איך מקיימים חיי שיתוף בריאים? \ נוה בר

מזה 16 שנים אני חי בקהילה השיתופית בנערן. בשנה האחרונה חלו שינויים מהותיים בעיסוק שלי בתוך נערן, וכחלק ממנו היה לי חזון שאוכל להשפיע וליצור שינוי יסודי בתזונה בנערן על כל היבטיה. אולם הסתבר שאין לצפות ששינויים יקרו בצורה מהירה ובהחלטה חד צדדית, הבנתי שהחיים בקהילה שיתופית, ובמיוחד כזו שעניין התזונה לא עמד בראש מעיניה, דורשים לימוד ושיח מעמיקים. במאמר אסקור את מאפייניו של נערן כקיבוץ שיתופי, אספר על הנסיון שלי לשפר את התזונה והבריאות של כלל חברי נערן דרך כניסה לשתי משימות עיקריות: “הקומונה” – מחסן המזון הקיבוצי; ומטבח מסגרות החינוך – הכנת תפריט ובישול לפעוטונים. לבסוף, אפרוט את ההבנות והמסקנות שעלו מהקורס שהעברתי לחברי נערן – “מה זה עושה בצלחת שלנו.”

בעברי הרחוק, כנער שחיתי בקבוצת שחייה ואף התחריתי בשחייה בתחרויות שונות. לאחר שפרשתי עליתי במשקל במהירות והפכתי להיות שמן. ההשמנה המשיכה לאחר שהשתחררתי מצה”ל, והחמירה בעת שירות המילואים שלי במלחמת לבנון השניה.

בהמלצתו של ד”ר אורי מאיר-צ’יזיק ניסיתי לרדת במשקל תוך הימנעות מקמח, אורז וסוכר לבנים וממאכלי חלב, ואכן ירדתי כ-20 ק”ג תוך שנה, אולם לא הצלחתי להתמיד, וחזרתי להעלות במשקל.

לאחר התלבטויות מרובות, עברתי בשנת 2012 ניתוח קיצור קיבה, שהשפיע דרסטית על המשקל.

כשנה לאחר הניתוח החלה שוב העליה במשקל. מתוך הבנה שעליי להפסיק את המירוץ והעיסוק הבלתי פוסק במשקל, וכדי לאזן את עצמי, בחרתי להירשם למסלול הלימודים להנהגת הבריאות.

במהלך שנת הלימודים הראשונה, הרגשתי שאני עובר תהליכים משמעותיים, המשפיעים עליי באופן אישי, והחלטתי שאני רוצה לקשור בין התכנים הנלמדים במרכז להנהגת הבריאות לחיים בנערן.

נערן ותנועת הבוגרים

קיבוץ נערן הוא קיבוץ של מחנכים בוגרי תנועת “המחנות העולים”, שהוקם מחדש בשנת 1999. חיים בו היום 70 חברים וחברות ו 25 ילדים. נערן הוא קיבוץ תנועתי, השייך לתנועת בוגרי המחנות העולים.

אם בעבר היה מסלול ההגשמה של תנועת הנוער התיישבות בתנועה הקיבוצית, הרי שכיום עברו גרעיני התנועה למסלול הגשמה חדש – תפקידי חינוך בפריפריה. ההגעה לנערן היוותה את ראשית הדרך החדשה, וצמחה כבית לבוגרי התנועה הראשונים שיצאו למסלול החדש. בנערן הוקם מרכז סמינרים ובית למדריכים הבוגרים בתנועה.

תנועת הבוגרים צמחה במהלך 15 השנים האחרונות, ולאחר התבססות נערן כישוב קמו נקודות חיים נוספות של קבוצות בוגרות. נערן היא יישוב כפרי, אך רבות מנקודות המגורים של התנועה הן קיבוצים עירוניים , העוסקים בעבודות חינוכיות בזירות חברתיות בערים שונות ברחבי הארץ.

מאפייני תנועת הבוגרים וחברי נערן

נערן מתנהלת בשלושה אופנים שונים במקביל: משימתי, חברתי וחינוכי.

משימתי

החלק המשימתי הוא העיסוק המרכזי של כל חבר קיבוץ בחיי היומיום.

‘משימה תנועתית’ היא מסגרת שכוללת פעולה חברתית בתוך החברה הישראלית כמו הפעלת תנועת הנוער עצמה, או עבודה עם נוער בסיכון. משימות תנועתיות אחרות יכולות להיות פעילות בתוך התנועה, כמו מסגרות חינוך לילדי התנועה או משימות כלכליות, שמחזיקות כלכלית את נערן (כמו עבודה במטעים של הקיבוץ). משימה של אדם יחיד צריכה להיות מחוברת לאחת מפעילויות אלה, צריכה להיות מלווה וצריכה להיות בתוך צוות משימתי רחב יותר.

חברתי

נערן מחולקת לשני מעגלים חברתיים: בוגר וצעיר. בעבר ניהלו מעגלים אלה תהליכים חברתיים נפרדים סביב שאלות חיים שונות למשל, המעגל הבוגר עסק בשאלות גידול ילדים, בעוד המעגל הצעיר עסק בשאלות לימודים ומשימות. כיום, משבגרו גם חברי המעגל הצעיר, הטשטשה ההפרדה בין מהות השאלות בהן עוסק כל מעגל, אך מבנה המעגלים נותר כשהיה. כאשר עולות סוגיות ששני המעגלים נוגעים בהן, מתקבצים כל חברי הקיבוץ לשיחות ותהליכים ייחודים בנושאים אלה. לדוגמה – שאלות דיור ותקציב משקי שנתי.

חינוכי

בתנועה קיימים מספר ‘בתי מדרש’, שהם מיסגרות לימוד פנימיות של בוגרי התנועה. בתי המדרש הוותיקים מחולקים גאוגרפית לפי מיקום הקיבוצים, ובתי המדרש החדשים מחולקים לפי שכבות גיל בחלוקה ארצית. את תכני בית המדרש בונים צוותי הובלה מתחלפים מתוך בתי המדרש עצמם. כל פעם צוות בוחר נושא, לומד אותו לעומק ומכין לימוד של מספר מפגשים לכלל חברי בית המדרש. בתי המדרש הוותיקים פועלים ברציפות כבר כעשור, נושאי הלימוד נבחרים ע”י כלל תלמידי בית המדרש בסוף כל שנת לימודים, רובם מועברים ע”י החברים עצמם ולחלקם מצטרפים מרצי חוץ. הקורסים נקראים תל”מ – תהליך למידה מובנה.

בין התחומים הללו קיימת השפעה הדדית ותלות רבה. נושאי העיסוק המשימתי, החברתי והחינוכי מושפעים מהמשימות שחברי התנועה בוחרים לעסוק בהן, מהשאלות החברתיות השונות של הקבוצות והמעגלים החברתיים, ומתהליכי הלימוד שעוברים בבתי המדרש התנועתיים. נושאי הלימוד מושפעים ומעוצבים מהמשימות ומהשאלות החברתיות, והשאלות החברתיות קשורות לתהליכים פנימיים בתוך התנועה ולשאלות חברתיות רחבות בתנועה.

לנעשה יש מעגלי השפעה של בתי המדרש, המעגלים והמשימות אלה על אלה, וכך מצליחים לעסוק גם בשאלות שנתפשות כרחבות, העוסקות בערכי התנועה כתנועה חינוכית ועיצוב חברה, וגם בשאלות פנימיות של עיצוב תנועת הבוגרים עצמה, והחיים בכל קיבוץ ונקודה.

המשימה שלי

בכל השנים בהן אני בנערן עסקתי במשימה כלכלית בתוך הקיבוץ, במטעי התמרים. במהלך השנה הקודמת, הבנתי שאני מעוניין לסיים את משימתי במטעי התמרים, ולחפש משימות בכיוונים אחרים. תחילה עלתה האפשרות כי אשתלב בשיווק שמן הזית המופק מכרמי הזיתים של נערן, ובמקביל אנחה קבוצות המגיעות לעסוק בחקלאות בבקעה, אולם הסתבר כי הפרויקטים אינם מתקדמים כצפוי. גם האפשרות שאקים גינת ירק בנערן, שתספק את תצרוכת הירקות הפנימית עלתה, אולם גם בכיוון זה לא חלה התקדמות.

ככל שהלכה השנה והתקדמה למדתי שמקום הנהגת הבריאות הוא המקום שהכי מדבר אליי, ורציתי לפעול במשימה שתתחבר לכך.

גם במישור החינוכי הפנימי ניסיתי לקדם את הנושא. שנתיים קודם לכן הצעתי שאחד מהנושאים החינוכיים שיועברו בבתי המדרש יעסוק בתזונה, אולם רעיון זה נדחה בזמנו ע”י החברים, שבחרו לעסוק בנושאים פופולריים יותר. חקלאות למשל, היא נושא כזה, ודנו בה פעמים רבות הן בהיבט המשימתי (מקור פרנסה מרכזי בקיבוץ, בעל משקל משמעותי כמרכז חינוכי-התיישבותי-חקלאי), הן בהיבט החברתי (שאלות רבות הועלו במעגלים השונים – מה נגדל? מי יהווה כוח עבודה? האם להשקיע בתכניות ארוכות טווח?) והן בהיבט החינוכי (הועברו תל”מים העוסקים בחקלאות).

לעומת זאת, נראה היה שלנושאי הבריאות והתזונה אין משקל בעיסוק החינוכי, החברתי או המשימתי. למעשה, נראה היה שנושאים אלה לא היו במרכז העניין של נערן כלל.

דחיית העיסוק בנושא נשענה בעיקר על התפישה המקובלת בתנועת הבוגרים. בניגוד לקהילות שיתופיות בישראל כמו קיבוץ נאות סמדר או קיבוץ סמר, תופשת את עצמה תנועת הבוגרים, כתנועה לשינוי פני החברה בישראל ולא כישוב שעסוק באורחות חייו בלבד. במובן זה העיסוק בשאלת התזונה נתפס כמותרות, לוקסוס.

השנה התרחשו, כמעט במקביל, שני תהליכים שלכאורה היו מנותקים זה מזה. בסוף השנה הקודמת, אושר לבסוף. נושא התזונה כתל”ם. כמה חודשים לאחר מכן, תפקיד רכז הקומונה1 התפנה, ובנערן חיפשו חבר שייקח את התפקיד. בנוסף, הבינו בקיבוץ שיש ליצור משימה חדשה בקיבוץ של בישול למסגרות החינוך (עד לשנת הלימודים האחרונה, תפקיד הבישול לא הוגדר כמשימה פנימית, אלא עבד בשיטת תחלופה של הורים, שלקחו על עצמם לבשל למסגרות. כך בכל יום מימות השבוע בישל אדם אחר, מה שיצר חוסר נוחות מול המסגרות). מאחר שידעו בקיבוץ שנושא התזונה קרוב לליבי, פנו אליי שאמלא את שני התפקידים.

תהליך העבודה המשימתי

במשימה הכוללת ראיתי הזדמנות להתחיל בתהליך שינוי תזונתי-בריאותי רחב.

במסגרות החינוך, גם בעקבות בקשה של צוותי הגנים, הושם דגש על מעבר לתזונה מזינה יותר. הוכנסו לתפריט קטניות ודגנים מלאים, האורז הלבן הוחלף באורז מלא, והתפריט התבסס גם על הגדלת כמות הירקות והעלים הירוקים. במקביל הוצאו מהתפריט מוצרי מזון מעובדים – כמו פסטה מקמח לבן ועוד.

הקומונה שימשה בעבר בעיקר כהשלמה לקניות שערכו חברי נערן מחוץ לקיבוץ. הקניות החיצוניות כללו מזונות מעובדים רבים (בורקסים, שניצלים מוכנים, משקאות ממותקים, סלטים קנויים ועוד…), ומהקומונה היו לוקחים מוצרי יסוד כמו פירות וירקות, מוצרי חלב, ביצים, לחם וכד’.

בחרתי להתחיל להחליף את מוצרי היסוד המעובדים שהיו בקומונה עד כה, במוצרים בריאים ומזינים יותר. למשל: במקביל להזמנת לחם תעשייתי, התחלתי לאפות לחמי שאור וקמח מלא, להכין ממרחים ביתיים שונים ולהתסיס ירקות.

עם עליית המחירים בחנויות בחוץ, החלה מגמה הפוכה של צריכה. חבריי נערן החלו להישען יותר על המיצרכים בקומונה, ולבצע השלמות בלבד בחוץ. משמע – הצריכה הפכה להיות שיתופית יותר, והשפעת הקומונה על תפריט חבריי נערן גדלה משמעותית. השינוי במגמה חייב התייחסות לנושא הצריכה של חבריי נערן כקיבוץ שיתופי, ולשאלת האחריות.

מצד אחד, מבחר המוצרים הזמינים לשימוש בקומונה צריך לתת מענה לצרכים ולרצונות של חברי נערן. מצד שני, אם מוצרי המזון המצויים על המדפים נחשבים כמזיקים, האם אנו כקיבוץ שיתופי צריכים לקבל אחריות בנושא ולקבל החלטות בהתאם?

כלומר, אם אנו מתנהלים בחברה שיתופית שמכתיבה אורחות חיים וערכים משותפים בענייני פרנסה, חינוך ילדינו, היחס לאחר ועוד… האם התחומים הנוגעים לתזונה ולבריאות שלנו אינם צריכים להיות כאלה?

וכך, הלכה והתחדדה השאלה, שעמדה לעלות לשיח חברתי וחינוכי (באמצעות התל”ם) – האם מה שאני אוכל זו שאלה פרטית? או שהיא נוגעת לעיצוב אורחות החיים המשותפים?

תהליך הלימוד הקבוצתי

מתוך היכרותי עם הנעת כל תהליך בקיבוץ שיתופי, מעבר לבחינת הפן הכלכלי שלו והשינויים באופן ההתנהלות הקיבוצי, השינוי מחייב גם שיחה מתמשכת עם ובין החברים. אם לא תתקיים שיחה – הדבר לא יקרה.

בשלב הראשון, טרם תחילת העברת התל”ם בבית המדרש, הופצו בין חברי נערן שאלונים (בנספח א’) הסוקרים, בין היתר: הרגלי אכילה, היחס לאוכל ואכילה, הלך המחשבה אודות הקשר בין תזונה ובריאות.

מהתשובות עלתה בעיקר הנקודה, שכל אדם תופס אוכל בצורה שונה, וכי לאוכל מקום שונה בחייו של כל אחד. הדבר בא לידי ביטוי בתחומים שונים – בגישה למזון ולתזונה, ביחס להוצאות על מוצרי מזון (מחושב או פזרני, עם או ללא שימת-לב), חלקם נותן דגש לאיכות המזון וחלק אחר לנוחות ברכישתו ובהכנתו, חלק עסוק בכך במשך היום וחלק אחר כלל לא מפנה לכך תשומת לב.

מניתוח השאלונים התבהר שהשיח והלימוד לא יתחילו בקו אפס אחיד, כפי שחשבתי בתחילה, אלא מנקודות פתיחה שונות זו מזו. לכן, לא נוכל להתחיל בשינוי עצמו מבלי להקדים לו שיחה שתגדיר קווים מנחים דומים ותאפשר ליישר קו בין המשתתפים.

התל”ם עצמו, שנקרא “מה זה עושה בצלחת שלנו”, הועבר במעגל הבוגר בכל בוקר יום שישי, החל מתחילת חודש נובמבר ולמשך חודש וחצי. במהלכו נלמדו נושאים שונים, ביניהם: ההיסטוריה של התזונה האנושית, השפעת מזון מעובד על הבריאות ועוד… בנוסף עברנו יחד שתי התנסויות: בראשונה התבקשו המשתתפים בתל”ם לנהל יומן אוכל, כלומר לעקוב ולבצע רישום מדוקדק של המזון שאכלו כל רגע במהלך שבוע ההתנסות, ובשניה- שבוע ללא סוכר מעובד.

גם יומני האכילה שנוהלו במהלך הלימוד, כמו השאלונים, בתחילתו, היוו בסיס ליצירת נושאים שנידונו בשלב מאוחר יותר בקבוצה.

מטרת הלימוד המשותף והשיחות היתה לא רק להעניק ידע לחברים, אלא גם ללמוד את המוטיבציות השונות של החברים, ומה המקום האישי ביחס שלהם, כפרטים, לנושא התזונה הבריאה.

התפתחות השיח

בשלב הראשון יצר הלימוד במסגרת בית המדרש דיון סוער ומתחים. חברים אמרו לי, למשל, שבתל”ם קודם שעסק בשירה העברית בתחילת המאה “הכל עבר רגוע”, כי “יש את מנחה התל”ם שהוא מקצועי בתחומו והאחרים הקשיבו ולמדו”. אבל באוכל, מקום מנחה התל”ם הוא שונה – בשונה מההקשבה הפאסיבית (שנדרשה בתל”ם שניתן כדוגמא), הרי שבאוכל לכולנו יש דיעה. כולנו אוכלים אוכל, שיש בו גם חוויה רגשית עבורנו. לכן נוצרה אווירה מתוחה וערה גם יחד. לכל אחד היה צורך לשתף אודות החוויות האישיות שלו, הפחדים, מידת העניין האישית…

הלימוד איפשר גם לקיים שיחה קיבוצית אודות הקומונה. שיקולים בריאותיים, כקו מנחה בהחלטה מה לצרוך באופן שיתופי, עמדו לראשונה על הפרק והיוו את מרכז השיחה. מה שאיפשר, למשל, את הוצאת הסוכר הלבן מרשימת המצרכים בצריכה המשותפת.

גילויי-משנה לאורך התהליך

התהליך הלימודי וההתנסויות יצרו דבר מרתק נוסף – הם גרמו לחברים שלקחו בהם חלק להעלות ולפתוח היבטים אישיים הקשורים לאוכל, ויצרו שיח חדש. התחלנו “לדבר על הדברים” – להבין את התחושות האישיות ואת יחסה של הקבוצה לאוכל ולבריאות שלנו.

עלו גם חששות, כמו למשל: העדפת הבריאות על פני השיתופיות: חלק מהחברים חששו מהכנסת מוצרי מזון בריאים לקומונה, על חשבון מוצרי המזון הקיימים בה כרגע, בהם הם עדיין משתמשים. מהלך זה יגרום להם, לדבריהם, להפסיק להשתמש בקומונה, ויחייב אותם לצרוך מוצרים רבים יותר בחוץ. במצב כזה תפסיק הקומונה להיות מקום שיתופי, כפי שנועדה להיות במקור. אחד החברים ביטא זאת כך: “רק אל תהפוך את הקומונה לחנות בריאות”.

נושא שעד עתה נתפס כשיחת שוליים הושם במרכז, תחת האמירה הברורה “אנחנו עכשיו מדברים על תזונה, ודרך התזונה אנחנו מדברים גם על בריאות”. הצבת הנושא במרכז איפשרה לקולות שלא נשמעו עד כה בנערן, להישמע. פתאום גילינו שישנם חברים שכבר שנים אינם צורכים מוצרי חלב או קמחים. הגילוי הגדול אינו בהעדפה התזונתית שלהם, אלא בכך שעד עתה הם נמנעו מלהעלות זאת בקבוצה מחוסר נעימות, או מחשש שהם ייחשבו כנתפסים בקטנות, כשלמעשה היתה סיבה לשוחח על כך. מעולם לא נבדק, למשל, כמה חברים צורכים מוצרי יסוד כאלה או אחרים המצויים בקומונה, והאם יש צורך בשינויים ברכישת מוצרים עבור הקומונה.

תובנות

מתוך ההתנסויות, השיחות עם החברים והלימוד בבית המדרש למדתי להבין כי קיים פער בין השאיפה והרצון לאכול אוכל מזין יותר לבין הסוגיות הבאות:

• העלות של מזון הנחשב מזין ובריא.
• הצורך לוותר על מזונות אהובים
• אורח חיים עמוס, המקשה על הקפדה על תזונה מזינה באופן יומיומי.

  מהדברים שעלו למדתי גם שאוכל הוא נושא מאוד אישי ואינטימי, המערב רגשות המקשים על מתן תשובה חד משמעית לשאלה – האם מה שאני אוכל זו שאלה פרטית?

  הבנתי שכדי להניע שינוי צריכים להתרחש שלושה תהליכים במקביל:

• תהליך אישי של בחירה בשינוי אורחות חיים – נקודת המוצא של כל חבר והמוטיבציה המניעה אותו שונות בין חבר אחד לרעהו. כדי ששינוי יוכל להתחולל צריך כל אחד לבחור להיות בתהליך.
• תהליך חברתי בקיבוץ – שילוב בין לימוד וידע על תזונה בריאה לבין יצירת שיח קבוצתי אודות התהליך. כחלק אינטגרלי משני אלה יש לאפשר התבוננות ודיון בשאלות כמו: איפה זה פוגש אותי? את המוטיבציה שלי? את הפתיחות וההיענות שלי לנושא?

  שני התהליכים הללו גם שמים דגש על הערבות ההדדית בקבוצה: כדי שאחד יצליח, האחר צריך להירתם לזה.

• תהליך כלכלי בקומונה – יצירת היצע בריא יותר, וגישור על הפער בין צרכים שקיימים היום לבין רצון לשינוי הרגלים לא בריאים של חברות וחברים.

  סקר מסכם

  בפן היישומי, כמסקנה מהשיח אודות מוצרי הצריכה של חברי הקיבוץ, העברתי סקר מסכם (נספח ב׳) בין החברים במטרה לבדוק אילו מוצרים היו רוצים להשאיר, להוסיף או להוציא מהקומונה.

  בסקר החליטו רוב חברי נערן לוותר על מוצרים שאיננו מעוניינים להמשיך לצרוך כקבוצה במשותף, גם כאלה שמחירם אינו גבוה, כמו: קמח תופח, סוכר לבן, גבינה צהובה ורכז עגבניות.

  סביר להניח שההחלטה לא הושפעה רק מהצרכים האישיים של החברים, אלא גם מהתהליך הלימודי בבית המדרש.

סיכום

אחת התובנות החשובות ביותר איתה יצאתי מההתנסות בתל”ם נוגעת לקהילה. קיימות קהילות שיתופיות בעולם ובארץ (כמו נאות סמדר, או סמר) הנחשבות כקהילות בריאות. לפי ההנחה של החברים בנערן, מה שמאפשר לנאות סמדר ולסמר להתעסק בבריאות ובתזונה, זה שהן רק עסוקות בעצמן ושהן אינן עוסקות בחברה הרחבה. לעומת זאת, את עצמה תופסת נערן כמי שעוסקת בחברה הרחבה. בשביל נערן, שהיא קהילה שיתופית אך מאוד משימתית, העיסוק בתזונה ובבריאות הוא עיסוק בעצמנו, מה שנחשב כעיסוק צר, ולכן שולי וחסר חשיבות.

האתגר הגדול היה להצליח להביא את הנושא עצמו לתוך נערן. היה מרתק לשמוע מצד אחד את הקולות ששבו ואמרו במהלך ההתנסות “אנחנו לא נאות סמדר” “אנחנו לא סמר”, ומנגד לשמוע – “אנחנו הולכים איתך”.

אם חשבתי בתחילה כי משמעות כניסתי למשימה (בעיקר בקומונה) תהיה לקיחת אחריות וקבלת החלטות, כאדם יחיד על התפריט של 70 איש. הרי שלאור שלושת התהליכים המפורטים מעלה הבנתי כי לא ניתן יהיה להחליט אודות שינויים דרסטיים ללא שיחה והכנה עם החברים.

גם אם אני עצמי מכיר בחשיבות הרבה של מעבר לתפריט בריא יותר ושואף לזרז את התהליך ולקדם אותו קדימה, אני לא יכול לעשות זאת ללא האנשים. מה שמחייב אותי לעשות זאת ממקום רגיש וקשוב, ובאותה עת למצוא את האיזון בין הפיכת המזווה הקיבוצי (הקומונה) לבריא יותר לבין מתן מענה לצרכים של חברי נערן, כדי להמשיך לשמור עליה כבעלת צביון שיתופי.

עסקים פרטיים, הפועלים מטעם עצמם ושמובילה אותם אג’נדה מסויימת – לקוחות המתעניינים או תומכים באותה אג’נדה – יגיעו אליהם. אני, כדי לפעול תחת האג’נדה שמניעה אותי, חייב להנגיש את החומר לחבריי כדי שהם לא יחששו ממה שאני עושה, ולהצליח לשכנע את כל הקיבוץ שאכן מדובר במהלך שהוא נכון וחשוב וכי לא מדובר רק בקפריזה אישית שלי.

לפיכך, מצאתי לנכון בשלב זה להמשיך לאפות לחמי שאור מקמח מלא, להתסיס ירקות ולהכין ממרחים, להגדיל את המצאי של ירקות, פירות, תחליפי גבינות, סוכר ואורז על המדף ע”י הוספת מוצרים אחרים, ולצמצם לאט את המלאי של פסטה מקמח לבן ואורז.

---

---