המרכז להנהגת הבריאות | חיידקים והנפש / אריק עמית

אריק עמית הוא חבר המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.

שנים גדלנו על הטענה שמחלות קשות בכללן ומחלות נפשיות בפרט, הינן תוצר של תורשה גנטית. כך פטרנו את עצמנו מאתגר ההתמודדות איתן. כי הרי הסוכרת, ההשמנה, הדיכאון, הנו תורשה גנטית – ה"מתנה" האולטימטיבית שקיבלתי מהורי, מה אפשר כבר לעשות? בשנים האחרונות מתרבים המחקרים המוכיחים שלאוכלוסיית החיידקים שבגופינו – או ל-microbiota שלנו – יש השפעה רבה על מחלות, רבה אף יותר מן ההשפעות הגנטיות.
אך מה הקשר בין טריליוני החיידקים המאכלסים את גופינו לבין מחלות כמו דכאון, חרדה, מאניה-דפרסיה, השמנה, סוכרת ועוד.במאמר הזה נחקור כיצד החיידקים הרבים החיים בגופנו מתקשרים ישירות עם המוח, ומעצבים את בריאותנו בדרכים שלא חלמנו עליהן. בהמשך נתמקד בקשר שבין החיידקים לנפש.

בשנה האחרונה התחלתי להתנדב במעון של בית אקשטיין הסמוך למגורי. בית אקשטיין הינו כיום האירגון המוביל בארץ בתחום מתן שירותים לאנשים עם מוגבלויות. הארגון מספק שירותים בתחום הדיור, החינוך והתעסוקה לכ-2,400 אנשים ממגוון אוכלוסיות רחב, כמו: ליקויי למידה, אוטיזם, תסמונת אספרגר, קשיי הסתגלות, מוגבלות שכלית התפתחותית, קשיים נפשיים ולקויות קוגניטיביות.

מאז שנחשפתי לחוסים שם, גיליתי עולם ומלואו של אנשים בעלי רגישות מופלאה לעולם ולאנשים סביבם. אנשים שגם אם ישנה לקות אורגנית פיזית או שכלית הכולאת אותם למציאות יום יומית לא קלה, הם עדיין מצליחים ליהנות ממה שיש לעולם להציע להם, ובעיקר גם להעניק מעצמם בדברים הקטנים ביותר, אך החשובים ביותר. אני יכול לקום חולה, עצוב או חסר כל-אנרגיה, אך ברגע שאני עובר את מפתן הדלת של בית אקשטיין הכל נעלם כלא היה. לאורך שנים חייתי גם אני, כמו רבים מאתנו, בפחדים ופרדיגמות שנגעו לאוכלוסיות השונות איתן אני נפגש שם. גם אני הייתי עובר לידם בקניון וברחוב, מתעלם מקיומם, ואם בנותיי היו שואלות אותי משהו בנושא הייתי מתחמק מתשובה. כי לא ידעתי, כי פחדתי לשאול בעצמי.

שני דברים קרו השנה, כמעט באותו שבוע, שגרמו לשינוי שהביא לכתיבת מאמר זה. האחד היה מאמר אחר, שעסק בשאלה האם לאוכלוסיות חולי נפש ישנן אוכלוסיות חיידקים שונות מ"אנשים נורמליים"; והשני היה שפשוט הפסקתי לפחד ולתת לפרדיגמות לנהל יותר את חיי, והתחלתי להתנדב בבית אקשטיין. מאז המשכתי לחקור את נושא החיידקים שבגופינו, ובעיקר לנסות למצוא את הקשר שבין חיידקים לנפש.

מבוא לחיידקים ונפש

במבט ראשון נראה שלא ניתן לקשור משהו מופשט ומורכב להבנה כמו נפש האדם, ליחידה האורגנית הבסיסית הזו שנקראת חיידק. האמת צריכה להיאמר, גם בתחום השני, כמו בראשון, הבלתי-ידוע רב על הידוע לנו. החיבור ביניהם הוא תחום בתולי, יחסית, במחקר המדעי. הפרעות נפשיות מטופלות כמחלות ע"י נוירולוגים ותרופות פסיכיאטריות. במסע קצר זה של המחקר הקטן והאישי שלי בנושא, גיליתי עד כמה אנחנו נוטים לתייג קבוצות של אנשים, ויתרה מכך – לשפוט אותם או לכלוא אותם במקומות סגורים, כדי להגן עלינו "האוכלוסייה הבריאה" מפני אותן קבוצות השונות מאתנו, מהאידיליות ומהפנטזיות שלנו לגבי מה זו אוכלוסייה בריאה.

אז בואו נצא לסיור קצר אל, מחלות הנפש של המאה ה-21, החיידקים שבגופינו ואחר–כך נמצא את הקשר שבין החיידקים לנפש.

המגפה של המאה ה21 – "מוחות שבורים"

המצבים שאתאר להלן מוכרים לרובינו בחיי היום יום, חלקם אנו מכירים באופן אישי, חלקם מוכר לנו מסביבת המשפחה הקרובה לנו. רבים מאתנו סובלים מתשישות כרונית, עובדים שעות רבות מדי, ישנים פחות מדי, או חווים בעיות שינה שונות. אנו מגיעים ליום העבודה "מפוזרים", שוכחים להגיע לפגישות או מאחרים לישיבות, לעיתים אנו מתרגזים בקלות ללא סיבה מוצדקת על הילדים שלנו. אנחנו מתייגים את הבעיות במונחים רפואיים שונים, שכן כך קל לנו ולסביבה ל"אבחן" אותנו ולרקוח לנו מיני תרופות אופנתיות שמקובלות על רובינו כפתרון נקודתי לטיפול בתופעה כזו או אחרת. רבים מאתנו מתפתים לקחת כדורים נוגדי דיכאון או משפרי מצב רוח וערנות כדי להתמודד עם עקות שונות המלוות את חיינו. אלה שעושים זאת לעולם לא יצהירו בפומבי שהם לוקחים כדורים כאלה או אחרים, שכן יש השלכות משמעותיות על האופן שבו יתייחסו אלינו בסביבה הקרובה שלנו – עבודה, משפחה וחברים. רבות המגפות שליוו את המין האנושי משחר ההיסטוריה. חלקן נחרטו יותר או פחות בתודעת המין האנושי, אך רובן ככולן מוסכמות ע"י כולנו כמגפה. ישנה מגפה אחת שמלווה אותנו במאה האחרונה, מגפה השקטה, שלרובינו נוח להתעלם ממנה. בכל זאת היא משפיעה על יותר ממיליארד אנשים בעולם – כמעט שישית מהאנושות. מדובר במגפת ה"מוחות השבורים" מושג שתבע החוקר מארק היימן (mark hyman) בספרו The Ultramind Solution .[1] על-פי היימן למגיפה הזו ישנם ביטויים רבים השגורים בפינו – דיכאון, חרדה, אובדן זיכרון, ערפול מוחי, הפרעת קשב, ועוד. הסימנים למגפה זו שונים מאד מאדם לאדם ולכן מתייגים אותה על-פי רוב כבעיה שונה או כמחלה שונה.

זוהי מחלה כרונית שהקהילה הרפואית כמעט שאינה עוסקת, או שנוטה לתת פתרונות שלעיתים רק מחמירים את הבעיה בדמות כדורים נוגדי דיכאון וכיו"ב. זוהי 'מגפה שקטה', שבשונה מהשמנה למשל, הינה מוסתרת מעין-כל. המוחות ה'שבורים' שלנו גורמים לבעיות רבות ולסבל רב לאוכלוסיות רבות כל כך כמו – מתח כרוני, חוסר ריכוז, כעס, שינויים קיצוניים במצב הרוח ונדודי שינה. 'מוח שבור' עשוי לבוא לידי ביטוי באחד משני אופנים: הפרעות נפשיות הנגרמות מטראומה רגשית, או הפרעות עצביות שנגרמות ע"י ליקוי בעצבים.
להלן נתונים, שמביא מרק היימן בספרו, מהעשור האחרון מארה"ב ומהעולם כולו :[2]

הפרעות נפשיות פוגעות ב-26% מהאוכלוסייה.
ב-2009, חזה ארגון הבריאות העולמי כי ב-2030 ייהפך הדיכאון לבעיה הבריאותית השכיחה בעולם.
מחקר שוודי דיווח שב-2004 הייתה ההוצאה העקיפה על דיכאון במדינות האיחוד האירופי כ-117 מיליארד יורו. ההוצאה הישירה הייתה 41 מיליארד יורו, שכללה הוצאה על טיפול ללא אשפוז (22 מיליארד יורו), על תרופות (9 מיליארד יורו) ועל אשפוז בבתי חולים (10 מיליארד יורו). ההוצאות שמתווספות לכך הן במקרי מוות, התאבדות וניסיונות התאבדות של המדוכאים, ונאמדות ב-76 מיליארד יורו. נתונים אלה הופכים את הדיכאון למחלה היקרה ביותר באירופה, התופסת נתח של 33% מההוצאה הכוללת על מחלות באיחוד האירופי. למעשה, מדובר ב-1% מהתמ"ג באיחוד.
שיעור הילדים שסובלים מהפרעות נפשיות כלשהן עולה על 20%.
שיעור האנשים שסובלים מחרדה בארה"ב עולה על 40 מיליון.
השימוש בנוגדי דיכאון הוכפל בעשור האחרון פי שלושה.
בשנת 2006 ההוצאה על נוגדי דיכאון בארה"ב הייתה כ-2 מיליארד דולר לשנה, שזה מעל 12% מסך כל ההוצאה על בריאות.

אם נסכם זאת בשורה אחת: לא שפעת החזירים, לא סרטן ולא התקפי לב, היימן טוען שהמחלה הנפוצה וכנראה גם היקרה בעולם הנה דכאון.

היימן מעריך שאחד מכל שלושה מביננו סובל מ"מוח שבור". עד היום נטינו לפנות לפסיכולוגים ופסיכיאטרים שיטפלו בחוסר האיזון הזה שבמוח שלנו. הללו רקחו לנו תרופות נוגדות דיכאון כאלה או אחרות שניסו לתקן את האיזון במוח. אך מה אם הבעיה אינה במוח אלא מחוצה לו? האם חלק מהנוירולוגים והפסיכיאטרים הרוקחים לנו תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים, לא מכירים את המחקר המכוון לסיבות אחרות ולקשר עם שאר חלקי הגוף?

אוכלוסיית החיידקים בגופנו[3]

משקלה של כלל אוכלוסיית החיידקים שבגופינו נע בין 1 ל-2 קילו חיידקים. על כל תא בגוף שלנו יש 10 חיידקים. לכל החיידקים הללו יש פי 150 יותר מידע גנטי מהמידע הגנטי של התאים שלנו. בינינו ובין החיידקים שבגופינו קיימת סימביוזה, מערכת יחסים מאד טובה. הם אלה שמאפשרים לנו להתקיים. אנחנו נותנים להם מקום לחיות, מעניקים להם מהמזון שאנו אוכלים והם, בתמורה, מפרקים את המזון שאיננו יודעים לפרק, מייצרים עבורנו וויטמינים, "מחנכים" את מערכת החיסון שלנו ואף מפרקים תרופות.

פרויקט המיקרוביום האנושי, שהושק על ידי הNIH- (המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית) ב-2007, כמו גם פרויקט המטה-גנומיקה של המעי האנושי (MetaHIT) שהשיקו הנציבות האירופאית וסין ב-2008, נועדו להשלים חלק מפערי הידע שיצר פרויקט הגנום האנושי, על ידי ניסיון לרצף את הגנום של החיידקים המאכלסים את גוף האדם. המחקר ניסה לאפיין את כל החיידקים בגוף אמריקאי בריא (האמריקאים פשוט היו אלה שמוכנים באותה תקופה להשקיע במחקר מסוג זה). המחקר דגם 250 בני אדם ב-15 אתרים בגוף האדם. המחקר ניסה לאפיין מהם החיידקים באדם בריא. מאגר הנתונים הענקי שנאסף במחקר הווה בסיס להשוואה למצבי מחלות שונים ומה למעשה עובר הגוף במצב מחלה. התוצאות הראשונות של האנליזה הייתה הגרף המובא כאן בסרטון. כל נקודה על הגרף מייצגת אוכלוסיית חיידקים מאיזור אחד בגוף של נבדק אחד, כלומר מיליוני חיידקים מאותו איזור. בכחול (הקבוצה הגדולה מצד שמאל) – אוכלוסיות החיידקים מהפה, בוורוד (הקבוצה הימנית ביותר) אוכלוסיות חיידקים ווגינליות, בחום (הקבוצה התחתונה) אוכלוסיות חיידקים צואתיות ובירוק (במפוזרים למעלה באמצע) אוכלוסיות חיידקים עוריות. ככל שנקודות על הגרף קרובות יותר – אוכלוסיות החיידקים דומות יותר ולהיפך ככל שרחוקות – אוכלוסיות החיידקים שונות אחת מהשנייה.

מהגרף אפשר להסיק מספר דברים:

אוכלוסיית החיידקים במערכת העיכול של כל נבדק דומה יותר לזו של נבדק אחר מאשר לאוכלוסיית חיידקים אחרת של אותו נבדק עצמו. כלומר ישנה התמיינות מאד חזקה של אוכלוסיות חיידקים, בהתאם לתפקיד אותו הם צריכים למלא בגוף.
הנקודה הצהובה שבגרף מראה על אוכלוסיות חיידקים במעיים של תינוק. החוקרים כיום יודעים להצביע מה קורה לנו בתחילת הדרך, בלידה. וכיום אנו יודעים שאת מרבית החיידקים שמאכלסים אותנו אנו מקבלים במהלך הלידה, תוך כדי המעבר בתעלת הלידה. כיום יודעים החוקרים שבמהלך השנים הראשונות חלים שינויים גדולים מאוד באוכלוסיות החיידקים של התינוק, וההתייצבות באוכלוסיית החיידקים בתינוק מתרחשת בערך בגיל שנתיים וחצי.

כדי להדגים עד כמה החיידקים משפיעים עלינו מספר ד"ר עמרי קורן, מנהל המעבדה למיקרוביות בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בצפת כי העניין של מיקרוביולוגים בהשמנה החל כאשר חשפו עכברים סטריליים לחיידקים. 'עכברים סטריליים' הם עכברי מעבדה שאינם נחשפו לחיידקים מעולם. מיקרוביולוגים שמו לב שכאשר הם מוציאים את העכברים מהמעבדה ונותנים להם להיחשף לאוכלוסיות חיידקים שונות, העכברים משמינים. כלומר הם נחשפים לאוויר העולם ומיד מתחילים להעלות במשקל. בהמשך הודגם כיצד השתלת צואה של עכבר שמן ועכבר רזה בעכברי מעבדה סטריליים גורמת לעכברים לעלות או לרדת במשקל בהתאם למקור חיידקי הצואה. שינויי באוכלוסיית החיידקים של העכברים גורם לשינויים במשקל.[4] במחקר נוסף, שנערך לפני כשנה, נלקחו חיידקים מתאומים בעלי משקל שונה. כמו בניסוי העכברים, העכברים שקיבלו את אוכלוסיית חיידקי מערכת העיכול של התאום השמן העלו יותר במשקל מאשר העכברים להם הושתלו חיידקי המעי מהתאום הרזה.[5] המחקר עדין לא הראה שאפשר לגרום לעכברים לרדת במשקל, אך כן ניתן לגרום להם לא להשמין. החוקרים לקחו צואה של אדם בעל משקל עודף נתנו את אוכלוסיית חיידקים המעי לעכברים וגרמו להם להשמין . הם לקחו את אותה צוואה ואליה הוסיפו חיידק שהחוקרים גילו שמופיע בהרבה אנשים רזים – וע"י כך גרמו לעכברים לא להשמין.[6]

קצת על אופי הפעילות המרתק של החיידקים בגופינו ניתן ללמוד ממחקריו של פרופ' אשל בן יעקב שחקר במשך 20 שנה את מושבות החיידקים שבגופנו. אנו נוטים לחשוב שחיידק הנו ייצור פרימיטיבי אבל מסתבר שחיידק אינו פועל ביחידות אלא ברשת של מושבות חיידקים שכל מושבה מונה מיליארדי חיידקים. בכל מושבה יש סוג אחד של חיידקים, אבל בתוך המעי שלנו יש כ-50 אלף סוגים של מושבות, שכל אחת מהן פועלת כמעין 'מוח-על' – אוספת מידע מהסביבה, מעבדת אותו, משנה את עצמה, מקבלת החלטות ומתקשרת עם תאי העצב, כשאלה מתקשרים עם המוח שלנו. דרך קבלת ההחלטות זו, מזכירה לנו תקשורת דמוית טוויטר. ממש חוכמת ההמונים בגרסתו המקורית של הטבע. חוכמת ההמון הזו, הפכה את תהליך קבלת ההחלטות של החיידקים למתוחכם ביותר. בדומה לטוויטר, החיידקים מתקשרים זה עם זה ברשת תקשורת המבוססת על 'ציוצים'". רק שבמקום "ציוצים" , מרגע שפיתחו החיידקים עמידות מסוימת, מעבירים אלה את המסרים כמסרים כימיים ומפיצים את ה"ידע" הזה בתוך זמן קצר לכל רחבי העולם. מעין רשת תקשורת עולמית של חיידקים. דוגמה טובה לכך הנה התפרצות שפעת "עופות" זו או אחרת . כשחיידקים נחשפים לאנטיביוטיקה, הם שולחים מסרים לחיידקים במקומות אחרים במושבה ובשיתוף פעולה מדהים, משנים בכוונה את ארגון המושבה כדי להבטיח את המשך קיומה של המושבה. וכך אנו נחשפים מדי שנה לזנים אלימים יותר ויותר של מחלות. החיידקים כיום הם גורם המוות מספר אחד בעולם, וגורם המוות השלישי בבתי החולים. אחד החיידקים העמידים ביותר זכה לכינוי “חיידק בתי החולים” והוא עמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים ומאיים על כל המאושפזים.[7]

עיכול, נפש וחיידקים

בספרו המוח השני (the Second Brain) טוען פרופ' מייקל גרשון[8] שלבני האדם ישנו מוח נוסף במעיים, שאמור לשמור על מערכת העיכול עצמאית ואוטונומית אך הוא מעמיד אותה בשל כך חשופה להפרעות חיצוניות שונות ממש כמו המוח הראשון שלנו והיא כמובן גם מתקשרת עם המוח הראשון ומשפיעה על פעולתו. לטענתו, המבנה המורכב של המעיים מאפשר להם להרגיש, ללמוד ולזכור. מוח הבטן מעורב לעתים ברגשות כמו שמחה, עצב, וייאוש, בדיוק כמו מוח הראש, אך להבדיל מהמחשבות החולפות בראש. כ-95 אחוזים מהסרוטונין בגופנו האחראי על תחושת האושר, מיוצר במעיים כדי לעודד עיכול: תאי העצב בבטן משתמשים בסרוטונין כדי לשלוח סיגנלים בחזרה למוח. המידע הזה מאמן אותנו לא לאכול מאכלים מסוימים על ידי כאבים, גזים והרגשות איומות אחרות. מלבד הסרוטונין, כמעט כל חומר שמפעיל את המוח מצוי בקיבה: דופמין, גלוטמט ודומיהם. מכאן עולה שלמערכת העיכול השפעה משמעותית גם על נפשו של האדם.

מספר מחקרים שנעשו על עכברים, הראו קשר בין התנהגות ואוכלוסיית החיידקים במעיים ומבססים קשר זה. במחקר שנערך על גידול עכברים בני יומם בתנאים סטריליים, נקיים מחיידקים, נמצא שללא חיידקים, מוחם של העכברים התעצב בדרך שונה. נמצאו הבדלים בביטויים של למעלה מ-170 גנים ורמות גבוהות יותר של כמה הורמונים, והעכברים היו רגישים יותר מעכברים רגילים כשנחשפו למצבי סטרס. המחקר מצביע שלחיידקים יש יכולת לא רק להשפיע על מצב הרוח, ההתנהגות והרגשות שלנו, אלא אף לעצב את מבנה המוח במהלך הגדילה וההתפתחות.[9]

במחקר נוסף מאוניברסיטת מק-מסטר, ניתנה אנטיביוטיקה לעכברים, מה שפגע בחיידקי המעי שלהם. המחקר מצא שהתנהגותם של העכברים השתנתה – הם נעשו פחות זהירים ויותר חרדתיים. במדידות כימיות במוח העכברים נמצאה עליה בהורמון הקרוי BDNF הקשור בדיכאון וחרדה. כאשר הפסיק החוקר את מתן האנטיביוטיקה לעכברים אלו, הרכב חיידקי המעי חזר למצבו התקין, וגם התנהגות העכברים וריכוז ה BDNF במוחם חזרו למצב מאוזן.[10]

מחקר מעניין מאד מעניין מ-2012 ניסה להוכיח את הקשר בין חיידקי מעי לרמות סרוטונין במוח. סרוטונין מוכר לנו גם כ "הורמון האושר" משום שכשרמתו עולה אנו מרגישים שמחים ורגועים. זהו ההורמון האחראי על בקרת רגשות ומצבי רוח, וכאשר אנו נכנסים לסטרס, חרדה או דיכאון, המוח מגביר את הפרשת הסרוטונין (במצב נורמלי) על מנת להרגיע את הסטרס או החרדה.
המחקר בדק עכברים מהונדסים גנטית, שאין להם כלל חיידקי מעיים ומצא שחוסר זה הוריד באופן מובהק את רמות הסרוטונין במוח. אגב, השפעה זו נצפתה באופן משמעותי יותר אצל הזכרים לעומת הנקבות. כאשר החוקרים החדירו לעכברים אלו עם לידתם חיידקי מעי, בניסיון לתקן את השינוי המוחי שייצר המחסור בחיידקים, הם גילו שלא ניתן לתקן זאת מאוחר יותר בחייו של עכבר.

המשמעות היא שהשנים הראשונות להתפתחותנו הם השלב הקריטי שיקבע את התפתחותנו המוחית, ובקרת מצבי רוח שלנו. הפעילות המוחית שלנו בשנות בגרותנו מתבססת על איזון נכון של חיידקי המעי בזמן התפתחותו. חוסר בחיידקי מעי משנה את התפתחותנו המוחית, במיוחד באזורים הקשורים לפעילות הסרוטונין. זהו אחד מהמחקרים המרתקים המעלה תקווה גדולה שבעתיד הלא רחוק ניתן יהיה לטפל בהפרעות מוחיות/נפשיות דרך מערכת העיכול.[11]

באותו הקשר מצא פרופ' טורהן קנלי (Turhan Canli) במחקרו כי אנשים הסובלים מדיכאון מציגים התנהגות הדומה לזו של אנשים הסובלים מזיהום וקיימת אצלם עלייה בסמני הדלקת. את הדיכאון הקליני, על כן, יש להגדיר כמחלה זיהומית.[12] על דרך החיוב מספר מחקרים על בני אדם הראו טיפולים שונים במערכת העיכול המשפיעים גם על מצבים נפשיים. מחקר נוסף, שנערך השנה באוניברסיטת קיימברידג' מצא שפרוביוטיקה יכולה להיות דרך יעילה לטיפול בחרדה. המחקר הראה שלתוספים פרוביוטיים יש השפעה על תגובת הנבדקים לגירויים שליליים מתמשכים הגורמים לסטרס. סטרס ממושך ידוע כאחד הגורמים לחרדות ודיכאון, כגורם להפרה באיזון חיידקי המעי ולהפחתה ברמות החיידקים הטובים – לקטובצילוס וביפידובקטריה. מחבר המחקר, ד"ר פיליפ בורנט טוען שסביר להניח שהרכיבים הללו יצליחו לטפל במחלות נפש, ושהם גם יוכלו לסייע לטפל בסיבוכי הקיבה שנגרמים על ידי טיפול תרופתי ממושך.[13]

טיפול נפשי ללא תרופות – סיפורי הצלחה

בספרו של היימן מובאים מספר סיפורי הצלחה, בטיפול תזונתי ומקרוביוטי, ביניהם:[14]

ילד בן 3 שהתנהגותו האלימה נרגעה אחרי איזון רמת הסוכר בדמו וסילוק חיידק רעיל ממערכת העיכול שלו.
צעירה בת 23 שסבלה כל חייה מחרדה ודיכאון. מצבה הוקל מאד רק כאשר הפסיקה לאכול מזונות שהייתה אלרגית אליהם.

באיסוף המידע למאמר נתקלתי בלא מעט מקרים שכאלה. בחרתי להביא עוד שניים מראיון עם המטפל בצמחי מרפא עדו קרן, שכמוני, לא מתייחס לדיכאון כמחלה, אלא כחוסר איזון בחיים. שניים מהמקרים המעניינים במיוחד:

מטופלת בת 32 נטייה למצב רוח ירוד, עד כדי ביטול עבודה, והישארות במיטה למספר ימים, אינה מעוניינת לקחת תרופות. כעבור כחודש עם טיפול בצמחי מרפא מצבה השתפר פלאים, החלה ליצור בחייה, ליזום, נוצרו קשרים חברתיים חדשים, אין פעמים של דכדוך עמוק כשהיה, גם כשנה לאחר טיפול.
מטופל נוטל תרופות מסוג SSRI מאובחן עם חרדות, ברקע אישפוזים פסיכיאטרים ותרופות חזקות מאד. כיום נוטה לדכאון, לא מתפקד, מובטל, ללא זוגיות, כל פעם שמתחיל משהו מתקשה להתמיד, מחשבות אבדניות, מטופל כבר כמה שנים בטיפול נפשי ותרופות ועדין מצבו לא טוב להגדרתו. לאחר כשבועיים (טיפול צמחי תזונתי) החלה הטבה משמעותית מאד, עד משמעותית מדי, תחושת אופוריה שגרמה לו להילחץ, הפחתה במינון השיגה תוצאות מצוינות, לאחר חצי שנה של טיפול רציף המטופל הפסיק עם הצמחים ומצבו נשמר יציב – עדין חושש להפסיק עם התרופה.

השיעור שלי

הסיפור האישי שלי, הוא דוגמה נוספת, רחוק מלהיות מדעי, ואיני יכול לכלול אותו עדיין בפרק הקודם על סיפורי הצלחה, כי אינני יודע האם אכן "נרפאתי".

לפני כשנה חוויתי אפיזודה מאד קשה שבסופה אושפזתי במחלקה סגורה.

התגלגלתי במדרון כמו כדור שלג (שכנראה אני בעצמי יצרתי) בתקופה מאד לא מאוזנת שלי, רגשית ופיזית. כדור השלג הזה יצר מפולת שלגים, שיצאה משליטה, עובדה שמקשה עלי מאד לכתוב את השורות האלה. למעשה זוהי ה"יציאה מהארון שלי", כשתוך כתיבת שורות אלה אני פשוט כותב ובוכה. לפני האשפוז ובמיוחד אחריו, אובחנתי כלוקה במאניה דפרסיה. מצבי, ביחד עם האבחון הזה, משכו אותי מטה מטה, למדרון התלול בו נפלתי עם היקרים לי מכל, עם משפחתי.

לפעמים נדמה לי שהיה לי הרבה יותר קל אם סתם הייתי שמן, שאגב כך בדיוק הייתי עד לפני בדיוק שנה עת שקלתי 20 קילו יותר מהיום. או אולי – אפילו הומוסקסואל, גם להם וגם לשאנשים עם עודף משקל יש היום, יחד עם כל הקושי האובייקטיבי בתיוגם בחברה, יחסי ציבור טובים יותר מאלה של מחלות הנפש. כולנו יודעים שבימנו, יחסי ציבור טובים, הם תנאי הכרחי להצלחה.

בואו נודה על האמת – הסממנים החיצונים הם חלק מהצלחתם, קל יותר לתייגם.

היו לא מעט פעמים בהם הייתי מתפלל שכבר יצא האות קין על מצחי ויעדכן את כולם על מצבי. שלא אצטרך להסתתר יותר. שלא אצטרך לשמוע סטיגמות על חולי נפש כאלה או אחרים בידיעה שמדברים עליך. רק שאני לא יכול לדבר על זה איתם. ומה אם כבר מתייגים אותי כחולה נפש ואז כל המשפחה והחברים שכן יודעים מתגייסים לעזור. ומה אם העזרה שהם מציעים זה כל מה שהם עצמם יודעים זה עזרה מהעולם ה"בטוח והמוכר" של עולם הפסיכיאטריה והנוירולוגיה. כך אני מוצא את עצמי באותו כדור שלג של ניסוי וטעייה . מולעט בחומרים ושמות שכאילו יצאו מספר קסמים של הארי פוטר, מצפה לקסם שיבוא – לרוב הוא לא מגיע. אם הוא בא, הקסם הזה, הוא הצליח לזרוק אותי למחשכים והזיות נוראים מכל. כך המשכתי, בניסוי וטעייה על הגוף, המוח, הנפש שלה. הניסוי התנהל על עצם הקיום שלי. מול המשפחה שלי. הרי אסור לי לאכזב אותם וליפול שנית. וכך אני חייב להמשיך לקחת את מרקחת הקסמים. עד אשר אהיה מאוזן. שחס וחלילה לא אסכן את הקרובים לי ביותר. שלא אסכן את עצמי.

אולי איני חולה בכלל? אולי אני חלק מתופעת ה"מוח השבור", שיצאתי מאיזון כתוצאה ממצבי הלחץ השונים בחיי?

הרבה שאלות קשות שאין להן מענה.

אולי הפרעת הבי פולאר (מאניה דיפרסיה) אותה ה-DSM הגדיר אינה קיימת בי. לאחרונה נמצאה הגדרה חדשה במסגרת התיוג שלי כחולה נפש ועל פי האבחנה האחרונה, היום אני מוגדר כלוקה בציקלותימיה, מעין "נגזרת" רזה, פחות "חמורה" של הפרעת הבי פולאר. אני ממשיך לקחת את התרופות באופן רציף למעט מקרים חריגים. אם קרתה תקלה ואיני לוקח את התרופות, אני חרד, ממה שעלול לקרות. כן, גם בי ניטעה הפרדיגמה שאולי התרופות הן אלה שמאזנות אותי.

שינוי מהותי בחיי

כמו בתוך ספירלה של צמיחה חיובית הדברים החלו להשתפר. להבדיל מחווית כדור השלג, המפולת המהירה והמסוכנת, הצמיחה היא יותר איטית, אבל הבנתי עד כמה חשוב לשמור על הכיוון והמגמה. חלק חשוב במגמה הזו הושג כשהצטרפתי ללימודי הנהגת הבריאות, כשבפעם הראשונה בחיי הרגשתי שלא מדובר ב"דת" שמנסה לשנות את מה שאני חושב, אלא תכנית לימודים חדשה שמפעילה את החשיבה העצמאית שלי, שאוכל להבין מה הכי נכון עבורי, ועוזרת לי לחפש את התשובות והכי חשוב להתאמץ ולחפש אותן. הלימודים התמקדו בתחילה בתזונה, ובהמשך נחשפתי לנושאים רבים נוספים כמו רפואה עתיקה, צמחי מרפא,מזון וכלכלת מזון ועוד נושאים רבים ביניהם גם המקרוביוטיקה.

דבר טוב אחד הביא עמו את הדבר הטוב הבא. התחלתי להתאמן תדיר ולהרגיש את הצורך באימון כשהוא חסר. התחלתי לעסוק בצורה רצינית בתחביבים שלי שמרגיעים אותי ומאזנים אותי. וגם לאט אם כי לא באדיקות, התחלתי לשנות את התזונה שלי. אני עדיין אוכל ממתקים ופיצות ועדיין איני יכול להימלט מ"הגנים" שלי כארגנטינאי, או ליתר דיוק מהחיידקים הארגנטינאים שלי – לכן אני מאד אוהב בשר. משתדל שרוב התזונה שלי יהיה טוב ולא מרגיש אשמה על הלא טוב. קצת הפכתי לאחרונה מכור לשייקים ירוקים שמתבססים על המון עלים ירוקים ועוד יותר המון פירות, להם אני מוסיף כהנה וכהנה תופינים בריאים כמו ספירולינה, פולי קקאו ועוד, שישפרו את אותו איזון עדין עם החיידקים שבתוכי.

והכי חשוב: את כל זה אני עושה באיזון ובהנאה.

העוגנים בחיי

בימים בהם אני מכין ושותה בהנאה את השייקים הם הימים בהם אני הכי מרוכז, אנרגטי ואופטימי. השייקים הללו עבורי הם הרבה יותר ממזון, הם מעניקים לי את השקט הנפשי ומורידים את התנודתיות במצבי הרוח, בה הייתי מצויי בשנים האחרונות. החשיפה שלי לעולם התזונה והחיידקים גרמה לי לחפש את כל אותם דברים שיעשו לי הכי טוב, בשיטת הניסוי והתהיה.

בעצה אחת עם רופאי החלטנו לאחרונה להוריד סוג כדורים אחד. גם מה הכדורים אחרים ירד המינון פלאים. כעת, המטרה שלי היא להגיע למצב שאוכל להפסיק לגמרי לקחת כדורים, כאשר אורח החיים הבריא שסיגלתי לי ישמש העוגן הבריאותי שלי בבטחון, וללא חשש מנפילות.

חשוב להדגיש שאיני מתנגד לטיפול הפסיכולוגי, הנוירולוגי ולפסיכיאטריה. אני שמח שנחשפתי לעולם התוכן הזה והכלים שקיבלתי בו, הם חלק מהכלים החזקים ביותר שרכשתי בחיי. אחד הכלים החזקים ביותר ובו אני משתמש , הוא המושג "עוגנים".

אם אני מרגיש שאני יוצא מאיזון – אני תמיד חוזר לעוגנים שלי .
העוגנים שלי יכולים להיות המשפחה, החברים הטובים, התחביבים שגורמים לנפש הסוערת שלי להירגע. מגמת "הנהגת הבריאות" היא גם דוגמה מצוינת לעוגן, שעזר לי לארגן מחדש עוגנים חשובים, כמו תזונה נכונה. דרכה נחשפתי לעוגנים החשובים ביותר שהביאו אתי לעמוד היום ברשות עצמי עם צורך הולך ופוחת במאזנים תרופתיים. לפעמים נדמה לי שהבי פולאר היא אולי המתנה מתנה הכי טובה שניתנה לי. הסבל הרב שהיא גרמה לי ולמשפחתי, גרם לי לצאת למסע הכי מרתק שהביא אותי למקום שבו אני נמצא היום.

אמנם אינני יודע אם נרפאתי או אם אני סיפור הצלחה, אך אני יודע בוודאות היום יותר מתמיד, שהדרך בה בחרתי לטפל בעצמי, היא הדרך הנכונה ביותר .

עם קצת עזרה מחברי הקטנטנים

ד"ר עומרי קורן, מנהל המעבדה למיקרוביולוגיה של הפקולטה לרפואה בצפת, מאמין שבטווח של 8 שנים נוכל לבצע בדיקות פרופיל אוכלוסיות חיידקים אישית, באותה קלות בה אנחנו מבצעים היום בדיקות דם. עם הפרופיל הזה נוכל לגשת לבית מרקחת, שם יוכלו לרקוח לנו את אוכלוסיית החיידקים הנכונה לבעיה שלנו.

אני מקווה שאנו בפתחו של עידן חדש בו האבחון וההקלה על הסבל של כולנו כחולים בכלל וחולי נפש בפרט הוא אפשרי ללא כימיקאלים.

בכתיבת מאמר זה אני מרגיד כמו הנרי השמיני בבואו לכפור בכנסייה הקתולית. כמי שהוגדר "חולה מאניה דפרסיה" – חששתי שיעלו אותי על המוקד, בניסיונות שלי מול הקהילה הפסיכיאטרית לבחור בדרך ריפויי משלי, שאינה כלולה בסל הכלים שלהם.
הייתי בודד, ואני עדיין חש לבד, בבואי לבחור את הדרך בה אני רוצה להבריא.

הקושי שהכי מעיק עלי הוא מוטיב חזק של הפחדה של המערכת הרפואית את המטופל ובני משפחתו, שאם לא ייקח את התרופות, אזי הוא מסכן את עצמו או את משפחתו. אף אחד לא מדבר עם המטופל על חלופות לתרופות.

אני עדיין נדרש לקחת תרופות מסל התרופות שהרופאים רשמו לי, בתהליך הדרגתי של הורדת התרופות תוך ליווי צמוד רפואי.

חלק מהקוראים או בני משפחותיהם שחוו מחלה נפשית זו או אחרת חשו כמוני כמה אנו "מתויגים" על ידי המערכת הרפואית, מקומות העבודה שלנו במידה ושפר מזלנו והמחלה שלנו קלה יחסית. המקרים הקשים יותר, מוקצים מהחברה הנורמלית וסגורים בבתי מחסה.

השבוע נסעתי להדליק נר אחרון בבית אקשטיין עם אווה האוטיסטית הנהדרת, שיושבת בכיסא גלגלים ומצליחה לתקשר איתי בכמה מילים בספרדית. עם אשר וחנה שכל הזמן עם קסדה על הראש על מנת שלא יפגעו בעצמם ובאחרים, אך כשהם משחקים איתי משחקי כדור הם מחייכים אלי באושר, כשהם פוגעים בכדור הלבן.

לעולם לא אחוש בחברתם נימה ביקורתית כזו או אחרת, הם יאהבו אותי ואני אותם ללא תנאי וללא החרגה, בדיוק כמו שאנו אוהבים את הילדים שלנו.

אני יכול רק לבכות, להתפלל ולקוות שיבוא יום בו המיקרוביוטיקה תביא להם מזור.

יודע אני שעוד אשמע הרבה מאד התנגדויות מהקהילה הפסיכיאטרית, שכמה מחבריה הם חברי הטובים ביותר. אולם כמו שהנרי השמיני עמד בפרץ, מול הכנסייה הקתולית והקים את הכנסייה הפרוטסטנטית, ושתיהן חיות היום בשלום בניהן – כך יבוא היום, שתזונה נכונה לא תחשב כפירה, אלא הטיפול המועדף במחלות הנפש. סיום המחקר המיקרוביום האנושי, יוכיח שהטיפול בתזונה נכונה, יעיל אף יותר מהטיפול הנפשי המסורתי, של הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

אני קורא מעל בימה זו, לפסיכיאטרים ולנוירולוגים לצאת למסע החדש והמרתק הזה, וללוות את חוליהם מעבר לעיניים הצרות של ה-DSM. אני גם קורא לבעלי "מוחות שבורים" במידה כזו או אחרת, לצאת גם למסע מרתק, כמו זה שעובר אני, אל עולם בריא יותר, בעזרת עוגנים כמו תזונה, משפחה וחברים, כולל קהילת החיידקים.

כתיבת המאמר, היא סגירת מעגל של שנה קשה ביותר, ויחד עם זאת הכרזה על פתיחת מעגלים חדשים של חיים מלאים, עשירים ובריאים. בעזרת האמונה שלי בדרך הזו, במשפחתי, בחברי, כולל חברי הקטנים החדשים – החיידקים וכן גם בעצמי, אני כבר מתחיל להרגיש כמו סיפור הצלחה. בגישה החיובית הזו, אני שם לי אוזניות ויוצא לרוץ. השיר הראשון שמתנגן הוא השיר של ג'ו קוקר – gonna try with a little help from my friends

אתן כבוד לחיידקים גיבורי המאמר ומהיום אקרא לו:

try with a little help from my little friends gonna

הערות שוליים ומראי מקום:

[1] Mark Hyman, The Ultramind Solution, 2008.

[2] Mark Hyman, The Ultramind Solution, 2008.

[3] לקריאה נוספת ולהרחבה בנושא המיקרוביום:

Follow your gut by Rob Knight & Brendan Buhler, Ted books, 2015

An epidemic of absence, Moises Velasques-Manoff, scribner, 2012

Missing Microbes, Martin J.Blaser, Henry holt and company, 2014

[4] Responses of Gut Microbiota to Diet Composition and Weight Loss in Lean and Obese Mice, Yann Ravussin et al, Obesity (Silver Spring). 2012 Apr; 20(4): 10.1038/oby.2011.111.

[5] Dietary emulsifiers impact the mouse gut microbiota promoting colitis and metabolic syndrome, Benoit Chassaing et al, Nature 519, 92–96, (05 March 2015

[6] מתוך הרצאה של ד"ר עומרי קורן "אנחנו והחיידקים שלנו – יחסים קשים לעיכול", למדע , הפקולטה לרפואה אוניברסיטת בר אילן

[7] חוכמת ההמון של החיידקים מאת פרופ' יעקב אשל בן-יעקב, מגזין אודיסיאה, גליון 16, יולי 2012

[8] The second brain by Michael d.gershon, m.d ,HarperCollins, 1999

[9] Normal gut microbiota modulates brain development and behavior by Diaz Heijtz R, et al., Proc Natl Acad Sci U S A. 2011 Feb 15;108(7):3047-52

[10] The Intestinal Microbiota Affect Central Levels of Brain-Derived Neurotropic Factor and Behavior in Mice, Premysl Bercik et al, Gastroenterology Volume 141, Issue 2, August 2011, Pages 599–609.e3

[11] Mind-altering microorganisms: the impact of the gut microbiota on brain and behaviour., Cryan JF¹, Dinan TG. Nat Rev Neurosci. 2012 Oct;13(10):701-12

[12] Reconceptualizing major depressive disorder as an infectious disease, Turhan Canli, Biol Mood Anxiety Disord. 2014; 4: 10.

[13] Prebiotic intake reduces the waking cortisol response and alters emotional bias in healthy volunteers, Schmidt K el at, Psychopharmacology (Berl). 2015 May;232(10):1793-801

[14] Mark Hyman, The Ultramind Solution, 2008.

חיידקים והנפש / אריק עמית