כשיועצת אירגונית מבקרת ביום לימודים שלנו

כותבת אורחת: חגית זלצברג, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות.
הרשומה התפרסמה לראושנה בבלוג של חגית זלצברג.

———

ביוני נסעתי ללמוד אצל ד"ר אורי מאיר צ'יזיק מייסד, הוגה ומורה ב"הנהגת הבריאות", שם הלקוח מ"הלכות דעות" לרמב"ם, שלו מקום של כבוד במסלול הלימודים.
למען הגילוי הנאות, אורי הוא משפחה, וכבר מכירה ומוקירה מזה זמן את התפיסה, הדרך והיוזמות שהוא נוקט בהן על מנת להפיץ וליצור קהילה רחבה כמה שיותר שמכירה ומאמצת את תפיסותיו.
וגם את הבישולים שמאוד לטעמי.

לא ממש ידעתי מה אני רוצה או עתידה ללמוד ביום זה, אך בהיותי סקרנית, כל הזמן, וחובבת למידה, כל הזמן, בעיקר כשהיא קורית בקבוצות ידעתי כי דברים מעניינים צפויים להתגלות.
חלק נכבד מהלמידה התחיל כבר בטרמפ- הצטרפתי לשתי תלמידות, מרשימות- כל אחת בתחומה וניסיון חייה, מחויבות ומסורות שנסעו מדי שבוע לעמק בית שאן. אחת מהן מגיעה עם תינוק.

היה ביקור מאלף בהרבה מובנים, וכששבתי ממנו מיהרתי לכתוב פוסט על מנהיגות שמעולם לא הגיע לידי פרסום. משהו במעבר מהחוויה המאלפת לכתיבה לא בטא את הלמידה.

אז חיכיתי.
קראתי שוב דברים שכתבתי במהלך הביקור.
והמשכתי לחכות.

בכל קריאה בלטה למידה אחרת:
פעם היה זה הסיפור על ונוס שרפדה את מיטתה בעלי חסה על מנת להיגמל מאהבתה לאדוניס.
פעם הייתה זאת התמונה של כיתה מסודרת –שולחנות בשורות ומורה ליד הלוח, מורה שמתנהל בחום, חברות, נדיבות בשיתוף ידע בלתי נגמר, הכול כאילו ספונטני ובלתי מתוכנן אך ברורה לגמרי הסמכות בכיתה. וזוהי אכן כיתה לכל דבר ועניין.

בקריאה נוספת ראיתי את ההתייחסות המעט נזילה לענייני זמנים, גבולות ומשמעת. משתתפים המגיעים מכל הארץ מגיעים בשעות שונות, לוקחים הפסקות בשעות שונות ולומדים בצורות שונות בתוך הכיתה. ביחד עם ידיעה מאוד ברורה כי יש משימות לעמוד בהן ואת ארוחת הצהריים, כחלק מהשיעור, יכינו ביחד.

והמורה? באופן עקבי ומתמיד מקבל בזרועות פתוחות כל מי שמגיע, יודע, בדרכו, כי מי שלקח לו הפסקה יחזור וישלים את הלמידה ומתפנה לתת תשומת לב אישית והדרכה רק למי שפונה אליו ומבקש את סיועו. נדמה לי כי בשיעור זה קבלתי הדגמה של מהי קבלה בלתי מותנית.

בתור מי שמקפידה מאוד על ה- setting של הקבוצות אותן מנחה, הייתה זו חוייה מרעננת. באין הקפדה ברורה על המסגרת, היה על כל אחד מהמשתתפים, כולל אותי, לקחת אחריות ליצור לעצמו מסגרת שתאפשר לו ללמוד ביחד עם תשומת לב ללומדים האחרים.

בדרכנו חזרה למרכז, התשובה לשאלת המאמץ להגיע במיוחד למורה זה, היתה בהירה.