יוגה בקהילה – השפעתו של מוסד חברתי לא-פורמלי על מערכות יחסים בקהילה / ציפי גרשוני

ציפי גרשוני היא חברת "הנהגת הבריאות" ומורה ותיקה ליוגה. המאמר מתפרסם כחלק מחוברת המאמרים של הכנס השנתי להנהגת הבריאות, 13.3.15

בקהילה מאורגנת יש בדרך כלל מוסדות פורמאליים בעלי יעדים ומטרות מוגדרים, שקשורים לקהילה. לצד אלה, בכל קהילה, ישנם גם מוסדות חברתיים לא פורמאליים– התכנסות של חברים מהקהילה, התחברות לצורך עזרה הדדית או פעילות בשעות הפנאי, "פרלמנט" מקומי, התארגנויות לצורך נסיעות והסעות משותפות ועוד… אלה לא נועדו להשיג יעדים ומטרות שקשורים לכלל הקהילה, אך יש להם השפעה על הקהילה.

במאמר זה ננסה לבדוק אם למוסד חברתי לא פורמאלי כזה, במקרה הזה – קבוצת תרגול יוגה, יש בכל זאת השפעה על הקהילה, למרות שלא הוקם למטרה כזו.

מהי יוגה?

יוגה היא תורה רוחנית שהתפתחה במזרח במשך אלפי שנים. לפני כ-2500 שנה היא הועלתה על הכתב על-ידי החכם פטנג'לי בתמצות רב, באסופה של חרוזים קצרים שנקראים סוטרות. כל החרוזים הללו כונסו בספר גדול שנקרא "היוגה סוטרות של פטנג'לי". מתוך הסוטרות עולה מסר מרכזי אחד, והוא – שהמטרה המרכזית של תרגול היוגה, על כל "ענפיה", היא אימון התודעה האנושית.
עולה השאלה – למה לא הסתפקו החכמים רק בפיתוח תרגול שיטפל בבעיות הגוף ויקל על התחלואים שלו, אלא הדגישו דווקא את השפעת התרגול הפיזי על התודעה של האדם? התשובה שניתנת בכתבים העתיקים היא שכבר לפני אלפי שנים הבחינו החכמים היוגים בסבל הרב שנגרם לאדם על ידי התודעה שלו עצמו. מכיוון שהיו מונעים על ידי השאיפה להפחית את הסבל של בני האדם הם פיתחו את תורת היוגה השלמה, הכוללת שמונה "ענפים", ומטרתה לאמן גם את הגוף אבל גם את התודעה של בני האדם ולהביא אותם למצב של שליטה באופן החשיבה עד שיוכלו להיות משוחררים לגמרי ממה שנקרא היום מצבים פסיכולוגיים, מצבי רוח, עליות וירידות נפשיות וכדומה. גם הפסיכולוגיה המודרנית מסכימה שכאשר אדם מצליח להיות פחות מושפע ממצבי רוח הוא אדם מאושר יותר. כמו-כן ידוע כיום שאפשר להתאמן בשליטה על מקור מצבי הרוח שהיא התודעה שלנו, ושעם האימון תגדל היכולת לשלוט ברמות הכעס ומצבי הרוח השליליים של האדם. אימון מסודר ומתמשך יביא את האדם למצב שנקרא "שחרור" (מוקשה) שחרור מסבל הקיום המעגלי– מעגל הלידה והמוות החוזר על עצמו ללא הפסקה.

תנוחות היוגה השונות (אסאנות) התפתחו ונבנו מתוך שאיפה להשפיע על התודעה של המתרגל ולעזור לו להתמודד עם כל יתר שבעת השלבים שמובילים לשחרור– תרגול מוסריות, תרגול נשימות, תרגול הריכוז, תרגול המדיטציה והגעה לשחרור.

היוגה התחילה לחדור למערב לפני קצת יותר ממאה שנה. היום מתרגלים יוגה מיליוני אנשים בעולם המערבי, רובם מתרגלים בעיקר חלק אחד מתוך שמונת חלקי היוגה הקלאסית, את החלק הפיזי – ההאטה יוגה. זהו החלק שבו מתרגלים תנוחות פיזיות בכמה מישורים – בישיבה, בשכיבה (על הגב, הבטן, הצד), בעמידה, בהיפוך (על הידיים ועל הראש), בפיתולים שונים – ורוב רובם של האנשים שמגיעים לתרגל יוגה באים במטרה לעשות פעילות גופנית שתיטיב את מצב גופם. כך היה גם במקרה של מתרגלי היוגה בקבוצה שבה נעסוק כאן.

השאלה

האם עצם ביצוע תנוחות יוגה, שתוכננו ועוצבו להשפיע על התודעה, יביא לשינוי כלשהו בתודעתו גם ללא כל כוונה מצד המתרגל?

ואם תושפע תודעתו של המתרגל, האם תושפע גם סביבתו וקהילתו?

הרקע למחקר

הרצון שלי לחקור יותר לעומק את ההשפעה של היוגה על הקהילה התעורר בעקבות עבודתי עם קבוצה של מתרגלי יוגה בקיבוץ פלך. תוך התבוננות בתלמידי והאזנה לשיחותיהם התחלתי לראות ולשמוע איך תרגול היוגה בקבוצה קבועה, לאורך שנים, מחלחל לאט לאט לכלל הקהילה, בכל מיני היבטים, רובם לא צפויים.

קיבוץ פלך הוא קיבוץ קטן, המבנה החברתי שלו הוא מאוד ייחודי– זהו קיבוץ של קבוצות. הקבוצות הן "קהילת הבית" של חבריהן והן שונות אחת מהשניה בכל מיני פרמטרים כמו גילאי החברים, רמת השיתופיות, היסטוריה חברתית ועוד. יש מוסדות של הקיבוץ ויש מוסדות של הקבוצות.
בתוך המבנה הזה הפכה היוגה למקום מפגש חברתי, בלתי פורמאלי, שהוא חוצה קבוצות. זה הוסיף עוד רובד קהילתי לשיעורי היוגה – רובד שלא תוכנן או נצפה מראש. את הרובד הקהילתי הזה אנסה לחקור במאמר זה.

המחקר

בעזרתה של מזכירת הקיבוץ, טל דרומי-חכים,שמתרגלת יוגה קרוב ל-5 שנים, התחלנו לפרוט ולגבש למסקנות את התחושה הכללית לגבי השפעת קבוצת היוגה בקהילה והשפעת תרגול היוגה על חברי הקבוצה בהקשרים הקהילתיים.

בהתחלת התהליך ביקשתי מטל לתאר איך ההשפעה של היוגה על הקהילה נראית מהצד שלה – הן כמזכירת הקיבוץ והן כחברת קיבוץ וחברה באחת הקבוצות בקיבוץ. דבריה היו מאוד ברורים:

"לגבי תרגול היוגה בקבוצה שלנו בפלך, אפשר בהחלט לומר שזה משהו חיובי, שזה מזיז אותנו גם פיזית אבל גם מהותית מהתפקידים הקבועים שלנו בקהילה. כמו שבכל קבוצה חברתית יש תפקידים, למשל מישהו שתמיד מעצבן, ששואל שאלות כל הזמן, או שיש את המנהיג החיובי, ויש את המנהיג השלילי – נראה שיש משהו בזה שכשבאים לחוג יוגה, ומתרגלים ביחד, זה קצת מזיז אותנו מאזורי הנוחות הפיזיים והחברתיים שלנו, זה מייצר איזושהי ראייה גמישה יותר או שלמה יותר אחד של השני, דבר שמשפיע גם בהיבט הקהילתי הכללי.

קיום קבוצה שמתרגלת יוגה משפיע לנו על הקהילה, אמנם לא בצורה דרמטית, גם לא מאוד בולטת, אבל זה בהחלט נכנס לתוך האינטראקציה הקהילתית, מה שבא לביטוי למשל בהומור הקהילתי, כמו,לדוגמא, במופעים שאנשים מכינים לחגים של הקיבוץ עשו מערכונים עם תנוחות יוגה, ובבדיחות הכניסו ביטויים מעולם היוגה".

מכיוון שמדובר בקבוץ שמאורגן בקבוצות חברתיות – לדוגמה יש את היותר שיתופיים, פחות שיתופיים וכדומה – הקבוצה הזאת, של האנשים שמתרגלים יוגה, באופן טבעי יצרה שילוב של אנשים מכל הזרמים בקיבוץ, מה שיצר קבוצה אחרת. הבסיס המשותף שהביא את האנשים המסוימים האלה לתרגל יוגה היה מודעות לגוף ומודעות לחשיבות הבריאות, לא הכוונה להקים קבוצה חברתית נוספת. מה שקרה היה שבתוך השיעורים, במהלך התרגול, האנשים האלה נמצאים בסיטואציה שהיא די חושפת – חושפת חולשות, חושפת את האדם במאמץ, בכישלון, מפגישה את האנשים עם המצבים בהם פוגשים את אי-היכולת ושלא עושים מספיק טוב. במפגש הזה, מסתבר, יש משהו שמייצר, לגבי האנשים בקיבוץ מפגש שונה. זה הוסיף, מבחינה קהילתית, עוד נדבך חברתי שצמח מתוך התובנה שאנחנו כולנו בני אדם והדברים הם יותר מורכבים, ולכולנו יש עוד עבודה לעשות על עצמנו."

כך הגענו לחקור קצת את האינטראקציה הבין-אישית שקורית בקבוצת היוגה, כאשר היא מתרחשת בין בעלי תפקידים בקהילה, או בין "יריבים" או "קולגות", או בין חברים בקבוצות השונות, תוך כדי ביצוע תנוחות יוגה. לבדוק האם בגלל שיש אינטראקציה אחרת בין האנשים, האם זה משפיע על האינטראקציה שקורית בינם בהתנהלות הקהילתית השגרתית, כמו בעת דיונים חברתיים וכלכליים בקיבוץ, שבהם מטבע הדברים יש לעיתים חילוקי דעות. העלינו את השאלה האם האינטראקציה שהתקיימה בעת התרגול המשותף ביוגה השפיעה על האווירה בדיונים, לדוגמה על כך שהאחר ייראה פחות מעצבן או מאיים.

טל אומרת שזה בהחלט מחזק את האינטימיות, או את האמון שיש בין אנשים, אבל יחד עם זאת, ברוב המקרים, רמת האינטימיות והאמון היתה גבוהה גם מקודם. כנראה שקשה להגיד בביטחון שנוצר משהו שונה.

בתהליך שבו ניסינו לבדוק מה הופך אסופה של אנשים שמתרגלים יוגה לקבוצה שיש לה השפעה קהילתית עלתה גם השאלה אם יש גם הבדל בהשפעת הקבוצה על הקהילה אין היכרות קודמת עם האנשים בקבוצת היוגה. בקשר לזה טל סיפרה על ההתנסות שלה בקבוצת יוגה אחרת שבה השתתפה: "בזמן חופשת הלידה שלי, כשהייתי בקבוצת יוגה בלבון, קבוצת נשים עם התינוקות, שזה אמור להיות קבוצת אנשים שהם כביכול כמוני וחוות דברים כמוני, אבל לא התחברתי. זה מביא אותי לחשוב שיש משהו מיוחד בקבוצת היוגה שלנו, שהיוגה שלנו היא במת מפגש קהילתית.
אני חושבת שנוצרות ביוגה הרבה שיחות על ענייני היום יום של הקהילה, זה קצת דומה לבמת מפגש קהילתית אחרת שיש לנו בקיבוץ שקורית בנסיעות המשותפות הקבועות, של קבוצת אנשים קבועה שחולקת נסיעות ביחד מדי שבוע לאוניברסיטה. מה שיוצר מפגש של אנשים מכל מיני קבוצות וגילאים, ותמיד הבמה הזאת, של האנשים שנוסעים ביחד לאוניברסיטה, היא במה מאוד משמעותית לשיחות על המון דברים שקורים בקהילה, בגלל שזה פורום אחר מזה שבהם האנשים נפגשים באופן רגיל. קבוצת היוגה היא עוד במת מפגש חברתית כזאת. קבוצת היוגה היא אפילו עוד יותר מיוחדת כי זה לא רק שאתה מדבר עם אנשים כי אתה נוסע איתם בטרמפ, אלא אתה מדבר איתם תוך כדי שאתה נמצא באינטראקציה אחרת איתם, לדוגמה תוך כדי שאתה עומד על הראש, עושה תנוחה כזאת או אחרת או דוחף אותם לקיר.

זה משפיע על הקהילה שלנו באופן שזה מאפשר לאנשים, לראות את הסיטואציות החברתיות והקהילתיות שמעסיקות את כלל הקהילה (בזמן זה או אחר) באופן שהוא יותר גמיש או יותר מורכב, או לראות כל מיני זוויות או לשמוע דעות של אנשים מפרספקטיבות אחרות.

אם ניקח למשל את שיחת הקיבוץ – הרבה פעמים אנשים באים לשיחת הקיבוץ כדי להילחם על משהו שחשוב להם וזה משפיע על האינטראקציה שקורית בתוך הקהילה, יוצר איזה שהוא מתח, לפעמי אפילו מתח שלילי. לעומת זאת, כשמדברים על נושאים מאוד בוערים במסגרת קבוצת היוגה, באווירה שבה ברור לכולם שלא תוכל להתקבל כאן שום החלטה, אז אנשים יכולים להיות פתוחים ומשוחררים ממתח ובאמת לשמוע אחרים. אז יש משהו יותר רך בדיון, יש משהו שהוא בלתי פורמאלי שזה משפיע לטובה על האווירה הכללית, הן ביחסים בתוך הקבוצה והן באווירה בקהילה באופן כללי. זה שיש את הבמה הזאת עוזר לאנשים ל"שחרר קיטור". האנשים גם ככה חשופים – פיזית בעיקר, וגם ללא פוזות חברתיות – אז הם מרשים לעצמם לבטא דברים שלא היו מרשים לעצמם במוסד קהילתי רשמי כמו שיחת הקיבוץ. הם מרגישים יותר בטוח לדבר אחד עם השני, גם כאשר השני הוא "ממלא תפקיד" או מאיים, בסיטואציה פורמאלית, למשל. זה מחלחל אל כלל הקהילה, יחד עם זאת קשה להניח את האצבע ולהגיד מה ומתי זה בדיוק משפיע.

זאת באמת התחושה שזה משהו שהוא חלק מהבית שלנו, זה לא איזה חוג מקצועי שאנחנו הולכים אליו מתוך מטרה להיות בשקט ולהגיע לתרגול ברמה הכי גבוהה שאפשר, משהו שעושים לעצמנו בלבד, אלא אנחנו מתכנסים גם מתוך רצון לשמור על הבריאות שלנו וגם להשתפר ולתרגל יוגה, אבל גם להיפגש עם חברים לדבר על ענייניים שמעסיקים את הקהילה, ולהיות ביחד עם אנשים שאוהבים, ושכייף להיות איתם.

הרעיון של קיבוץ של קבוצות, אחד הדברים שכלולים בזה הוא הסיפור השיזורי. זה להגיד: אמנם לכל אחד מהחברים יש את קבוצת החיים שלו, שבה הוא חי, אבל, יש גם פורומים שהם חוצי קבוצות, שהם נכללים בהגדרה "הסיפור השיזורי". כלומר אני גם חברת גרעין, אבל אני גם בקבוצה של אנשים שמתרגלים יוגה, למרות שזה בכלל הרכב אחר. חלק מהאנשים בקבוצת היוגה הם מהגרעין שלי וחלק מגרעינים אחרים. ויש אפילו יותר מזה – יש בעצם שתי קבוצות יוגה, ובתוכם יש זהות קבוצתית אחרת. אנשים מכריזים על עצמם כשייכים לקבוצה של חמש וחצי או לקבוצה של שבע. זה לא אותו דבר, בגלל שלכל קבוצה הרכב אנשים אחר. יחד עם זאת זה דינמי, זה אף פעם לא קבוע, אנשים משנים קבוצות. והאינטראקציה מושפעת מהרכב הקבוצה, ממי שאתה מתרגל איתו."

כדי לראות עד כמה זהו מוסד קהילתי לא פורמאלי, נבדוק איך מגיעים להעלות עניינים חברתיים וקהילתיים בקבוצת היוגה. טל מספרת שזה לא שהיא חושבת במודע: "אני מזכירת הקיבוץ, ויש עכשיו איזה שהוא נושא קהילתי בוער, אז אני אעלה אותו ביוגה, ואשמע מה האנשים אומרים, אולי נעשה פה איזה תהליך הכנה לדיון בפורומים הרשמיים" – זה לא. זה תמיד ספונטני. זה לא מתוכנן, זה דיון מאוד נקי.

באופן כללי טל אומרת שהתרגול המשותף בקבוצת היוגה אכן משרת את הקהילה במובן הרחב. ההזדמנות והיכולת לפגוש אנשים שונים מהקהילה, להימצא איתם בפוזיציות שונות ובסיטואציות שבהם אנחנו מאוד חשופים, זה משפיע באופן חיובי על האינטראקציה בין חברי הקהילה.
זהו מקום מפגש חברתי וקהילתי שמאפשר לאנשים לצאת מתוך עצמם, מעולמם הצר, ולראות ראייה יותר רחבה את חבריהם בקהילה ואת העניינים המעסיקים את הקהילה.

בשלב האחרון ניסינו לבדוק האם אפשר לבנות איזשהו מודל ליצירת אווירה בתוך קבוצה שמתרגלת יוגה שתהפוך את אותה הקבוצה למוסד חברתי בלתי פורמאלי שיש לו השפעה מיטיבה על כלל הקהילה מתוך ההבנה שלבמות מפגש חברתיות לא פורמאליות, שפעילותן והרכבן קבוע, יש השפעה ייחודית והן משליכות על כלל הקהילה.

זה המקום לבדוק את תפקידו של המורה בתהליך של התהוות המוסד החברתי הקהילתי הלא פורמאלי מתוך קבוצת יוגה שהתכנסה למטרות אחרות. מתוך ניסיוני בקהילה קטנה כמו בפלך, חשוב שמי שמעביר את היוגה בקהילה יהיה לו בטחון ביכולת של התרגול עצמו שיעשה את העבודה. כלומר לתת אמון בתהליך של התרגול של תנוחות היוגה. מעצם איכותן הן ישפיעו על המתרגלים ואלה ישפיעו אחר-כך על סביבתם. כלומר עצם היות האנשים שמתרגלים יוגה חלק מקהילה שהחיים בה מאוד שיתופיים ומחוברים בהרבה היבטים, זה כבר ייצור השפעה על הקהילה מסביב. קבוצת האנשים המתרגלים ייצורו השפעות שילכו הרבה מחוץ לשיעור עצמו.
מתוך הביטחון הזה ביוגה וביכולתה להשפיע, מי שמעביר את התרגול לא ירגיש צורך לחסום התבטאויות מילוליות של המתרגלים ויאפשר לענייניים חברתיים להיות נידונים תוך כדי התרגול.
מתוך אותו ניסיון ובטחון בתרגול אפשר גם לראות איך לאט לאט הרוחות הסוערות של הדיונים החברתיים שוככות והשקט המנטאלי ממלא את מקום הסערה. יש מקום גם לסערת רוחות וגם לשקט שבא בעקבותיה ואין כל צורך לכפות שקט בעת הסערה או לכפות דיונים חברתיים בעת שהשקט משתרר.

סיכום

המאמר הביא זווית שונה לבחינת ההשפעה של שיעורי יוגה בקהילה. יש עוד כיוונים שאפשר לחקור בקשר להשפעות אלה, כמו למשל איך משפיע אדם שהתודעה שלו יותר שקטה, לאחר תרגול יוגה, על סביבתו ועל כלל הקהילה שלו. האם הוא משפיע. כמו כן מעניין לבדוק את השפעת השתתפות ילדים, בהזדמנויות שונות, בשיעורים עם הוריהם (שמתרגלים באופן קבוע), מה ההשפעה של שיתופים קהילתיים מהסוג הזה. לאחרונה גם נודע לי על קבוצה של מתרגלי יוגה, בקהילה עירונית, שמתרגלים הרבה זמן ביחד ועכשיו הם מנסים להקים קהילה שבה הם יוכלו לחיות ביחד.