אלכס וסרמן הוא חבר המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.
מסורות עתיקות ממקומות שונים בעולם עוסקות ביכולת של בני האדם לתקשר בצורות שונות עם צמחים. כבר יותר ממאה שנים עוסקים מדענים במחקר האספקטים השונים של התקשורת בין צמחים לבין סביבתם, בתנאי סביבה שונים כמו חושך ואור או לחות ויובש, עם חרקים וגם, באופנים שונים, עם בני אדם.
בעקבות מחקרים אלו, ולצד המידע המסורתי, נשאלת השאלה: האם אנו, כבני אדם, יכולים "להרגיש" צמחים? האם אנו יכולים, בעזרת החושים והאינטואיציה שלנו, לזהות צמח מאכל או צמח שנחוץ לנו כדי להבריא ממחלה? האם זוהי יכולת שכולנו ניחנו בו או אולי, כמו כישורים אחרים, היא איננה מפוזרת על-פני האנושות באופן שיוויוני? אולי ישנו איזה 'אימון' שאפשר להתאמן ולשפר את היכולת הזו לחוש צמחים?
העניין האישי שלי בנושא החל אחרי המפגש שלי עם התרבות האינדיאנית, או בשמה האחר "הדרך האדומה". השתתפתי במספר סדנאות בנושא הפילוסופיה והתרבות האינדיאנית, ואף השתתפתי בסוגים שונים של טקסי ריפוי, חלק מהסדנאות נערך ע"י אנשי ה"מדיסין" או בשם השגור יותר "שאמאנים" אינדיאנים, וחלק ע"י שאמאנים מקומיים שהוסמכו ע"י שאמאנים אינדיאנים, ובחרו ללכת ב"דרך האדומה". בשיחות שקיימתי עם אנשי רוח אינדיאנים, בסדנאות בהם השתתפתי, ובסיפורים ששמעתי, עלה שוב ושוב נושא השיחה עם צמחים. עושה רושם שבתרבות האינדיאנית לא חושבים על השאלה אם אפשר לתקשר עם צמחים, אלא מקבלים זאת כמובן מאליו ועוסקים בשיחה פעילה והקשבה לצמחים.
לפני שניגש לסיפורי אינדיאנים או למקורות פולקלור אחרים, נבחן מה אומר המדע בנושא. מהם אותם צמחים המקיפים אותנו על פני כדור הארץ? האם יש להם יכולות חישה מתקדמות? האם ניתן לשייך להם תכונות של אינטליגנציה, זיכרון ויכולות קוגניטיביות?
בשנת 1973 התפרסם בארה"ב ספר שנקרא “The Secret Life of Plants” שנכתב ע"י פיטר טומרקין וכריסטופר בירד,[1] בספר תוארו ניסויים של קליב בקסטר, מומחה לפוליגרף[2] ('מכונת אמת') במשטרה וב-CIA. בקסטר החליט יום אחד לחבר את האלקטרודות (החיישנים) של המכשיר, אלה שבזמן בדיקת הפוליגרף מחוברים לבני אדם, אל עלי הצמח. הצמח מיד הראה פעילות חשמלית הדומה מאוד לפעילות החשמלית של בני האדם.
כך החל בקסטר בסדרה של ניסויים[3] , שבה התברר כי צמחים חשים את בני האדם שסביבם, ואף מגיבים למחשבות שיש לבני אדם בסביבות הצמח. הצמחים של בקסטר "שידרו" משהו הנראה כקריאת מצוקה כשבקסטר שרף במכוון עלה של צמח המחובר למכשיר. אך הדבר המוזר יותר היה שהצמח החל "לשדר" מצוקה עוד בטרם הצית בקסטר את אחד מעליו, למעשה החל הצמח "לשדר" מצוקה בשנייה שבקסטר החליט לשרוף, והחל לחפש מצית. בהמשך גילה בקסטר כי הצמחים משדרים מצוקה גם כשצמחים אחרים נפגעים בסביבתם, ואף זוכרים את הפוגע, ומשדרים מצוקה גם שה"פוגע" לשעבר עובר לידם לאחר מספר ימים.
"החיים הסודיים של הצמחים" הפך לרב מכר, ולמעשה המחשבה שכדאי לדבר עם צמחי הבית עוברת בראשם של אנשים רבים כיום. הדבר בא לידי ביטוי בתכני המדיה המקיפים אותנו, דוגמה אחת חביבה במיוחד לעניין היא חנה מרון בסדרה "קרובים קרובים" ששודרה בשנות השמונים. כמעט בכל פרק בסדרה נראית חנה משוחחת עם צמחי הבית שלה. אם בקסטר לא היה כותב את ספרו ככל הנראה, לא היה עולה בדעת תסריטאי הסידרה רעיון זה כלל, והרעיון של שיחה עם צמחים היה מתקבל כמוזר מידי לסדרת המשודרת בשעות שיא.
נוירוביולוגיה – ה"מוח" של הצמחים
תחום חדש בתחום חקר הצמחים נקרא "נוירו-ביולוגיה", תחום זה מפרש את רשת עיבוד הנתונים בין תאים בודדים כאבני הבניה של יכולות חישוב מתקדמות,[4] "אינטליגנציה" המאפשרת לצמחים להתפתח ולהסתגל לתנאי סביבה משתנים. ישנן עדויות ליכולתם של צמחים לזכור טראומות שקרו בעלה יחיד, לשדר את המסר בצורה חשמלית ליתר גוף הצמח, וגם לזכור את האיום, כך שכל חלק מהצמח יוכל להפעיל הגנה במקרה שאיום זה יחזור.
למרות שלצמחים אין תאי עצב או מוח, תאי הצמח משמשים כסוג של מערכת נוירונים, המעבירה מסרים חשמליים בדומה למתחולל אצלנו במוח. נראה כי תהליכי ה"קוגניציה" של הצמח עובדים קצת אחרת מהתהליכים המתרחשים אצל בעלי חיים, אבל הם קיימים.
מה עושה לנו הריח של הצמחים
אז צמחים יכולים לחוש את הסביבה שלהם וכנראה גם אותנו, לפני שאנסה לענות על שאלת המאמר, "האם אנו מרגישים צמחים", ישנה שאלה נוספת שכדאי לברר: האם צמחים יכולים להשפיע על התנהגותם של בני אדם?
כדי לבדוק נושא זה נבחן את הנושא בתחום המסחר הקמעונאי: "שיווק בריח"[5] זהו תחום חדש-יחסית, שהתפתח בשוק הקמעונאי, כשיצרנים שונים ניסו לשפר את המכירות. קמעונאים מסוימים שמו לב לכך שמוצרים שונים נמכרים טוב יותר כשהם בעלי ריח פרחוני נעים, ומחקר בנושא הביא לשורה של ממצאים מעשיים. השימוש בשיווק בריח נפוץ מאוד היום ונמצא בשימוש ברבים ממרכזי הקניות בארץ ובעולם, כמו גם במלונות, מסעדות ועוד. בתחום ההלבשה, למשל, חברות שונות מרססות את הבגדים שלהם בריח ייחודי שפותח עבורם, והריח מהווה חלק בלתי נפרד ממותג החברה.
רוב האנשים יסכימו שריח פרחים משפיע על מצב הרוח שלהם ואפילו אולי מסייע להם להבריא. בבית החולים "זיו" בצפת, מוצגת בלובי תערוכת תמונות ישנות של בית החולים, באחת התמונות שתחתיה מופיע הכיתוב: "מחלקת שחפת", רואים שסידרו לחולים את המיטות בתוך יער האורנים המקיף את בית החולים כדי שריח האורנים יעזור להם להבריא. זהו סוג טיפול שהיה ידוע ומקובל ולמעשה רופאים ממש היו רושמים לאנשים לנסוע לאתר נופש כדי לנשום יער כזה או אחר במטרה להחלים ממחלות שונות.
בעלי החיים מזהים צמחים המסייעים להחלמתם
אם כך, האם אנחנו יכולים ל"הרגיש" את הצמח, ולדעת לפי מגע, ריח, צבע או אולי גורם אחר, שצמח ראוי למאכל או מתאים לריפוי חולי ספציפי ממנו אנחנו סובלים?
כדאי לבחון מה קורה אצל "אחינו" בעלי החיים.
Zoopharmacognosy הוא תחום מחקר העוסק בפעולות הריפוי העצמי של בעלי החיים. בארץ התפרסם סיפור הידוע בכינויו "כלבת הלימונית". במאמר של אורי בינדר, שפורסם באתר Nrg באוקטובר 2006, מסופר סיפורה של קרייזי, הכלבה שאובחנה ע"י הווטרינר דרור צפריר כחולה בסרטן סופני וימיה היו ספורים. בני המשפחה שמו לב שמכל העשבים בגינה, מעדיפה קרייזי לשכב ליד שיח הלימונית, ולכרסם ממנו. על פי הכתבה באתר החדשות הפופולרי, אחרי זמן קצר הכלבה החלימה.
לאחר חיפוש קצר באינטרנט מצאתי את ד"ר דרור צפריר והתקשרתי לאמת איתו את הסיפור. מסתבר שהסיפור פחות רומנטי ומופלא ממה שציפתי מקריאת המאמר, ד"ר צפריר סיפר שאכן הייתה כלבה שהגיעה אליו עם גושים אותם הוא דגם ושלח למעבדה, ונכון שהתאים היו סרטניים. אבל הוא ציין באוזני שאין לא מושג מה בדיוק עשו בעלי הכלב, כי הם סיפרו לו איזה סיפור לגבי העלים שהכלב לעס, ואמר גם שזה נכון שהגושים של הכלבה נעלמו אבל הוא לא בדק יותר ולא יודע אם היא באמת נרפאה לגמרי. בקיצור, ד"ר צפריר מאוד סקפטי לגבי הסיפור הזה, שהתרחש בשנת 2000 בערך. כמה שנים לפני שמדענים חקרו וגילו כי הלימונית עשירה בציטרל[6], , שנבדק במעבדות והוכח כי בתנאי מעבדה הוא קוטל תאים סרטניים.
אולי הסיפור של הכלבה לא מדויק ואיסוף המידע לא היה מדעי ויש מקום לספק, אבל למעשה כלב שאוכל עשבים זו לא תצפית נדירה שדורשת מסעות מסוכנים למקומות שכוחי-אל, ולמעשה רבים מבעלי כלבים יכולים לספר איך הכלב אוכל עשבים ומקיא כשהוא חולה. גם אני נהגתי לתצפת על הכלבים שלי כאשר הם לא חשו טוב, ולא פעם שמתי לב שהם עושים מאמצים גדולים לאכול פרח מסוים או עלים של צמח אחר כאשר הם חולים, וגם עושה רושם שהם יודעים בדיוק מה הם עושים.
כך נולד תחום ה-"Zoopharmacognosy", כשאנשים שהיו קרובים לבעלי חיים החליטו לחקור את העניין יותר ברצינות ובצורה מדעית. ישנם מחקרים רבים וממצאים רבים בתחום מחקר מתפתח זה ומאמרים רבים מפורסמים בנושא. [7]
ומתפתח לו תחום חדש הנקרא "Applied Zoopharmacognosy" תחום זה עוסק בטיפול בבעלי חיים באופן שמחזיר להם את היכולת לרפא את עצמם באופן טבעי בעזרת צמחים.
האם היכולת לזהות צמחי מרפא להם אנחנו זקוקים אכן קימת בבני אדם? אבל אם היא קיימת, איך זה שאני לא מרגיש אותה? כשעמדתי לראשונה בשדה בר ושוחחתי עם חברי על העובדה שכנראה מולנו יש מאות או אלפי צמחי מרפא שונים וכמה חבל שאין לנו את הידע להשתמש בהם, למה לא הרגשתי דחף להתכופף ולאכול עלה של צמח שיעזור לכאב הראש שממנו סבלתי באותו יום?
סיפור מהתרבות האינדיאנית
ראיינתי את אייל קופליס, אחד השאמנים הפועלים בישראל, הולך בדרך האדומה, מורה, מטפל אומץ והוסמך ע"י שמאנים אינדיאנים לבצע טקסים, ללמד ולשמר את המסורת האינדיאנית. שאלתי את אייל האם אנו כבני אדם יכולים לתקשר אם צמחים, הוא אמר שכמובן וציין בפני שגם ביהדות על פי הקבלה לכל דבר ניתן שם שמתאר את התכונות שלו. "עץ" מלשון "עיצה" או "להתייעץ", "שיח" משמעותו קשור ל"שיחה" או "לשוחח".
אז למה אני לא יכול פשוט לדעת איזה צמח לאכול ואיזה צמח יסייע לי לריפוי?
אייל טוען שעקרונית הדבר אפשרי, אבל שאנחנו כבני אדם התרחקנו מהטבע ובעצם התרחקנו מאותן יכולות. החשיבה שלנו מכוונת לשני כיוונים – לניצול הטבע או להתגוננות מפניו. לפי דבריו של אייל, איבדנו את היכולות הכי בסיסיות שלנו כבעלי חיים, יכולות שאפשרו לנו לשרוד כגזע וכאינדיבידואלים, והפכנו להיות תלויים בספקי מזון ותרופות אשר מספקים לנו סחורה באיכות ירודה בהרבה ממה שהטבע מציע לנו בשפע אין סופי ובחינם.
אז מה אפשר לעשות? שאלתי, האם זה אבוד לנצח או שיש דרך חזרה?
אייל הציע להוריד נעליים ולהתהלך על האדמה החשופה, לחוש את החום של את הרטיבות שלה לקחת את הזמן ולחוות את החיות שבטבע הסובב אותי. הוא נזכר בפרשנות מעניינת לסיפור "הסנה הבוער" המקראי – בסיפור מסופר כי כשמשה הגיע אל הסנה הבוער הוא שמע "קול" שמצווה עליו "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא!". אייל מסביר שמשה היה צריך לשול נעליו כדי שיעמוד יחף על הקרקע, ובכך הוא יכול להתחבר לטבע ולשוחח עם הבריאה באמצעות השיח, "הסנה הבוער". אייל גם מסביר שעל-פי הפילוסופיה האינדיאנית אין מקומות קדושים, כל מקום הוא קדוש וראוי לתפילה.
אלו סיפורים נפלאים אבל מה עם סיפורים אינדיאנים בנושא?
אייל הזכיר לי את השיחה אם ג'ואל ג'וג'ולה[8] כאשר הוא הנחה את טקס ריפוי אדמה האינדיאני. לצורך הטקס ג'ואל חיפש ענפים של עץ בשם "Ever green"[9] שהוא קרוב משפחה של האורן וגדל בארה"ב. בטקס השתמשנו בענפי אורן וג'ואל סיפר סיפור מצעירותו כשהתחיל את החניכה שלו בתור שאמאן. לאחר שסבתו בחרה בו מבין 14 נכדיה להיות ממשיך דרכה, היא בקשה ממנו שיסיע אותה ליער לקטוף ענפי עצים ירוקי-עד. הם נכנסו לאוטו והתחילו לנסוע, כעבור זמן קצר הם הגיעו לחורשת עצים ירוקי-עד. ג'ואל עצר את הרכב וחיכה שהסבתא תרד, אבל היא רק אמרה "תמשיך לנסוע", וכך הם נסעו שעה וחצי בשבילי היער, חולפים על פני מאות עצים, עד שסבתו צוותה: "עצור". הם ירדו מהרכב, גזמו מספר ענפים וחזרו בחזרה הביתה. בדרך ג'ואל הצעיר לא התאפק ושאל: מה היה רע בכל שאר העצים שעברנו בדרך? למה היה צריך לנסוע רחוק כל כך? הסבתא ענתה: "העץ הזה דיבר אלי".
באחד הביקורים של ג'ואל בארץ שוחחתי איתו בטלפון והוא סיפר שהוא נמצא בצפון הארץ, קרוב לגבול עם לבנון. הוא נסע לשם כדי לשוחח עם עץ. הוא אמר: "יש כאן עץ בן 2000 שנה, כמובן שאני אסע עד אליו כדי להקשיב למה שיש לעץ לומר". לצערי מעולם לא יצא לי לשאול אותו מה העץ אמר לו.
שירת העשבים
בספר בראשית (מ"ג,י"א) מסופר כי יעקב קיבל דרישה מוזרה מפקיד מצרי נוקשה שאליו הגיעו בניו הגדולים כדי לרכוש תבואה, בשל הבצורת ששררה בארץ באותה שנה. הפקיד דרש שהם יחזרו הביתה ויביאו אתם את אחיהם הקטן, כדי להוכיח שהם לא מרגלים ובינתיים הכניסו את אחיהם הגדול לכלא כעירבון. יעקב אהב מאוד את בנו הקטן, שהיה בנה הנוסף של רחל, אחי יוסף. אך הבצורת הייתה קשה ולבסוף הוא הסכים, אבל לפני שהם יצאו הוא ציווה על בניו לשים "מזמרת הארץ בכליהם" ולהביא כמתנה לאותו פקיד קשוח. רבי נחמן פירש את "זמרת הארץ" כיבול הארץ, התוצרת שהארץ מניבה היא הזימרה שלה, והוא כתב: "כי דע לך, שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאכלו… כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת "פרק שירה" – ומשירת העשבים נעשה היגון של רועה".[10] הוא מפרש שזמרת זו השירה של הארץ הניגון שעולה מכל עשב ועשב וכך רועה טוב צריך להיות סוג של מוזיקאי, שיודע להקשיב ולשמוע את שירת העשבים, ולנגן אתם ביחד.
הנה השיר "שירת העשבים" שכתבה המשוררת נעמי שמר בהשראת מילים אלו:
|
דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה |
כמה יפה
כמה יפה ונאה כששומעים השירה שלהם טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את השם ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק |
וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב. |
לקטות מודרנית
לאחר הסיפורים של אייל וג'ואל מהפולקלור האינדיאני, ביקשתי לראיין את שרון סלומון, לקטת מוכשרת וחברתי לספסל הלימודים במרכז להנהגת הבריאות. ביקשתי ממנה לספר לי על חוויות הליקוט הראשונות שלה, במיוחד בנושא של זיהוי צמחים. שרון ספרה שבגיל ארבע בערך, כשהיא החלה ללכת לגן לבד, היא הייתה עוברת בשדה וקוטפת ואוכלת מינים של אפונה, גבעולי דגנים ועוד. היא גם נזכרה כי בחצר של הגן היה זן שיח תרבותי של "ביצן", לצמח בעלו פירות סגולים. היא הייתה אוכלת אתם ואכן זהו פרי שאינו רעיל. בגן היה צמח דומה ורעיל בשם "טיבטי הרדופי", בו היא לא הייתה נוגעת. שרון מספרת שהייתה לה תחושת בטן לגבי הצמחים, והיא הייתה יודעת מה אפשר ומה אסור לאכול.
שרון סיפרה על סיורי ליקוט שונים שלה, ומה שבלט בעיני בסיפורים זו העובדה שלא רק שהיא ידעה באופן טבעי מה אכיל ומה לא, היא גם ידעה איפה לחפש צמחים. שרון סיפרה שהיא מצליחה לזהות פירות וצמחים בשטח לפני אנשים אחרים ובנוסף היא "מרגישה" כשהיא מחפשת צמח מסויים איפה הוא עשוי להמצא. שרון שואלת את עצמה "מה אותו צמח אוהב ואיפה יהיה לו טוב" ושם היא מוצאת אותו. זו שאלה שאפילו לא שאלתי במאמר זה אבל בהחלט ראויה להישאל האם אנחנו יכולים להרגיש איפה צמח מסויים צומח או יכולים לשמוע קריאה של עץ מסוים ביער, כפי שסבתו של ג'ואל שמע.
סיכום
נראה מהחומר המוצג לעיל שהצמחים מורכבים יותר ממה שחשבנו, וככל הנראה בעלי יכולות תקשורת רבות ומגוונות, עם צמחים אחרים ואם בעלי חיים שונים.[11] המדע גם מראה לנו שלצמחים יש סוג של אינטיליגנציה ואפילו זיכרון.
המדענים גם מגלים כי למרות שהצמח חסר מערכת עצבית, כמו זו שיש לבעלי החיים, התאים שלו משדרים אותות ומסרים חשמליים שעובדים בדומה לניורונים.[12] במחקרים יותר שנויים במחלוקת, כמו המחקר של קליב בקסטר המוצג בספר " The Secret Life of Plants "[13] מוצגות יכולות גבוהות בהרבה של הצמחים ונטען שצמחים יכולים לחוש, להביע רגשות ואפילו לתקשר עם בני אדם בסוג של טלפתיה (הצמח מרגיש את כוונות האדם שלצדו). אך כל זה לא עוזר לי להבין איך אני יכול לחוש או "לתקשר" עם צמחים.
סיפורי הפולקלור האינדיאנים, כגון סיפוריו של ג'ואל וסבתו, והעבריים כמו סיפור הסנה הבוער, מרגישים קצת רחוקים. אולי הפרשנות מעניינת ואולי מכוונת מעט, אך לא נותנת מענה לגבי מה לעשות כדי שאני או אנשים אחרים יוכלו לעשות כדי להתחבר ל"תדר" של עולם הצומח.
אולי היכולת לחוש צמחים היא סוג של כישרון, כמו כישרון למוזיקה או לציור, חלק מהאנשים יותר מוכשרים וחלק פחות. חלק לא שומעים הבדל בין שני תווים וחלק בגיל 4 מנגנים ספונטנית יצירות של מוצרט בפסנתר. במוסיקה, אדם המתאמן באופן קבוע עשוי לשפר את יכולתו המוזיקלית וללמוד לשמוע מוזיקה בצורה אחרת, גם אם הוא אף פעם לא "יהיה מוצרט".
בכל זאת, אני מעוניין לסיים עם משהו מוחשי ובר-ביצוע מכל "המסע המאמרי" הזה שעברתי, משהו שאוכל לעשות. ציפיתי מחברי האינדיאנים לתשובה יותר מיסטית או קסומה, איזה "הוקוס-פוקוס" כזה או תרופה אקזוטית כלשהי, אבל זה לא קרה. כשסיימתי לכתוב את המאמר הבנתי שהתשובה נמצאת הנכונה בשבילי מסתתרת בראיון עם אייל קופליס ובראיון עם שרון סלומון בין המילים. כנראה זה לא המקום של הוכחות מדעיות אלה המקום של כל אחד והרצון שלו להתפתח אל החוויה של הטבע ועולם הצמחים.
ההמלצה שלי בסופו של דבר לגבי פיתוח היכולת או הכישרון של חישה ותקשורת עם צמחים היא לצאת לשטח ללקט, לטעם, להתנסות, להריח ולהקשיב. אולי נצליח לשמוע את שהעץ רוצה לייעץ, לשוחח עם שיח וכמובן לא לשכוח להוריד נעליים כי המקום עליו אתה עומד…
הערות שוליים ומראי מקום
[1] The Secret Life of Plants by Peter Tompkins and Christopher Bird (1973)
[2] מכשיר חשמלי המודד מדדי גוף שונים ומזהה שינויים עדינים בזרמים החשמליים בעזרת הבנה של שינויים אלו חוקר פוליגרף יכול לקבוע אם אדם אומר אמת או משקר.
[3] רעיון וידאו עם קליב בקסטר, The secret life of plante, דקה 22:00
[4] Polger T. Symons J, Calvo F. Computational Functionalism. The Routledge Companion to Philosophy of Psychology Oxford Routledge (forthcoming)
[5] Journal of Consumer Psychology Volume 22, Issue 3, July 2012, Pages 332–351
[6] Dudai, Nativ; Weinstein, Yacob; Krup, Margalit; Rabinski, Titiana; Ofir, Rivka:Citral is a New Inducer of Caspase-3 in Tumor Cell LinesPlanta Medica; Issue 05, 2005
[7] Zoopharmacognosy – Self-Medication in Wild Animals by Rajasekar Raman, Sripathi Kandula, resonance, the Indian Academy of Sciences March 2008
Zoopharmacognosy: The Use of Medicinal Plants by Animals by Eloy Rodrigue, Richard Wrangham; Phytochemical Potential of Tropical Plants; Volume 27; pp 89-105
A Review on Zoopharmacognosy by M. Asad Ansari, Navya Khandelwal and Mahaveer Kabra, INTERNATIONAL JOURNAL OF PHARMACEUTICAL AND CHEMICAL SCIENCES, Vol. 2 (1) Jan-Mar 2013
Zoopharmacognos and epigenetic behavior of mountain wildlife towards Berberis species. Life Science Jou…by Tika Khan, Imtiaz Ahmed Khan, Abdur Rehman, Shaukat Ali, Haibat Ali (2014b). LIFE SCIENCE JOURNAL · JANUARY 2014
Recent studies on the zoopharmacognosy, pharmacology and neurotoxicology of sesquiterpene lactones. Robles M , Aregullin M , West J , Rodriguez E; Planta Medica [1995, 61(3):199-203]
[8] JoeL Jojola או בשמו האינדיאני טורשאן (שמש עולה), שאמאן אינדיאני שנולד בשנת 1945, גדל והתחנך בדרך המסורתית, בשמורה של איסלטה Isleta בניו-מקסיקו ארה"ב.
[9] בדר"כ שם זה בא לתאר עץ ירוק עד באופן כללי, אך בתרבות בה מדובר יש לשם זה גם משמעות ספציפית והוא מתאר עץ ספציפי.
[10] ליקוטי מוהר"ן תניינא ס"ג
[11] The Quest for Cognition in Plant Neurobiology Francisco ,Calvo Garzón, Plant Signal Behav. 2007 Jul-Aug; 2(4): 208–211.
Plant neurobiology: an integrated view of plant signaling, Eric D. Brenner, Trends in plant science, Volume 11, Issue 8, p413–419, August 2006
[12] רעיון וידאו עם קליב בקסטר, The secret life of plante, דקה 22:00
[13] The Secret Life of Plants by Peter Tompkins and Christopher Bird (1973)