מריז גושצ'בסקי היא חברת המחזור השני של מסלול הלימודים ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.
הקשר שבין הפרדה במקור[1] להנהגת בריאות
העולם מתקרב בצעדי ענק ליום בו חיים אנושיים לא יתכנו על כדור ארץ אם לא יעשה שינוי דרסטי באופן ניהול המשאבים הטבעיים על ידי בני אדם. לאחרונה, חתמו, 195 המדינות שהשתתפו בוועידת האקלים בפריז, שהסתיימה בתחילת דצמבר 2015, על הסכם להפחתת פליטות מזהמות לאטמוספרה. בכך יש לקוות שיביאו לשינוי ממשי בעניין זה[2]. כמו בזיהום האוויר, אנו יוצרים נזקים בלתי הפיכים לכדור הארץ עם שימוש מופרז במשאבים מתכלים ומתעלמים משימוש במשאבים מתחדשים. אנחנו מזהמים את סביבתנו המיידית כשאיננו מתייחסים כראוי לפסולת שלנו.
כאנשים פרטיים יש לנו אחריות גדולה מאד לשמור על העולם ועל בריאותו, עבורנו ועבור ילדינו וילדיהם, אפילו אם לא נוח לנו לחשוב כך. לעיתים נדמה שאנחנו לא מבינים עד כמה כל מעשינו משפיעים על הגוף החי הזה – כדור הארץ. המעשים של כל אחד ואחת מאיתנו בביתנו הפרטי, למשל בסיום הארוחות שלנו כשאנו משליכים את שאריות המזון לפח עם כל שאר האשפה.
כשהיה האדם צייד לקט הוא חי בקבוצות קטנות ונע ממקום למקום. המהפכה החקלאית הביאה לשינוי באופי חיי האדם מחיי נדודים לחיים בישובי קבע. כיום, רוב האנשים גרים בערי-קבע, האתגרים השתנו לחלוטין ובמקום לעבור למקום אחר, מוליכים את השאריות וההפרשות למקומות אחרים. זהו סוג אחר של הנהגת בריאות אישית וסביבתית שיש בה אתגרים שונים לגמרי. אין זה אומר שנגמרה אחריותו של האדם הפרטי על מה שהוא "משאיר מאחור". גם עכשיו האדם נדרש להנהיג את חלקו בשמירה על כדור ארץ. זה המקום בו חיינו מתקיימים ואין לנו כבני אדם אלטרנטיבה לחיות במקום אחר ביקום, לפחות לא כיום. ישנם תחומים בהם הרשויות עושות את חלקן כדי לקדם בריאות ומניעת מחלות, אך במקביל האדם חייב לתת יד לכדור ולעשות את חלקו הקטן, הביתי היום-יומי, המתמיד לתמיד.
המעשה של האדם בביתו אין לו תחליף. זאת, מכיוון שאף אחד אחר לא יכול להגיע אלינו הביתה, לטפל לנו בשאריות המזון ולעזור לנו להמשיך להתעלם מהבעיה של ערבוב שאריות מזון אורגניות עם מוצרים שאינם כאלה. התעלמות כזאת גורמת לנזקים שבתורם פוגעים בנו כבר כיום. בהעדר הפרדה, כל החומרים האחרים בזרם הפסולת מתלכלכים וסופגים חומרים מהפסולת האורגנית. הפרדה במקור שומרת על איכות החומרים האחרים (נייר, קרטון, פלסטיק וכו'). אי-הפרדה עלולה לגרום לירידת ערכם של חומרי הגלם למיחזור (down-cycling – מיחזור מפחית), ובהרבה מקרים להפוך את החומרים לבלתי ניתנים למיחזור (או בלתי משתלמים כלכלית לניקוי).
כיום, כשיש כל כך הרבה אנשים ורובם חיים בריכוזי אוכלוסייה עירוניים, מדובר במציאת דרך לחיות חיים מקיימים, כאלה שניתן לחיות אותם בטוב ולא להזיק לסביבה. אנו מדברים על אסטרטגיית חיים שנקראת "מעריסה לעריסה"[3] זהו מושג חדש יחסית המתאר מחזור חיים שלם של כל המוצרים והחומרים בהם אנו משתמשים ואת ההיתכנות של חיים בהם אין פסולת אלא חומרים החוזרים לשימוש מיטבי ובכך שומרים על משאבי הכדור.
על מנת להצליח בכך עלינו לחשוב על המוצרים שאנו צורכים בדרך שונה לחלוטין, לייצר אותם מחומרים שניתן יהיה להמשיך להשתמש בהם בעתיד. כשמדובר במזון, חומר אורגני במקורו, עשייה זו אף אינה קשה. הטבע יודע איך להפוך כל מה שאורגני למקור מזון כקומפוסט. כשאנחנו מחזירים לאדמה את השאריות היא כבר תדע מה לעשות איתם, ובלבד שלא נפריע לתהליכים הטבעיים אלא נעזור להם להתקיים. זוהי הנהגת בריאות אישית וסביבתית הדואגת לכאן ועכשיו ובו בזמן מכינה את העולם להיות מקום טוב לדורות הבאים.
במאמר זה נדבר על האתגר שיש לאדם הפרטי בביתו ובמטבחו: שמירה על משאבי כדור הארץ על ידי הפרדה של שאריות המזון משאר סוגי הפסולת, על מנת שיהיו שוב לאדמה מזינה ופורייה, עבור הגידולים והמזון של השנים הבאות. "מעריסה לעריסה". זהו אתגר מכיוון שעבור אנשים רבים מדובר בשינוי הרגלי חיים.
שינוי הרגלים, כמה קשה
מדינת ישראל החליטה על פרויקט שאפתני ומתבקש מאד – לעבור להיות מדינה המפרידה פסולת אורגנית משאר סוגי הפסולת, וכן להפריד הפסולת האחרת (פלסטיק, מתכת, זכוכית וכדומה) למיכלים שונים כדי להובילם למפעלי קצה לשם מיחזור. המועצה האזורית משגב הצטרפה ל"פרויקט ההפרדה במקור" וקיבלה תקציב של כחמישה מיליון ש"ח מהמשרד להגנת הסביבה, כדי לייצור את השינוי בכל ישובי הגוש. במועצה החליטו להקים בעזרת הכסף הזה מערך מפורט לאיסוף חומרים למיחזור, שיצטרף למה שכבר היה: "צפרדע ירוקה" לאשפה כללית, פינות גזם וקרטוניות. לכן נרכשו והוצבו בפינות מיחזור בכל ישובי משגב מיכלים לזכוכית, נייר, מתכת, מוצרי בד ועור, שקים לאיסוף שקיות ניילון וכלובים לאיסוף פלסטיק. בנוסף לכך שיפרו והוסיפו איסוף וטיפול בפסולת אלקטרונית ומוצרי מתכת, סוללות וריהוט גדול. לכל התושבים הוענקו לפי בחירתם קומפוסטרים ופחים חומים עבור שאריות המזון. משאית ייעודית נקנתה לאיסוף והעברה לקומפוסטציה של שאריות המזון.
בתחילת הפרויקט נשכרתי כנציגה של האגף לקיימות וסביבה על מנת שאשוחח עם תושבי המועצה בטלפון, אסביר ואקדם את ההפרדה במקור בין שאריות המזון לשאר סוגי האשפה. בנוסף, תוגבר הצוות של עובדי האגף לקיימות האוספים את האשפה להטמנה, לקומפוסטציה וכדומה. המטרה המקורית הייתה להגיע למצב של 0 אשפה להטמנה. בהתחלה התקיימו בעיקר מפגשים של מנהל האגף לקיימות וצוות מהאגף עם התושבים. לקראת סוף תקופת העבודה נשכרו עוד מדריכי שטח ועברנו גם באופן פיזי בבתי התושבים. פגשנו בעיקר את אלה שהתקשו להטמיע את השינוי המתבקש.
מעט אחרי תחילת הפרויקט, כשהצטרפתי לעבוד בו כמדריכה, גיבשנו את הרעיון שהפרדה במקור טוב שתיעשה על ידי התושבים מתוך תחושה של רצון טוב להועיל לעולם ומתוך שיתוף פעולה. כך יצא ששוחחתי בטלפון עם רוב תושבי המועצה. שיחה טיפוסית כללה הסבר על הפרויקט שהמועצה כחלק ממדינת ישראל לקחה על עצמה. בידלתי את הטיפול של המדינה בתעשייה וכל השאר והתרכזתי בפעולות הנדרשות מהאנשים הפרטיים כדי לבצע טוב את ההפרדה. התושבים סיפרו מה נעשה בביתם כיום עם שאריות המזון, אם השתמשו בקומפוסטר קיבלו חיזוקים חיוביים והוסבר להם שתמיד יוכלו להיעזר בנו בהמשך הדרך, במה שיצטרכו.
לתושבים שעדיין לא עסקו בהפרדה במקור הוסבר מדוע כל כך חשוב להפריד את האורגני (שאריות המזון) משאר הפסולת. שאלתי אם יואילו לעזור לסביבה ולעולם ולהפסיק לערבב שאריות מזון עם שאר האשפה ולזרוק להטמנה. דיברנו על קומפוסטרים והסברתי את השימוש בהם. מי שדעתו לא הייתה נוחה מטיפול בקומפוסטר קיבל פח חום (או בשם החיבה שלו – פחום), שיעמוד בשולי הרחוב ומשאית ייעודית של המועצה תאסוף ממנו את שאריות המזון מדי כמה ימים. במסגרת זו שוחחתי עם כארבעת אלפים אנשים (כנראה שיותר) במשך כשלוש שנים, הזמן בו התבצע הפרויקט.
חשוב להבהיר שעם תחילת הפרויקט, תושבים רבים במשגב כבר היו בעלי קומפוסטרים שנמכרו להם בעבר בעלויות נמוכות על ידי האגף לקיימות וסביבה. מכיוון שלאורך השנים חסר ליווי תומך למי שניסו לעשות קומפוסט, הייתה ירידה בשימוש בהם, אך הייתה נכונות גדולה להצטרף חזרה למהלך כזה מכיוון שהובטחה לתושבים תמיכה מתמשכת מצד האגף. קיבלנו פידבקים טובים ורבים על האפקטיביות של השיחות עם התושבים וראינו את התוצאות של רצינות התושבים בדרך בה נעשים כיום תהליכי ההפרדה בכל הישובים. ראינו גם מה הסבר טוב ותומך יכול לעשות לאנשים.
יחד עם זאת, שיחות עם רבים מהתושבים היו מאד מאתגרות. הנה אני, בטלפון, משוחחת עם אמא צעירה לשלושה ילדים קטנים, ומבקשת ממנה להפריד את החומרים האורגניים משאר האשפה. לה בכלל אין זמן לנשום והיא עדיין לא הגדירה לעצמה את ההפרדה במקור כחלק מהחיים שלה ושל משפחתה. או הזוג המבוגר ההוא שהרגלי החיים שלהם התגבשו כבר לפני כל כך הרבה שנים ומה אני רוצה מהם בכלל… או הגבר ההוא, הייטקיסט חד כתער, העולם בכף ידו, אצלו בבית בכלל לא עוברים עם שקית האשפה המטפטפת דרך הבית, יש דלת חיצונית לארון האשפה וממנה מושכים את האשפה ישר החוצה! שהוא יתעסק עם הפרדה של שאריות מזון? ועוד תגובות רבות אחרות.
המכנה המשותף לכל אותם אנשים ועוד רבים אחרים הוא שהם לא רגילים לעשות את הדברים בצורה כזו והם בעיקר לא רגילים לחשוב על עצמם כעוסקים בזבל, גם אם הוא שלהם. פשוט כיוון שאין להם זמן ובוודאי שאין להם חשק או כוונה לשנות את ההרגלים שלהם רק כי מישהו מבקש מהם. "שהמועצה תפריד, אני משלמת כל כך הרבה ארנונה", "מה, את רוצה שאני אתעסק עם הזבל??? ובכלל, מה, את רוצה להגיד לי מה לעשות עם הזבל "שלי"?"[4].
בשלב זה בשיחות, לקחתי נשימה עמוקה, יכולתי להבין את האדם שמצידו השני של הטלפון, את רמת הקושי שהוא חווה כרגע, ותמיד מאד הערכתי את זה שהם לא טרקו לי את הטלפון וסגרו עניין. כאן התחילה למעשה העבודה האמיתית של התמיכה שלי בהם – בתהליך של שינויי ההרגלים.
כדי שתוכלו גם אתם לצאת מקריאת המאמר הזה מוכנים להתחיל להפריד במקור – הנה מעט הסבר:
הפרדה במקור, למה היא חשובה ומחשבות על שינוי הרגלים.
"הפרדה במקור" היא קיצור ל-"הפרדת" שאריות מזון משאר סוגי הפסולת, "במקור" בו זורקים את השאריות לפח – בבית הפרטי, במקומות עבודה וכו'. ההפרדה של כל שאריות המזון משאר סוגי הפסולת דרושה כדי להחזיר אותן למקור שלהן – לאדמה, כדי שיוכלו להפוך לקומפוסט ובהמשך יחזרו להיות אדמה. בשונה מסוגים אחרים של אשפה מעשה ידי אדם, שאריות המזון הן אורגניות ובאות במקורן מהטבע, מהאדמה.
כשאנחנו מחזירים את שאריות המזון לאדמה, הטבע על יצוריו הקטנים יודע להתמודד איתן. החומרים שמשתחררים בעת פירוק המזון, מעשירים את האדמה, הופכים אותה לפורייה עבור הצמחים שיגדלו בה בעונה הבאה, זהו גלגל המזון השלם.[5]
הדרך בה מקובל כיום במקומותינו להחזיר את שאריות המזון לאדמה היא בעזרת קומפוסטרים מסוגים שונים בהם נוצר הקומפוסט כך שניתן להחזיר אותו אל האדמה כדשן טבעי או כאדמה פורייה[6].
מה קורה כאשר לא מפרידים את שאריות המזון משאר סוגי האשפה?
שאריות המזון מוטמנות ביחד עם שאר האשפה במטמנות, שם מכסים הכל באדמה. במצב זה אין פירוק בנוכחות חמצן ובמקום להתפרק המזון נרקב, מייצר גזים רעילים ומסריחים (מתאן) ופוגע מאד באטמוספרה. אם לא משתמשים בגז הזה להפקת אנרגיה, הוא נפלט לאטמוספרה ומוסיף לזיהום הפוגע בה וגורם לתופעת החממה ושינויי האקלים העולמי.
לפני המהפכה התעשייתית, כשהאוכלוסייה בעולם הייתה קטנה יותר וכשלא היו מזהמים רבים נוספים שיכבידו על האטמוספרה, הטבע התמודד בהצלחה עם הפסולת שהייתה אורגנית ברובה. כיום, כמות הזיהום כה גדולה והחומרים התעשייתיים המשמשים אותנו כה רבים וזרים ליכולות של הטבע עד שאין לו אפשרות להצליח לטפל בזיהומים שנוצרים ומצטברים.
אך הטבע לא חסר אונים ונתון לשליטתנו כפי שאנו חושבים. יש לו את דרכו להתמודד עם יציאה מאיזון. הוא מחזיר את האיזון, בדרכו שלו. אפילו על חשבוננו[7].
אם כך, מדוע שלא יעברו כל האנשים להפריד את שאריות המזון ויעבירו אותן לקומפוסטציה?
רבים כבר עושים זאת. ברגע שמבינים כמה זה חשוב, הם מוצאים את הדרך שלהם להפריד את המזון מכל השאר. אצל המתנגדים להפריד את שאריות המזון, ישנן תשובות שונות לשאלה זו. כל אדם וההדגשים שלו, כל אדם והקשיים או האתגרים בהם הוא נתקל בחייו. יחד עם זאת, בבסיס כל הסירוב לטפל בשאריות המזון נמצא קושי גדול מאד איתו צריך כנראה להתמודד בדרך שונה מזו שבה התמודדנו עד היום.
הסירוב להפריד נובע, ברוב המקרים, מהידיעה שאם יפרידו יצטרכו לגעת בשאריות המזון שלהם ולהסתכל עליהן עוד רגע או שניים, בדרך לקומפוסטר או לפח-חום. מתוך שיחותיי עם אנשים רבים הבנתי שלבני אדם רבים יש רתיעה קשה ממגע עם מה שנרקב ומתפורר, עם מה שמת, שמלכלך, שיכול לפגוע בנו במחלות קשות ולהרוג אותנו. לאורך ההיסטוריה ישנן עדויות לכך שאנשים התרחקו מהאשפה שלהם ככל שיכלו – נדדו למקומות אחרים או הרחיקו אותה מהם אל מעבר לחומת העיר, שם נרקבה והסריחה ויצרה מפגעים מאד לא נעימים[8]. בנוסף, כשאנו גדלים בתרבות בה המעטפת של חיינו תלויה בראשות שמטפלת עבורנו בזבל שאנו מייצרים ובשפכים שאנו מדיחים מהבית, אנחנו מתרגלים לראות רק חלק מהמעגל של החיים. את החלק של הקניות, הבישול והאכילה. אנחנו מרחיקים מעצמנו מהר ככל שאפשר את הפסולת ושוכחים ממנה. היא לא שלנו, לא חלק מהסיפור. כשמזכירים לנו את האשפה שהשארנו מאחור, אנו מופתעים ונעלבים שבכלל מדברים איתנו על הדברים האלה.
משהו מעניין: במשך השיחות עם אנשים שמתי לב ליחס המיוחד והחיובי שיש לנו כלפי המזון שאנו אוכלים ואיך היחס הזה משתנה ברגע שסיימנו את הארוחה ומה שנשאר בצלחת הופך לשאריות מזון. ככאלה, אנו מרחיקים אותן מאיתנו כיוון שעכשיו זה כבר זבל.
עד כאן דיבורים על התנגדויות וקשיים בדרך להפרדה במקור. מכאן והלאה – מה אפשר לעשות כדי לקדם את הטיפול בשאריות המזון שלנו בדרך שתחזיר לאדמה את השאריות ותעזור לה להמשיך להיות פורייה…. וכן בונוס אדיר עבורנו, עליו נדבר בהמשך.
יצירת השינוי – מהפך בדרך לפח
חלקים מהותיים מהימים שלנו מתרחשים במעגלים די קבועים. מתרגשים, נהנים, כועסים, מסרבים, מתבצרים בעמדות שונות, מתמקחים, מתעקשים, מוותרים, נענים, צוחקים, עושים דווקא, חושבים שוב על דברים, מחליטים החלטות על סמך הידיעות הקודמות שלנו. באופן בסיסי, אנחנו מתנהלים בתוך מעגלים של עשייה החוזרת על עצמה, לפחות בחלקים מהיומיום שלנו. תהליכים כאלה קורים לנו מדי יום גם במימדים הפיזיים של חיינו למשל איזו רגל נכניס קודם למכנסיים, איך אנו מברכים לשלום, באיזה כיסא נעדיף לשבת במסעדות, איך אנו אוכלים את הארוחה שלנו, האם אנו מערבבים הכל ביחד או אולי אוכלים כל חלק בארוחה בנפרד? איך מעוצב המטבח שלנו, איפה נמצא הכיור לעומת פח האשפה? איפה הצלחות לעומת הכיריים? אנו יוצרים לעצמנו מיקומים על מנת לייצר תבניות של התנהגות העוזרות לנו לתפקד בזרימה, קצת על אוטומט, כך היומיום יתקתק, יזרום, יחליק הלאה, שלא נתעכב על שגרות הכרחיות. גם כאן אנו מגיבים לסביבה ולפי התנאים הפיזיים הקיימים אנו מתארגנים בכל פעם מחדש, משתדלים מהר מאד להתרגל ולהתארגן ביעילות.
כל אלה הם רק ההרגלים שלנו, אלה שהצלחנו לפתח כדי שיהיה נוח ולא נצטרך בכל פעם להחליט מחדש איך לאכול את הארוחה שלנו או עם איזו יד נצחצח שיניים, זוהי זהות זמנית שלקחנו על עצמנו. חשוב להבין זאת! כדאי לקרוא שוב את המשפט הזה. כשיש כבר הרגל, אנו נשמור עליו כל זמן שיהיה מתאים לנו, ושוב אני מזכירה, ההרגל הזה או אחד אחר, אינם אנחנו, אלא רק משהו שפיתחנו לעצמנו.
כך גם בנושא האשפה והזבל. אם עד עכשיו נהגתם להשליך את קליפות הביצים, תפוחי האדמה וכל השאר וכן את שאריות הארוחות אל הפח האחד והיחיד שיש לכם בבית – הוסיפו ליד מקום הכנת המזון שלכם, פח קטן או קערה. בכל פעם שאתם מסיימים לחתוך או לקלף או לסחוט ואולי אפילו לגרר מזון, את השאריות שנותרו – שימו בקערה או בפח הקטן. אחרי הארוחה, אם הותרתם משהו שאינכם שומרים לארוחה הבאה, הוסיפו גם אותו לפח/קערה הקטנים שעל השיש…
זה הכל.
עכשיו אתם בדרך הנכונה והנה חיזוק חיובי: את כל שאריות המזון האלה שהצלחתם להפריד מהאשפה, בעצם הצלתם מהטמנה באתר הזבל הקרוב למקום מגוריכם. מנעתם מעוד מזון להירקב מתחת לאדמה, בלי חמצן, ולהפוך לגז חממה פוגעני ומסוכן… איזה בונוס חשוב! תודת הדורות הבאים מוגשת לכם באהדה רבה.
רגע, זה עדיין לא הבונוס האדיר עליו דיברתי קודם, הוא יגיע בהמשך. כעת, את המזון הזה שנשאר צריך למצוא דרך להחזיר לאדמה בצורה בטוחה, כדי שיהפוך לקומפוסט ואחר כך לאדמה טובה ועשירה, הלא יש בו כמויות אדירות של חומרי הזנה משובחים.
אז, איפה אתם גרים, האם בעיר? בבית דירות? אולי במושב, כפר או ישוב קטן? אם יש לכם חלקת אדמה קטנה ליד הבית או בשכונה, אפשר להעמיד עליה קומפוסטר ולהניח בתוכו את שאריות המזון[9] ובהמשך להרוויח קומפוסט איכותי ביותר עבור הגינה שלכם או הגינה השכונתית. אם אין לכם צורך בדשן, כשהקומפוסטר יהיה מלא, העבירו אותו למקום חדש ותנו לדשן הנחמד והטבעי שנשאר בתוכו לחזור להיות אדמה.
האם הרשות בה אתם גרים הציבה פחים לאיסוף שאריות המזון בנפרד מכל שאר סוגי הפסולת? אם כן, את הקערה או הפח הקטן אתם יכולים לקחת אל מיכל האיסוף של בית הדירות או השכונה. כדאי לעשות זאת בסוף היום, בעיקר בקיץ, כשכבר קריר בחוץ. הראשות כבר תדאג להפוך את המזון לקומפוסט ואולי אפילו להשיב אותו לתושבי הישוב, כבונוס על הדאגה לעולם.
והנה הבונוס האדיר: כשעושים הפרדה במקור, אין שאריות מזון בשאר האשפה, אין סירחון ואין טפטופים! האשפה קלה ונוחה להעברה למרכז המחזור. אפשר אפילו לאסוף אותה בבית ובכך לצמצם את מספר הפעמים בהן צריך ללכת להשליך אותה. נסו ותיווכחו[10].
שמענו גם על תחרויות ידידותיות בין שכנים: כל כמה זמן חייבים ללכת למרכז המיחזור השכונתי עם אשפה יבשה. יש אנשים שמגיעים לפרקי זמן של 6-8 שבועות בהם מתאספת האשפה הנ"ל לאיטה ובסופן מגיעים עם 2-3 שקיות קטנות למרכז המיחזור.
סיפור השראה לתמיכה במי שלומד לעשות הפרדה במקור… "המעגל השלם של הירקות"[11]
שבו לכם בנחת, קחו רגע, לפני תחילת הקריאה, כדי לשים לב שאתם מפנים את תשומת הלב מעניינים אחרים, מיד תוכלו לקרוא סיפור המתאר את מעגל הירקות השלם, פשוט דמיינו את עצמכם מצטרפים לאיזה שהוא מעגל, נעים איתו דרך העונות בסיבובו העדין … וראו את עצמכם מתחברים אל המעגל הזה, חווים תנועה איתו … באיזו דרך מהדרכים שמוצאת חן בעיניכם, המעגל הזה השלם אולי נראה לכם דמיוני … אך הוא אמיתי באמת …
ודמיינו את מעגל החיים של הירקות לוקח אתכם לסיבוב איטי ונינוח, עם מספר תחנות בדרך, בוודאי תכירו חלק מהתחנות ואולי יהיו גם כמה תחנות חדשות לכם ויוסיפו לחייכם עניין חדש ומידע …
עוד רגע מגיעים לתחנה אחת אפשרית, ובוודאי לא הראשונה, הלא זה מעגל שאין בו התחלה או סוף …
… ראו איך המעגל מקרב אתכם בתנועה איטית ונעימה אל שדה ירוק … ככל שאתם קרבים, אתם יכולים לזהות את הצמחים הגדלים כאן …
הנה כאן גדל הסלק … וקצת בהמשך קבוצת הגזר … העגבניות, האפונה … ואולי אפילו תזהו גידולי מלפפון וקישואים הנמצאים כאן בסביבה … המעגל המסתובב מקרב אתכם לקבוצת איכרים האוספת ירקות בשלים למאכל, מניחים אותם בסלים וארגזים … המעגל ממשיך ומסתובב ומרחוק רואים את בית האריזה מתקרב, שורות של ארגזי קרטון, מלאי תוצרת טרייה, מועמסים על משאיות … והנה הן בדרך אל הלקוחות בכל הארץ …
אחת מהן מגיעה אל החנות בפינת הרחוב שלכם, זה הירקן השכונתי … זה שאתם קונים אצלו את הפירות והירקות שלכם … הוא פורק את הסחורה ומסדר אותה …
… ככל שהמעגל מסתובב, היום מתקדם גם הוא וכבר כמעט צהריים, אנשים נכנסים לחנות וקונים תוצרת טרייה, לוקחים הכל הביתה … וגם אתם פה, בוחרים לכם ירקות יפים, פירות ריחניים, וכבר בידכם ארגז ירקות ופירות, ואתם בדרככם הביתה …
ועכשיו, במטבח בביתכם, אתם יכולים לראות את עצמכם מכינים לכם ולמשפחתכם את ארוחת הצהריים … מקלפים, חותכים, מבשלים … אוספים את קליפות תפוחי האדמה ושאר שאריות ההכנות לקערה קטנה הניצבת על השיש … ועדיין עם המעגל שמסתובב לאט לאט, אתם יכולים לראות את עצמכם, ליד שולחן האוכל עם כל המשפחה, אוכלים ונהנים ומותירים מעט מזון … גם הוא מצטרף לקערה שעל השיש…
כשהמעגל מסתובב עוד מעט, הנה אתם, בגינה או בפינת המחזור, בידכם הקערה עם שאריות המזון, מרוקנים אותה לתוך הקומפוסטר הביתי או השכונתי, ומוסיפים מעט עלים יבשים … משקים במעט מים, סוגרים את מכסה הקומפוסטר וחוזרים הביתה בשלווה גדולה … אתם יודעים שכיום אתם עושים את הדבר הנכון עבור משפחתכם ועבור העולם …
המעגל עכשיו מסתובב לאט לאט ומגביה אתכם כך שתוכלו לראות את הזמן העובר מהר … ומהמקום הגבוה אתם יכולים לראות חלקים נעלמים מהמעגל הטבעי הזה… איך בתוך כמה שבועות וחודשים, שאריות המזון שלכם, הופכות בדרך הטבע, בעזרת יצורי האדמה הקטנטנים, לקומפוסט … שאריות המזון שלכם הם האוכל שלהם … המעגל ממשיך להסתובב לו בנחת, וכבר כמעט אפשר לראות באופק את נקודת המוצא שלנו, של מעגל ההזנה והשפע…
והנה אתם שוב בשדה הירקות שלכם, רואים את הערוגות…. אך הפעם אין בהן צמחים, וקבוצת האיכרים מפזרת עכשיו את הקומפוסט שאספו מהקומפוסטרים השכונתיים וגם מהקומפוסטר שלכם …
הם מערבבים אותו עם האדמה הטובה, ושותלים את השתילים הקטנים של הירקות החדשים… בערוגה לידם, קבוצת איכרים אחרת זורעת את זרעי צמחי התבלין לשנה הבאה … ומרחוק אתם יכולים לראות איך אחרי דישון הקרקע בקומפוסט, מכונה גדולה זורעת את החיטה ללחם של העונה הבאה….
… יכול להיות כל כך מעניין לחכות כאן ולראות את צמיחת היבולים… אך המעגל ממשיך ומסתובב, כמעט הגענו לנקודת המוצא…. וכבר מרחוק אפשר לראות את האיכרים יוצאים ליום של איסוף וקטיף הירקות הבשלים של העונה החדשה שגדלו לטובה בעזרת הקומפוסט שלכם….
… המעגל הזה ארוך, בכמה דקות הקפנו שנה שלמה …
המעגל המסתובב, איתו יצאנו לסיור, עוצר מעט כדי לאפשר לכם להיפרד… עכשיו שירדתם ממנו, אתם יכולים להיזכר בתהליך כולו, איך הוא פשוט וטבעי, ואתם אפילו יכולים לראות את עצמכם מצטרפים לתנועת המחזירים לאדמה טובה תחת טובה… כדי שתוכל להמשיך להיות פורייה ומניבה עבורכם ועבור כל היצורים כולם…
סיכום
במאמר זה יצרתי עבורכם תערובת של הסברים על חשיבות ההפרדה במקור, עם הסברים על איך עושים זאת בפועל, ואפילו סיפור השראה קטן יש בו. בקישורים המצורפים למאמר תוכלו למצוא מידע להרחבת ההבנה והידע, כדי שתוכלו לתמוך בעצמכם בעשותכם שינוי כל כך נדרש – לשמירה על היכולת שלנו להתקיים כאן.
צאו לדרך, עשו את הקפיצה הזו.
בתוך חודשים ספורים של עשייה מקיימת כזאת, תמצאו את עצמכם חושבים, רגע, איך היינו קודם? הלא זו הרגשה כל כך טובה להחזיר טובה לאדמה.
אם עדיין נדרשת לכם תמיכה, אתם מוזמנים לפנות אלי כשאתם בתהליך החזרת הטובה לאדמה.
הערות שוליים ומראי מקום:
[1] א. מתוך האתר של המשרד להגנת הסביבה בדף הפרדת פסולת ברשויות הגדרה "מהי הפרדת פסולת במקור". ב. מתוך האתר אקו-ויקי. קומפוסט
[2] א. מתוך אתר "ויקיפדיה". הערך "ועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים (2015 (ב. ההסכם עצמו באנגלית בכתובת: http://unfccc.int/resource/docs/2015/cop21/eng/l09r01.pdf
[3] "מעריסה לעריסה" / מיכאל בראונגרט ו-ויליאם מק'דונו. הוצאת בבל 2002 בספר זה מוצגת תפיסת עולם הרואה את המעגל השלם של חיי המוצרים שלנו כך שגם כשניפרד מהם הם יחזרו למעגל השימוש החוזר המיטבי ולא יזרקו לזבל וייצרו נזק נוסף).
[4] הייתה בחירה מודעת שלא לתמרץ כלכלית את התושבים המפרידים משתי סיבות בעיקר: הראשונה הייתה שבאמת לא נשאר במה לתמרץ. המערך שהוקם היה יקר מאד וגם כספי המיסים ששילמו התושבים הופנו לבניית פינות מיחזור ומערכים תומכים אחרים. הסיבה השנייה הייתה שהיה חשוב להעביר את המסר לתושבים שזוהי לא תחרות חד פעמית שמקבלים עליה פרס אלא שינוי קבוע באורח החיים, ושהפרס הוא בקלות הטיפול ובעשיית הטוב לעולם ועבור ילדינו.
[5] נקודה למחשבה: גם האדם הוא יצור אורגני ועליו נאמר בספר בראשית ג' פסוק יט' "בזיעת אפיך, תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לוקחת: כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב". אם כך, מדוע שהטיפול במה שמרכיב אותנו יהיה שונה?
[6] מתוך האתר ויקיפדיה, הערך פסולת אורגנית. בטבע מתרחש תהליך תמידי ויעיל מאוד של מחזור אורגני, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ), משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה). טיפול יעיל בפסולת אורגנית הוא הפיכתה לדשונת (קומפוסט). בתהליך קומפוסטציה (הדשנה) אירובי (הכולל חמצן), מתפרקת האשפה האורגנית באופן יעיל. הדשונת כוללת תרכובות אורגניות, מינרלים וחומרים אחרים המועילים לצמיחה של צמחים.
לקומפוסט שימוש בטיוב קרקעות דלות בחומרי מזון לצמחים וכתחליף לדשן כימי מייצור תעשייתי, אשר ייצורו מלווה לרוב בנזק לסביבה ושימוש נרחב בו אף עלול גם לזהם מקורות המים. הקומפוסט גם משפר את אחיזת המים וניקוזה של הקרקע החקלאית. בשל יתרונות רבים אלו שיטות של חקלאות אורגנית, כמו למשל[6] גידול ביו-אינטנסיבי, עושות בו שימוש נרחב.
לצורך הפיכת פסולת לקומפוסט ישנו גם מגוון רחב של קומפוסטרים, אשר מאפשרים לכל אדם להכין קומפוסט בבית. בניגוד לתפיסה הרווחת, ניתן לייצר קומפוסט גם ללא גינה, בעזרת קומפוסטרים המיועדים לכך. הכנת קומפוסט באמצעות תולעים אדומות היא שיטה נוספת ומהירה, אשר מייצרת בסופה קומפוסט איכותי הנקרא "הומוס".
לפיכך, מיחזור הפסולת האורגנית לשימוש כקומפוסט הוא דרך סביבתית חשובה להתמודדות עם אתגר פינוי הפסולת שמציב אורח החיים המודרני במדינות השפע.
[7] ראו את הסרטונים שייצרו ב- Conservation International כדי להבהיר לאנשים את יחסי הכוחות האמיתיים, ב-"Conservation International" יצרו סדרה של סרטונים בקריינות אמנים מפורסמים המבהירים לנו מה יקרה אם לא נשים לב.
[8] מתוך האתר הומוספייאנס פסיכולוגיה אבולוציונית, מדע, בני אדם, ספקנות וכל מה שביניהם. המאמר "היבטים אבולוציוניים לתחושות פחד וגועל"
[9] באתר "בידיים" יש בו הדרכה מצוינת להכנת קומפוסטר, כדאי להסתכל שם.
[10] באתר יו-טיוב "תהליך מיחזור פסולת מתחיל בהפרדה במקור במטבח בבית".
[11] בטקסטים להשראה ובהדמיות, מקובל להוסיף שלוש נקודות " … " כדי לציין זמן מתמשך בו כדאי לעשות הפסקה קלה, אולי לקחת נשימה נוספת ואז להמשיך בקריאה… זו הסיבה שיש אותן במקומות שונים בסיפור שלפניכם.
מאמר מצוין, מקיף ומשכנע, כולל גם הצעה שימושית איך לעשות שינוי קטן שיאפשר לנו להפריד במקור.
תודה!