריונים של בריאות הציבור ובטיחותו. אחת הדרישות היא להקים חדר מצב שיהיה ממונה על רישום, מעקב ופעולה בזמן שגרה ובזמן חרום. דרישה זו חוזרת ועולה מחדש לאחר כל אירוע ובכל דיון בנושא חומרים מסוכנים מאז הימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה ואירועי החומרים המסוכנים שהתרחשו במהלכה, וחוזר חלילה לאחר כל אירוע. יש לקוות שהקמת חדר המצב הזה לא תתרחש רק אחרי שיתרחש אירוע אסון המוני במפרץ, כחלק ממסקנות ועדת החקירה שתוקם לאחר האירוע. חשוב שחדר מצב, אשר מטרתו למנוע את האירועים המסוכנים ולפעול באופן המיטבי ביותר בעת התרחשותם, יוקם בהקדם האפשרי במפרץ חיפה.
ההכרזה על מפרץ חיפה כאזור נפגע זיהום אוויר
חוק אוויר נקי[24] נותן לשר להגנת הסביבה את הסמכות והאחריות להכריז על אזור כאזור נפגע זיהום אוויר כאשר יש בו חריגות זיהום אוויר וקיים חשש לפגיעה חמורה בבריאות הציבור, תוך התייעצות עם מנכ"ל משרד הבריאות.
אם יוכרז אזור מפרץ חיפה כנפגע זיהום, הדבר יוביל למספר תוצאות:
- כלל הרשויות יחויבו לפעול באופן משולב, אקטיבי ודחוף, כפי שגם וועדת הפנים ברשות חה"כ דב חנין המליצה לפעול, להפחתת המזהמים במפרץ חיפה.
- ההכרזה על האזור כנפגע זיהום, עם דגש על זיהום ממקורות תעשייתיים, בשונה מאזורים מוכי זיהום במרכז הארץ, תבטיח שלא ניתן יהיה להוסיף לו מקורות זיהום תעשייתי ושהרשויות יחויבו לפעול באופן ברור להוצאה של חלק מהגורמים המזהמים מהאזור.
- המדינה תקצה משאבים להגברת הפיקוח והבקרה על המזהמים והגברת מערך הניטור.
- הרשויות יחויבו לפתור גם את זיהום האוויר מעומסי התחבורה, הזיהום לאורך הצירים המרכזיים והזיהום שנגרם מנמל חיפה.
דו"ח מבקר המדינה האחרון, שהתפרסם במאי 2014, קבע שהימנעות הרשויות מלהכריז על אזור מפרץ חיפה כנפגע זיהום נעשית משיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם חובתן של הרשויות להגן ולדאוג לבריאות התושבים, הנה קטע מדו"ח המבקר:
"כבר בינואר 2011 הודיע מנכ"ל משרד הבריאות למשרד להגנת הסיבה [להג"ס], כי הוא תומך בהצעתו להכריז על גוש דן, חיפה והקריות וירושלים כאזורים נפגעי זיהום אוויר, בין היתר כיוון שרמות המזהמים באוויר שנמצאו בהם מהוות סיכון יתר לתחלואה ותמותה, אך המשרד להג"ס התמהמה בטיפול בנושא, ורק כעבור תשעה חודשים, באוקטובר 2011, הודיע לחלק מהרשויות המקומיות בגוש דן ובאזור חיפה ולעיריית ירושלים כי בכוונת השר להכריז על תחומן אזור נפגע זיהום אוויר. ואולם בעקבות פגישה שקיים השר להג"ס בדצמבר 2011 עם כמה ראשי רשויות מקומיות הוא דחה את ההחלטה להכריז על תחומי הרשויות האמורות כאזורים נפגעי זיהום אוויר כדי לאפשר להן להוכיח שהן מכינות תכניות מקיפות לצמצום זיהום האוויר בתחומן. עד אוקטובר 2013 אף לא אחת מהתכניות הללו אושרה סופית על ידי המשרד להג"ס. לפיכך עולה ספק רב אם אכן הושגה תועלת מספקת מהמהלך שהחל המשרד בכלל ומדחיית ההכרזה בפרט. על פי החוק, בהתקיים, לדעת השר להג"ס ומשרדו, הנסיבות המצדיקות הכרזה על אזור מסוים כאזור נפגע זיהום אוויר, השר להג"ס "יכריז בצו" כאמור. לדעת משרד מבקר המדינה, נוכח לשון החוק והאינטרסים הציבוריים החיוניים שהחוק נועד להגן עליהם, יש להימנע מעיכוב ממושך של הליך ההכרזה לאחר שהשר ומשרדו באו לידי מסקנה שהנסיבות מצדיקות את ביצועה, ובייחוד לאחר שהתייעצו עם משרד הבריאות כנדרש והתברר כי לדעתו ההכרזה אכן נדרשת למען בריאות הציבור"
שבע שנים חלפו מאז נחקק חוק אוויר נקי וארבע שנים מאז שהוא נכנס לתוקף, אולם חלקים משמעותיים של החוק טרם יושמו. משמעות הדבר היא שלמרות החוק – אין הגנה על בריאות הציבור. הרשויות מדווחות על שיפור בשנים האחרונות של נתוני ניטור האוויר, אך נתוני התחלואה מראים כי גם רמות הזיהום, המופחתות היום ביחס לעבר, אינן מבטיחות את בריאות הציבור ושלומו. רמת זיהום האוויר השתפרה באופן מאד חלקי ורק בחלק קטן מאד מהמזהמים שרובם מקושרים במעבר לדלקים דלי גופרית ולגז טבעי.
תושבי האזור
"תושבי האזור חיים בהכחשה ומקווים לא להגיע בקרוב למחלקה האונקולוגית", כך אומרת נציגת ציבור שנפגשת עם מאות תושבים ופעילים בחיפה, מדי חודש. אנחנו מכירים היטב את מנגנוני ההכחשה שיש לנו מול מכלול של בעיות קיומיות. כאן, המציאות היא מורכבת עוד יותר כי באמת, דרוש מידע ורמה לא מבוטלת של העמקה בכדי להבין את עוצמת חומרתה.
כל עוד הציבור אינו מבין את חומרת הבעיה וכל עוד הציבור אינו דורש מהרשויות את הטיפול הראוי, המגמות הנוכחיות ימשכו: התעשייה תגדל, תזהם ותנהל את עצמה על חשבון בריאות הציבור ותמשיך להוות סיכון ממשי לחיי אלפי תושבים.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לתחילתה של התעוררות ציבורית. קבוצה הולכת וגדלה של תושבים מנסים להעמיק, להבין, להתארגן, לפעול כדי להשפיע. היעד הראשון הם נבחרי הציבור – ראשי ערי המפרץ, וכדי שהם יפעלו דרוש לחץ ציבורי נרחב ומתמשך. יש לציבור השפעה מכרעת על המציאות ולמרבה הצער, עד לשנים האחרונות, הציבור שתק.
אמנם הרבה מהמכשולים שתוארו במפורט במאמר יישארו אחרי שההתעוררות הציבורית תגדל, אבל אין ספק שיהיה יותר קל להתגבר עליהן בעזרת הציבור הרחב. המכשול העיקרי הוא העובדה שהרוב המכריע של תושבי מפרץ חיפה אינו מודע ואינו מפעיל את הלחץ הנדרש כדי להפחית את הסכנות החמורות שמאיימות על חייהם ובריאותם.
[1] מתוך: " אבא סיפור" / יונתן גפן
[2] הנמל הנוכחי הוקם לפני כ 80 שנים
[3] בתי הזיקוק הוקמו לפני 76 שנים
[4] כלומר – קיימות.
[5] גפ"ם [– גז פחמיני מעובה], דלקים שונים, אתילן, ברום, אמוניה ועוד
[6] http://www.phc.org.il/wp-content/uploads/2011/07/hazmatreport.pdf
[7] לדוגמא- עלות אשפוז- 97,000 ₪ לכל נכווה בדרגה בינונית, 170,000 ₪ לכל נכווה בדרגה גבוה
[9] 9000 משאיות משנעות את הגז במכליות בשנה הן 30-35 משאיות בכל יום, הנעות בכבישי הארץ
[10] ניתן לעיין במסמך המסקנות של הוועדה באתר הקואליציה לבריאות הציבור.
[11] http://www.envihaifa.org.il/images/2012_ALL.pdf
[12] הרשויות: המשרד להגנת הסביבה, איגוד הערים לאיכות הסביבה ועיריית חיפה
[13] מכוח חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע"ב – 2012
[14] זו עמדת הארגונים הסביבתיים שבמסגרתם אנו פועלים. המונח הישראלי "שקט תעשייתי" מתאר מצב המאפשר התנהלות מאד בעייתית שמודעים לעובדה שהיא פוגעת בכולנו אבל אף אחד לא מנסה לשנותה.
[15] כך הדגיש הרמב"ם בספר האסטמה.
[16] הקואליציה לבריאות הציבור – שותפות של ארגונים שפועלת כדי להפחית את הנזק לבריאות מהזיהום התעשייתי.
[17] על פי נתוני רישום הסרטן החל משנת 2001 נפות עכו וחיפה מובילות את מפת התחלואה הארצית בסרטן.
[18] בשנת 2001 נאבק ד"ר ג'ימי קריקון ז"ל לפרסום מיפוי מחלות ממאירות של משרד הבריאות, שהוסתר במשך שנים מהציבור. מגמת ההסתרה של המידע מצד הרשויות, הביאה את ג'ימי לייסד את הקואליציה לבריאות הציבור.
[19] כמו למשל – האם לקנות בית באזור מפרץ חיפה או עדיף שלא.
[20] כמו למשל – האם לאשר לבתי הזיקוק להתרחב, כפי שנדון בימים אלו בוועדות התכנון.
[21] ניתן למצוא את הנוסח המלא של מסקנות הוועדה באתר הקואליציה לבריאות הציבור
[22] כמו של עמותת אזרחים למען הסביבה, הקואליציה לבריאות הציבור, אדם טבע ודין, ועוד.
[23] חומרים שאינם מנוטרים למשל: פחמימנים ארומטיים רב טבעתיים, עופרת, קדמיום, פורמאלדהיד, חומרים אורגניים נדיפים, אמוניה, דכלורומתאן, טריכלורומתאן, ברום, דיאוקסינים ופורנים ועוד.
[24] חוק אוויר נקי נכנס לתוקף ב 1.1.2011
כתיבת תגובה