קשה להבין רפואה עתיקה \ אורי מאיר-צ'יזיק

ד״ר אורי מאיר-צ’יזיק הוא היסטוריון של התזונה והרפואה בא"י, ומייסד המרכז להנהגת הבריאות. המאמר התפרסם בחוברת המאמרים לקראת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2017.



לחצו לרכישת חוברת המאמרים כולה


כהיסטוריון של רפואה, הנושא המרכזי בו אני עוסק הוא חקר המחשבה והמעשה הרפואיים באימפריה הערבית. הרפואה הערבית צמחה ופועלת על-פי עקרונות היסוד של הרפואה המדעית העתיקה, המכונה במחקר – “רפואה פנאומטית”1.

שלא כמו שנהוג לחשוב, ההבדלים העיקריים בין הרפואה הפנאומטית לרפואה המדעית המודרנית, איננה בכלי העבודה, כדוגמת צמחי מרפא מול תרופות או ניתוחים, אלא היחס למחלה והיחס למלאכה. הבדלים אלו, ביחס למחלה ולמלאכה, נובעים משינויים תרבותיים ופוליטיים שעברה החברה בתהליך המעבר בין רפואות אלו.

מאמר זה מציג את הקושי בלימוד הרפואה העתיקה כיום, באמצעות עיסוק בהבדלים בין הרפואה העתיקה לזו המודרנית.

פרק ראשון: היחס לחולי ברפואה העתיקה והמעבר לרפואה המערבית המודרנית

בתרבות הרפואית המודרנית לומד כל ילד, שלכל מחלה צריכה להיות תרופה, כי הדרך להתמודד עם המחלות היא באמצעות תכשיר כלשהו שמסלק את הסימפטומים. כך פועלת הרפואה המודרנית ואלו הפתרונות שהיא מתווה2. ראש וראשון להבדלים המרכזיים בין שיטת הפעולה של הרפואה המודרנית לבין זו של הרפואה הפנאומטית3 הוא תפיסת המחלה – הראשונה רואה במחלה גורם שיש לטפל בו ואילו עבור השנייה היא ביטוי לחוסר איזון שיכול לנבוע מסיבות שונות. כך נתפסה המחלה בימי קדם ובהתאם – הטיפול התמקד בהחזרת האיזון לגוף ולא בהעלמת המחלה.

דוגמא לעניין זה אפשר לקחת מהרפואה הערבית שהיא אחת מהרפואות הקדומות ויכולה לשמש כמקרה בוחן להבנת הנושא. כשאר הפנאומטיות, גם רפואה זו הכילה מערכת מורכבת של פרמטרים (יסודות, מזגים ומרות) המשמשים לאיבחון מצבו של האדם, כדי להחזירו לאיזון ובכך לרפא את המחלה. כמו-כן עשו הרופאים שימוש בבחינת “הכוחות הטבעיים” הפועלים על המטופל, מושג המגלם אלמנטים בחיי היום-יום המשפיעים על בריאות האדם, וששינויים בהם עשויים לסייע לשמור על הבריאות או לסייע להביא את האדם לידי איזון.

אחד ממחקריה של כריסטינה אלווארז-מילאן (Cristina AlvarezMillan) ממחיש היטב את הפער בין תפיסות החולי של הרפואה הפנאומטית לבין זו של הרפואה המודרנית. החוקרת, המתמחה בחקר הרפואה המוסלמית בימי הביניים, עוסקת במחקרה במעשה הרפואי באמצעות עיון בתיאורי מקרה של הרופא הערבי הפרסי אלראזי, בן המאה העשירית (865925), מתוך ספרו “כתאב אלתג’ארב”.

אחת השאלות ששואלת אלווארז-מילאן היא, האם כשאלראזי מספר, בתיאורי המקרה, על טיפול מסויים שהוא נותן, הוא באמת פועל על פי הדברים שכתב בסיפרות התיאורטית. 4 כמסקנה מציגה אלווארז-מילאן אי התאמה בין הוראות הטיפול במחלות על-פי הסיפרות התיאורטית שכתב אלראזי לבין הטיפול בפועל על פי תיאורי המקרה.5 משמע, אין בתיאורי המקרה טיפול סימפטומטי במחלה מסויימת המתוארת, אלא טיפול כללי שלא תואם לטיפול במחלה כמו שמוצג בספרות התיאורטית. לטענת החוקרת, הדבר יוצר בלבול, ואף יש בו דבר-מה לא הגיוני לדבריה.

אלווארז-מילאן היא חוקרת מודרנית שהרפואה המודרנית היא חלק מהתרבות בה היא חיה, ולכן באופן טבעי היא רואה בעייה באי ההתאמה בין הסיפרות הרפואית, שמחברת לכל סימפטום או מחלה טיפול, לבין טיפול שאינו פועל בצורה זו ולוקח בחשבון גורמים נוספים. היא אינה החוקרת היחידה שנוהגת כך, והדבר נפוץ בחקר הרפואה העתיקה.6

הדבר מתבהר אם בוחנים את תיאורי המקרה, לא על-פי המחלות, אלא על-פי הגישה של הרפואה העתיקה החותרת לאיזון כללי, כפי שתוארה לעיל. מנקודת המבט הזו אלראזי מדייק באבחנותיו בהתייחסו לסימפטומים השונים. זאת, מכיוון שלפי תאוריה זו, מטרת עבודתו של הרופא היא להחזיר את האדם לאיזון, כך שעליו להתייחס לגורמים לחוסר איזון ולהביא את הגוף לידי איזון, ולא לטפל במחלה. לתפיסתו, האיזון יחזק את האדם ויביא להבראתו. נכון הוא שבספרות התיאורטית, אף זו שכתב אלראזי, ישנם תיאורי מחלות, אולם ברוב המקרים הם רק משניים לתיאוריה העוסקת באיזון. לא זו בלבד, אלא גם ההתייחסות אליהם בכתובים אינה כעניין נפרד אלא כחלק אינטגרלי מפעילות הגוף, המשתלב עם סימנים נוספים, ומאפשר לאבחנו ולהשיבו לאיזון.

בטקסט נוסף שכתב אלראזי אולי נמצא הסבר נוסף במילותיו ל”תעלומה” שהוצגה לעיל. אלראזי, כתב איגרת שנושאה “איך ומתי לאכול פירות?”7. באיגרת מבהיר אלראזי שאין הסכמה לגבי השאלה מתי בדיוק כדאי לאכול פירות. קבוצה אחת של רופאים מכובדים, טוען אלראזי, חושבת שפירות צריך לאוכל לפני הארוחה, וקבוצה אחרת של רופאים טוענת שצריך לאכול את הפירות אחרי הארוחה (אלראזי מביא את טענותיהם בפרוט רב). לדעתו של אלראזי, אף אחת מטענות אלו אינה נכונה, מכיוון ששתי הדוקטרינות יותר מידי אבסולוטיות ולא מותנות. לטענתו, מדען טוב יודע למיין ולהבחין בכך שיש סוגים שונים של פירות וסוגים שונים של אנשים. מנקודה זו ממשיך אלראזי לפרט את המצבים השונים של בני האדם, ומרחיב על הפירות השונים. גישה מדעית זו, הרואה את העולם כמערכת כוללת הבנוייה מאיזונים, וכל חלק בה משפיע על חלק אחר, היא הבסיס של התפיסה הרפואית העתיקה.

דוגמא נוספת עולה בספר “סעודת הערב של הרופאים” (רסאלה דעוה אלאטבאא’) שנכתב על-ידי הרופא הנוצרי ערבי אבן בטלאן באמצע המאה ה-11 בקונסטנטינופול. כחלק מהסיפור, שבמרכזו סעודת ערב של רופאים, מובאים דיונים אחדים שנערכים בין הרופאים במהלך ארוחה אודות מלאכת הרפואה. בחלק מסוים מתאונן אבן בטלאן על בורותם של הרופאים ומציג את הטעויות שהם עושים בקשר לטבעם ולנטייתם של המזונות. הוא מדגיש שהרופאים טועים בכך שהם פחות בקיאים במזג המזונות ולכן גם מתייחסים לכך פחות, אך לעומת זאת מתמצאים יותר במחלות ובבעיות שמייצרים המזונות. לטענתו הדבר נובע מבורותם של הרופאים בכתבים הרפואיים הקדומים.8 בדבריו חוזרת ומהדהדת הטענה כי הנטייה של הרופאים לעסוק ברפואת המחלה, בעוד מטרת הרפואה היא להבין את הבריאות ככלל דרך המזונות והעיסוק בהחזרת האיזון באמצעות התזונה והכוחות הטבעיים. העיסוק במזג המזונות, כפי שהוזכר על-ידי בטלאן, הוא כלי שנועד לחתור לאיזון כללי, ולא כדי לפתור תופעה ספציפית או מחלה.

כל הדוגמאות לעיל מגיעות מהרפואה הערבית של ימי הביניים, אך נושא זה אינו ייחודי לרפואה זו אלא מרכזי לכל הרפואות הפנאומטיות9 שהיו נהוגות בעולם העתיק. בכולן העיסוק המרכזי היה בהחזרת האיזון הפיזי והנפשי ככלי לשמירה על הבריאות, למניעת מחלות ולטיפול בהן. כפי שמציין בטלאן, גם בתקופתו היו סטיות מהגישה הרווחת של שמירה על איזון, ולא טיפול סימפטומטי, ורופאים גדולים ומפורסמים נלחמו בסטיות אלה. כך גם עולה מעדויות שהובאו ומהספרות הרפואית מתקופה זו.

במהלך המאה התשע עשרה התרחשו שינויים במדע ובחברה שהשפיעו האופן משמעותי על מעשה הרפואה. כשמסביר החוקר ז’וזה דה קאסטרו בספרו “גיאוגרפיה של רעב” על דרך פעילותו של המדע המודרני, הוא כותב:

“באמצע המאה ה-19 התפתחה צורת הוראה אוניברסיטאית שאינה מעוניינת עוד בהשגת תמונת עולם העשויה מקשה אחת, כי עם בבידודם וסילופם של פני המציאות הרבים – לטובת המדע כביכול. עוצם פעלה של ההתקדמות המדעית גרם לפיצול התרבות ולשחיקתה לאבק דק של גרגרי דעת. כל מומחה מדעי החזיק בגרגרו, והפך בו, והפך בו, תחת עדשתו החזקה של המיקרוסקופ בבקשו להעמיק חקר בעולמו הקטן – ועם זאת גילה אדישות מופלאה ובערות מופלגת לכל הסובב אותו.”10

ניתוח דומה של החוקרת נגה אריכא, מחדד את ניתוחו של דה קאסטרו, תוך עיסוק בהבדל בתפיסת העולם במדע הרפואה ברפואה הפנאומטית היוונית מול זו המערבית המודרנית. אריכא כותבת ש”המדע המודרני התפתח על בסיס הספקנות מהערך של ההיגיון הבסיסי שלנו להסביר את העולם”11 וכי ההבדל הבסיסי בין תפיסת העולם המדעית של המדע העתיק לבין תפיסת העולם המדעית המודרנית הוא ההתייחסות הרחבה ותפיסת העולם הכוללת של העולם העתיק, מול ההתייחסות הצרה והנקודתית של המדע המודרני.

בספר Bad Medicine12 מציין דיוויד ווטון (David Wootton) שהרפואה המודרנית שנוצרה רק אחרי 1865, התפתחה למעשה רק אחרי שהרופאים החלו לספור ולהשוות (להפעיל מדדים סטטיסטיים). ווטון טוען כי הרפואה המודרנית נמדדת על-פי יכולתה לרפא מחלות13 וקידום ראייה ופעולה זו גורמות לחשיבות מכרעת של שליטת הממסד והסטטיסטיקה על הרפואה המודרנית. חוקר ההיסטוריה של הרפואה רוי פורטר (Roy Porter) מדגיש כי הפרקטיקה, ולא הכלים של העיסוק הרפואי, החלה להשתנות באמצע המאה ה-18. לדבריו, עד לאותה התקופה לא היה שינוי בפרקטיקה של הטיפול הרפואי במשך למעלה מ-1700 שנים.14 עוד הוא טוען, כי הפרקטיקה של הטיפול הרפואי המודרני נולדה מתוך הכירורגיה והרוקחות יותר מאשר מתוך הרפואה האקדמית וכי תהליך התפתחות זה היה תוצר שאינו רק מדעי אלא חברתי.15

תהליכי שינוי אלו עיצבו רפואה ששפתה שונה בתכלית מהשפה של הרפואה הפנאומטית, והתקדמות התהליכים הללו הרחיקה את השפות זו מזו אפילו עוד יותר.

פרק שני: החרפת תהליכי השינוי ויצירת המונופולין הרדיקלי

ההבדלים הבסיסיים בין הרפואה הפנאומטית לזו המודרנית, כפי שהוסברו לעיל, נעוצים בהתמקדות הרפואה הפנאומטית בשמירה על הבריאות והאיזון אל מול התרכזות הרפואה המודרנית בריפוי מחלות. אך תהליך השינוי והמעבר מן הרפואה הפנאומטית לזו המודרנית הכיל, מעבר לשינוי התפיסתי, גם שינוי מבני בתפיסת מלאכת הרפואה. את התהליך הזה אפשר לזהות בשני שלבים מרכזיים: השלב הראשון היה העברת האחריות על הבריאות מהאדם לממסד הרפואי והשלב השני היה הפיכתו של הממסד הרפואי למונופול רדיקלי. תהליך זה יתואר להלן בקצרה.

בכתביהם מתארים איוון איליץ’ ומישל פוקו (פילוסופים בני המאה העשרים), כל אחד מהם בנפרד, את השינוי בגישה הרפואית מהרפואה העתיקה לזו המודרנית כתהליך, גם של מעבר האחריות לבריאות מהאדם עצמו אל הממסד הרפואי. איליץ’, ששאב חלק מרעיונותיו מפוקו, כותב כי אחרי המהפכה הצרפתית הפך החולי מעניין אישי לעניין ציבורי. השליטה ברפואה רוכזה, כך לפי איליץ’, ועברה לפיקוח של הממשל. האחריות על הבריאות כבר לא הייתה בידי האזרח אלא בידי הממסד הרפואי.16 הוא מתאר את התהליך ככזה שיוצר “היאטרוגנסיס17 חברתי”.18 במילים פשוטות, איליץ’ ופוקו רואים את השינוי המרכזי בין הרפואה העתיקה לזו המודרנית, במעבר האחריות מהאדם לממסד.

תהליך זה היה תהליך הדרגתי ומורכב. בשלבים מתקדמים של תהליך זה, במחצית השנייה של המאה העשרים, מתאר איליץ’ איך היאטרוגנזיס חברתיברפואה יכול להתפתח, כאשר נעשה אינטנסיבי, למונופול רדיקלי. איליץ’ רואה ברפואה המודרנית מונופול שמטפח חברה חולנית ומאפשר את הפיכת המערכת הרפואית למרכז של פעילות כלכלית, באמצעות הפיקוח הריכוזי על בריאות האוכלוסייה.19

כדי להסביר את המונופול הרדיקלי נותן איליץ’ דוגמאות מתחומים שונים, למשל – בתי ספר הם מונופול הרדיקלי בעל חזקה בלעדית על הלמידה, באופן המפחית את ערכו של הלימוד העצמי. על-פי איליץ’ “מונופולין רגיל קובע את מחירי השוק; מונופולין רדיקליים נוטלים את כשרם של הבריות לעשות דברים מעצמם”20. איליץ טוען שההתפשטות של הרפואה הקלינית ושליטתה בבריאות, הופכות את העזרה ההדדית ואת הריפוי העצמי ממש לעבירה או אפילו פשע, הוא מתאר זאת כאחד מתוצרי הלוואי של המונופול.21

בנוסף להפקעת האחריות האישית, ישנן השלכות נוספות למונופול הרדיקלי. שתי דוגמאות מעניינות הן התייחסות למטופלים כלקוחות וההסתמכות על משככי כאבים. מספר מחקרים נערכו בשנים האחרונות בנוגע ליחס למטופלים כלקוחות, במקום לחולים הדורשים טיפול, במערכת הרפואית. המחקרים היתחקו אחר התופעה בה ההתייחסות למטופל כלקוח ולא כחולה מביאה למדידת תוצאות הטיפול על פי מידת שביעות הרצון של המטופל, ולא על-פי התוצאה במונחי בריאות. באופן מרתק, המחקרים מראים שיש מיתאם גבוה יותר בין המקרים בהם המטופלים מרוצים לבין אחוזי תמותה, כלומר – כשהמטופלים מרוצים, התמותה גבוהה יותר.22 הרצון לרצות את המטופל עשויה להוביל לרישום יתר של תרופות, בעיקר תרופות נגד כאבים, שכיום הן אחת הבעיות השכיחות במערכת הבריאות האמריקאית.23

פורטר, חוקר ההיסטוריה של הרפואה שהוזכר לעיל, מתאר את הרפואה המודרנית כ”רבת עוצמה ויעילה ביותר” ומציין שהניבה תועלת חסרת תקדים. אך לצד זאת, הוא מתאר כמה תוצאות בלתי מכוונות של הצלחת הרפואה המודרנית. פורטר מספר על מחקר בו התגלה שסיבוכים היאטרוגנים, כאלו שנגרמו לא מהמחלה או מההתנהגות של המטופל, אלא מדרך או אופן הטיפול בו, נמצאו אצל יותר משליש מהמטופלים בבי”ח בבוסטון.24 מחקרים מהשנים האחרונות מראים עלייה מדאיגה במוות כתוצאה מטעויות של רופאים, החוקרים מעריכים שזו סיבת המוות מספר שלוש בארצות הברית.25

נושאים אלו, כפי שתוארו לעיל, אינם חדשים לרפואה, אמנם כיום הם חלק אינטגרלי ממנה אך העסיקו את הרפואה גם בעת העתיקה והתהליך שהוביל אליהן היה הדרגתי וממושך, כשרק חלקו האחרון התרחש במאות האחרונות. דוגמא היסטורית מעניינת, לעיסוק בבעייתיות של הרפואה כתחום כלכלי, היא של המשורר היהודי רבי יהודה אל-חריזי. אל-חריזי היה משורר ויוצר שעסק גם בתרגום טקסטים מערבית לעברית, הוא נולד בטולדו בשנת 1165 ומשם בבגרותו נדד לפרובנס. אחד מחיבוריו המפורסמים ביותר הוא “תחכמוני” הכולל 50 מקאמות26 בעברית, המספרות את סיפורי מסעותיו. בין מקאמות אלה מופיעה “מחברת הרופא” שסיפורה מתרחש בארץ- ישראל, ובה מספר אל חריזי על אדם שמגיע למקום מסוים ומצהיר על עצמו כרופא שיכול לרפא ברפואותיו (התרופות שיש לו) כל מחלה: “לפניו כפות מלאות/ במיני רפואות/ באלה מרקחות/ ובאלה משיחות”.27 הוא ממשיך ומתאר את העם נמשך למילותיו: “וכשמוע העם מליו נמשכו בעבות אמרותיו/ ונתפשו כדגים במצודותיו”. לבסוף גם ניגש אליו המספר ומעמת אותו עם הבליו: “ואמרתי לו האיש כמוך יחלל על הדרכים הודו/ וינבל במלאכת הרמאים כבודו?” והאיש עונה כי הממון הוא זה שמושך אותו לדבר. המקאמה מתארת כסטייה מהנורמה את הרופא הרמאי, זה שמחלק רפואות ותרופות פלא, ומטרתו השגת כסף.

סיכום: מדוע אנחנו חווים קושי בלימוד וביישום הרפואה העתיקה?

הבנק העולמי הוא גוף בינלאומי שמטרתו היא לשים סוף לעוני הקשה (extreme poverty) ולתת דחיפה לשגשוג שישתף את כל שכבות האוכלוסייה. לפני שלוש שנים מונה בפעם הראשונה אדם שאיננו כלכלן לנשיא הבנק – ג’ים יונג קים (Jim Yong Kim) רופא ואנתרופולוג. בראשותו, הוציא הבנק בשנת 2015 דו”ח מרתק שעוסק בהתנהגות אנושית ובהיבטים הפסיכולוגיים של פיתוח כלכלי. חלק מרכזי של הדו”ח בוחן את הדרך בה אנחנו מקבלים החלטות ואיך החלטות אלו משפיעות על עתידנו.28 מתוארות בו שלוש תכונות נפוצות שמכתיבות את דרך קבלת ההחלטות שלנו:

  • אנחנו מחליטים אוטומטית ומהר מידי.
  • אנחנו מושפעים ממה שחברינו עושים (לחץ חברתי, אפקט העדר).
  • אנחנו נוטים לפעול על-פי מודלים שאנו מכירים.

כך גם בהחלטות שנוגעות בבריאות שלנו ובטיפול הרפואי, וזו הסיבה המרכזית שמקשה על לימוד של רפואה עתיקה. מכיוון שהרפואה היא מונופול, אנחנו רגילים, מחונכים ומוטים לפעול, עוד מילדותנו, על פי דרך הפעולה שהיא מכתיבה. כך, כשאנחנו צריכים לקבל החלטה הנוגעת לבריאות שלנו, נהיה מוטים להחליט בצורה מהירה ואוטומטית על פי המודלים המוכרים שלנו ועל-פי הדרך המקובלת (השפעת החברה).

זה ממש כמו לימוד של שפה, הרבה יותר קל לנו לדבר ולחשוב בשפת האם שלנו, וגם אם נלמד שפה אחרת, בדרך כלל כשנחשוב או נחלום, נעשה זאת בשפת אימנו. יש אנשים שיותר קל להם ללמוד שפה חדשה, ויש אחרים שקשה להם יותר, וכך גם בלימוד התפיסה המחשבתית של הרפואה העתיקה.

הדורות שנולדו לתוך הרפואה המערבית המודרנית, נולדו לתוך המונופול הרדיקלי שתואר לעיל ואינם מכירים או יודעים את שפת הרפואה הפנאומטית. במרכז להנהגת הבריאות אחד המקצועות הנלמדים הוא רפואה מקומית עתיקה. בקורס לומדים את דרך המחשבה והפעולה של הרפואה הערבית העתיקה. הקורס הוא כלי לתרגול יכולתו של הלומד ללמוד ולהפנים שפה חדשה, שונה. הצורך שלנו בלימוד של שפות חדשות ודרכי חשיבה שונות, נובעות מהצורך לחשוב “מחוץ לקופסא” ולא על-פי הדרך המקובלת, כאשר עוסקים בבריאות קהילתית (כמו גם בהרבה מקצועות אחרים).

בלימוד הרפואה עתיקה אנחנו גם מתרגלים לימוד של שפה חדשה, וגם לומדים על יחס אחר לבריאות ומחלה.


1 ארבע רפואות מרכזיות מוכרות בעולם העתיק., שלוש הראשונות הן אלו הקשורות לציוויליזציות הגדולות העולם הישן – הסינית, ההודית והיוונית-רומית. הרפואה הנוספת היא הרפואה הערבית, שהתפתחה מתוך רפואות אלו ובמיוחד מהיוונית, עם התפתחות האימפריה הערבית סביב המאות ה-810 לספירה. כולן מבוססות על עקרונות מקבילים ושמן המשותף במחקר הוא ‘רפואות פנאומטיות’.

2 על דרך הפעולה של הרפואה המודרנית אפשר לקרוא בהרחבה בספרים: ג’רום גרופמן, רופאים איך הם חושבים, הוצאת מטר, 2008.
Goldacre, Ben. Bad pharma: how drug companies mislead doctors and harm patients. Macmillan, 2014

3 ראה לעיל.

4 Cristina AlvarezMillan, “Practice versus Theory: Tenthcentury Case Histories from the Islamic Middle East”, Social History of Medicine, 13 (2000), Pp. 293306

5 שם, שם.

6 על הטיות בכלל אפשר לקרוא במאמר: D. Pingreet, "Hellenophilia versus the History." Isis. 83: (1992) Pp. 554563.

7 Kuhne Brabant, R. “AlRazi on when and how to eat fruit.” Patterns of Everyday Life. Aldershot, Ashgate Variorum (The Formation of the Classical Islamic World, Volume 10) (2002): 317327

8 Felix KlienFranke (editor), The physicians dinner party. Wiesbaden, 1985, P. 83

9 רפואה פנאומטית – ראה לעיל.

10 ז’וזה דה קאסטרו, גיאוגראפיה של רעב, תל-אביב, 1954.

11 שם.

12 Wootton, David. Bad medicine: doctors doing harm since Hippocrates. Oxford University Press, 2007, Pp.283284

13 בשונה מהרפואה הפנאומטית שרצתה להביא את האדם לידי איזון ולא התייחסה למחלה עצמה כחזות הכל.

14 רוי פורטר (עורך), תולדות הרפואה, תל-אביב, 2009, עמ’ 123.

15 שם, עמ’ 131.

16 איבן איליץ’, נקמת הרפואה, תל-אביב, 1976, עמ’ 88; רוי פורטר (עורך), תולדות הרפואה, תל-אביב, 2009, עמ’ 309.

17 Iatrogenesis – משמעו המילולי של המושג הוא – מצב שנגרם על ידי המטפל ומקורו ביוונית.

18 איבן איליץ’, נקמת הרפואה, תל-אביב, 1976, עמ’ 31.

19 שם, שם.

20 שם, עמ’ .30

21 שם, עמ’ 31.

22 Fenton, Joshua J., Anthony F. Jerant, Klea D. Bertakis, and Peter Franks. “The cost of satisfaction: a national study of patient satisfaction,
health care utilization, expenditures, and mortality.” Archives of internal medicine 172, no. 5 (2012): 405411

23 Zgierska, Aleksandra, Michael Miller, and David Rabago
Patient satisfaction, prescription drug abuse, and potential unintended consequences.” JAMA 307, no. 13 (2012): 13771378

24 רוי פורטר (עורך), תולדות הרפואה, תל-אביב, 2009, עמ’ 341342.

25 Makary, Martin A., and Michael Daniel. “Medical errorthe third leading cause of death in the US.” Bmj 353 (2016): I 2139.

26 מקאמה (או כמו שהיא אמורה להקרא בעברית “מחברת”) – היא יצירה שמשלבת שירה וסיפור והייתה מקובלת בתרבות הערבית בימי הביניים.

27 יהודה אלחריזי, תחכמוני, ירושלים, 2010, עמ’ 485.

28 World bank group, mind society and behaviorworls development report, 2015

מודעות פרסומת

הפלרת מים במבחן ההיגיון \ ד"ר דניאל מישורי

ד"ר דניאל מישורי, ביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר והחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, אוניברסיטת תל-אביב.

במאמר מתוך כתב העת "הנהגת הבריאות" בוחן  ד"ר מישורי את השיקולים שהביאו להחלטה על הפלרת מים בישראל, ובודק האם יש ממש בטיעונים העוסקים בבריאות הציבור בנוגע להוספת פלואור למים. האם מה שעומד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות היא באמת הדאגה לבריאות הציבור, או שההחלטה מסתמכת על מידע מוטה וחלקי?


מנגנונים קהילתיים לצדק חלוקתי / אורי מאיר-צ'יזיק

ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק הקים את מסלול הלימודים ואת המרכז ל"הנהגת הבריאות".
מאמרו הזה מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



לאורך ההיסטוריה והאבולוציה של המין האנושי התקיימו בכל תרבות וחברה מנגנונים קהילתיים שתפקידם היה לשמור על חלוקה הוגנת או שוויון מסוים בחלקות המזון. מאז המהפכה החקלאית ותחילת תהליך ההתרחקות שלנו מתהליכי יצור המזון, הולכים מנגנונים אלו ומתמעטים.

במאמר אביא מספר דוגמאות למנגנונים כאלו שפעלו לאורך ההיסטוריה והאבולוציה, נספר את סיפורם ונשאל האם בחברה המודרנית בה אנו חיים אפשר עדיין לקיים מנגנונים כאלו, ואיך? להמשיך לקרוא

תמיכה חברתית / איה מאיר-צ'יזיק

איה מאיר-צ'יזיק היא חברת המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



בתור התחלה, חשוב לי לציין -בקרוב אהיה בת עשר. אמא שלי מספרת שכשהייתי צעירה יותר, אהבתי לשבת ליד אנשים ולהקשיב לשיחות שהם מנהלים. לראות איך הם מעצבנים אלה את אלה, משמחים, מצחיקים ומדאיגים. להקשיב לשיחה שמתנהלת, ולמה שיוצא ממנה. אבל איך הם יודעים לעשות את כל זה?
לקראת כתיבת מאמר, כשחשבתי על השאלה שהכי מעניינת אותי, חזרתי מיד להתבוננות על מערכות יחסים.

הסוציולוגיה אומרת שהאדם הוא חיה חברתית. במילון אבן שושן כתוב שחברה היא "ציבור, קיבוץ האנשים שאיתם בא האדם במגע על-פי רוב”. אני רוצה להתמקד ברשת התמיכה החברתית, בעיקר של ילדים. למיטב הבנתי, רשת תמיכה חברתית מורכבת מהאנשים שמאוד קרובים אלי ואני מרגישה טוב לדבר איתם על דברים כשאני עצובה וכשכואב לי הם באים לעזרה.  אך האם זה הכרחי שיהיו אנשים שיוכלו לעזור לי כשאני צריכה עזרה? אני צריכה הרבה חברה ואני יודעת שיש ילדים שצריכים מעט חברה, למה יש חברה?   האם רשת תמיכה חברתית היא דבר הכרחי?

תצפיות שערכתי מראות שלילדים רבים יש לפחות חבר אחד או חברה אחת ולרוב אף יותר.  להרבה ילדים יש מישהו, חבר/חברה, שהם מרגישים שהם יכולים לגלות לו הכל והוא לא יגלה לאף אחד. האם זה אומר שהם מרגישים שיש מי שיכול לעזור להם בצרה? ממה מורכבת רשת תמיכה?

איך מבררים ממה מורכבת רשת תמיכה?

כדי לחקור את התחום הזה הרכבתי שאלון (בנספח) עם השאלות שלדעתי מרכיבות את תמונת רשת התמיכה החברתית. נתתי לילדות שונות למלא את השאלונים וקיבלתי תשובות מתשע מהן. הבטחתי להן אנונימיות, אבל אני יכולה לספר שהן בין גילאי 6 ל-11, חלקן לומדות בבית-ספר וחלקן בחינוך ביתי, חלקן גרות בקיבוצים וחלקן בעיר. אוכל גם לספר קצת על מה שהן ענו.

מהתשובות לשאלון גיליתי שלכל העונות יש מישהו או מישהי שהן סומכות עליו בכל מצב. לכולן חשובה מאוד מאוד המשפחה. ברוב המקומות כתוב שסומכים על אבא, אמא, אחיות גדולות, אחים גדולים וקטנים. אולי זה ככה אצל כולם, ואולי זה קשור לשלב בחיים – כולן ילדות צעירות. בכל השאלונים כתוב שיש מישהו אחד לפחות כזה, שסומכים עליו שיעזור.

Screenshot_6

רוב הילדות לא הצליחו למצוא מקרה שבו היא הייתה צריכה עזרה ואף אחד לא בא לעזור לה. חוץ מסיפור אחד, שמובא כאן בעילום שם בתור דוגמה. אחת הילדות סיפרה: "יצאנו לטיול ט"ו בשבט עם הקיבוץ וכשחזרנו הנעליים שלי היו ספוגותאז השארתי אותן אצל דוד שלי והלכתי לחברה שלי. כשחזרתי היה קפוא בחוץ. הלכתי לדוד שלי כדי לקחת את הנעלים, אבל הנעלים לא היו שם אז חזרתי הביתה יחפה, אבל גם לא היה מי שיעזור לי". למרות הסיפור הזה, כל השאלון של אותה ילדה דווקא מראה שיש לה על מי לסמוך ושהיא מרגישה בטוחה. כנראה שגם כשיש על מי לסמוך, לפעמים מרגישים קצת לבד.

בסוף השאלון ביקשתי שיציירו את רשת התמיכה החברתית שלהן, כי רק עם קריאת השאלון מבינים מה זו בעצם רשת תמיכה חברתית. בציורים הן מציירות אנשים, הרבה פעמים את כל המשפחה שלהן. הרבה נכתב בציורים, כמו בשאלונים בכלל – אמא ואבא ואחים ואחיות. המשפחה היא כנראה חלק חשוב מרשת התמיכה. חלק מהילדות ציירו את עצמן מוקפות, וסימנו שיש להן מקום לצאת 'לנוח' מהתמיכה.

אני לומדת מהשאלונים שילדים צריכים את המשפחה שתומכת בהם ואת החברים שיכולים לעזור להם תמיד. בשביל שיהיה להם מישהו יכול לתמוך בהם, לעזור להם. כשיש תמיכה חברתית אז מרגישים שיש מישהו שיכול לבוא ולעזור תמיד.

נספח 1 – כמה מציורי רשת התמיכה החברתית של עונות השאלונים

Screenshot_3Screenshot_2

נספח 2 – שאלון

  • האם יש מישהו שאת/ סומכ/ת עליו?
  • אם את/ה עצוב/ה, האם יש מישהו שאת/ה יכול/ה לדבר על מה שקרה לך?
  • אתה מרגיש שיש לך מישהו בבית שיכול מהר לבוא ולעזור לך כשקורה לך משהו?
  • איך אתה עוזר לאנשים אחרים?
  • האם יש אנשים שאתה מאוד אוהב ומי הם?
  • יש לך סיפור שהיית צריך משהו ואף אחד לא בא לעזור?
  • האם יש לך סיפור כשהיית צריך וכן קיבלת עזרה?
  • האם יש לך חברים שאת/ה סומכ/ת עליהם ואת/ה מרגיש/ה שהם יעזרו לך לא משנה מה קורה?
    • אפשר שמות?
    • מאיפה את/ה מכיר/ה את החברים האלה?
    • כל כמה זמן את/ה פוגש/ת אותם?
  • האם את/ה סומך/ת על המורה שלך שאם תצטרך/י עזרה הוא יעזור לך?
    • האם הוא יעזור לך מבחינה רפואית?
    • האם הוא יעזור לך כשפוגעים בך ואת/ה נעלב/ת?
    • אם את/ה לא מצליח לסיים העתקה או שיעורי בית, האם הוא יעזור לך בכך?
  • האם יש תמיכה שאת/ה צריך/ה ולא מקבל אותה? איזו?
  • ממי את/ה מקבל/ת תמיכה בחיים?
  • איזו תמיכה את/ה מקבל/ת?
  • נסה/י לצייר את רשת התמיכה החברתית שלך

הכישלון המצליח ביותר בעולם / טל פלד-הדר

טל פלד-הדר היא חברת המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.

 





 

משמעותה המילונית של המילה דיאטה היא "כלל המזונות שצורך האדם, הרכב מזונות."[1] אך לצורך מאמר זה נשתמש במילה במובנה הפופולרי, זו המתארת מצב נפוץ בו אדם מנסה באמצעים תזונתיים שונים להפחית את משקל גופו. בכל שנה בממוצע יוצאות לשוק 30,000[2] דיאטות שכאלה. רוב נשות העולם המערבי התנסו בדיאטה לפחות פעם אחת ואחוז ניכר מהן נמצאות במעגל חוזר של דיאטות, בו הן מצליחות לרזות ועולות שוב במשקלן לאחר זמן מה, הרבה פעמים אף יותר ממה שהיו כשהתחילו את הדיאטה.[3] מחקר שערך ארגון שומרי משקל עולה כי 91.7% מחברי הכבוד שלא היו פעילים, עלו חזרה במשקלם לאחר שנתיים. מבין חברי הכבוד שכן היו פעילים, שמרו על משקלם רק 52.1% לאחר שנתיים. בהמשך לכך, יש סקרים המראים כי דיאטות חוזרות שמטרתן ירידה במשקל, מביאות בטווח הארוך להשמנה[4]. להמשיך לקרוא

חיידיקים והנפש / אריק עמית

אריק עמית

אריק עמית הוא חבר המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.




 

שנים גדלנו על הטענה שמחלות קשות בכללן ומחלות נפשיות בפרט, הינן תוצר של תורשה גנטית. כך פטרנו את עצמנו מאתגר ההתמודדות איתן. כי הרי הסוכרת, ההשמנה, הדיכאון, הנו תורשה גנטית – ה"מתנה"  האולטימטיבית שקיבלתי מהורי, מה אפשר כבר לעשות? בשנים האחרונות מתרבים המחקרים המוכיחים שלאוכלוסיית החיידקים שבגופינו – או ל-microbiota שלנו – יש השפעה רבה על מחלות, רבה אף יותר מן ההשפעות הגנטיות.
אך מה הקשר בין טריליוני החיידקים המאכלסים את גופינו לבין מחלות כמו דכאון, חרדה, מאניה-דפרסיה, השמנה, סוכרת ועוד. להמשיך לקרוא

ההשפעה החיובית של החיידקים / יהודית חיים

יהודית חיים היא חברת המחזור השני במסלול ל"הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



 

מבוא

התעניינותי בחיידקים הידידותיים הנמצאים במעי האדם נולדה מחוויה אישית. בצעירותי נתבקשתי על ידי רופא לקחת אנטיביוטיקה במשך שנה עקב דלקת בעור. לא דובר איתי אז על פרוביוטיקה או אפילו על תרופה חלופית. מבחינת הרופא, זו היתה התרופה האולטימטיבית, ואם רציתי הטבה בבעיה לשמה באתי אליו, היה עלי לקחת תרופה זו. להמשיך לקרוא

שיעמום חברתי / דודי מלול

דודי מלול הוא חבר "הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



הפילוסוף הדני קירקגור תיאר פעם את השיעמום כך:

"האלים השתעממו ולכן בראו את האדם, אדם השתעמם ולכן נבראה חווה, ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס ישר לגידול האוכלוסיה. האדם השתעמם לבדו, אדם וחווה השתעממו יחד ואחר כך השתעממו אדם וחווה וקין והבל שעמום משפחתי. לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן, כדי לשעשע את עצמן, הן הוכו ברעיון לבנות מגדל וראשו בשמיים, רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל, ואז הם התפזרו בכל העולם, בדיוק כמו בני האדם, הם מטיילים בחוץ לארץ ונשארים משועממים"[1]

הורים שומעים לא מעט את המשפט "אבא, אמא משעמם לי…". גם אנשים בוגרים חשים לא פעם את התחושה המוזרה הזו אותה אנו מכנים "שיעמום". אנחנו עלולים להיתקל בה בעבודה, בלימודים, בזוגיות ובשלבים שונים של חיינו. אך מהו אותו שיעמום שאנו חשים למעשה?

במאמר זה נבחן את השיעמום – כיצד התפתח, נציג את סוגי השעמום השונים המזוהים כיום, וננסה לבדוק כיצד השעמום משרת אותנו במהלך חיינו.

להמשיך לקרוא

תיעוש הכסף / ירון טובין

ירון טובין הוא חבר "הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



 

תקציר

מערכת הכסף המשמשת אותנו כיום היא מערכת של כסף לאומי ריבוני המפוקחת ע"י המדינה ומבוססת על יצירת כסף והקצאתו כאשראי על ידי הבנקים המסחריים. השיטה הקיימת נמצאת בסחרור אשראי אשר נוטה לחזק ולהעשיר את התאגידים הגדולים ומעודד ריכוזיות. בכך שיטה זו מגדילה את אי השוויון הכלכלי בין אזרחי המדינה ומנוגדת לערכים של חיזוק הקהילה, שיתוף ומקומיות. מאמר זה מראה כיצד פועלת מערכת האשראי הקיימת, מנתח את תופעות הלוואי שלה ובוחן פתרונות לצמצום תיעוש הכסף והרחבת הדמוקרטיה המוניטרית. זאת כדי לעקוף את היתרון שאשראי בנקאי מקנה לתאגידים ועל מנת לעודד כלכלה קהילתית מקומית, ובכך להפחית את אי השוויון.

להמשיך לקרוא

הגיעו החוברות מן הדפוס!

חוברת מאמרים הכנס השנתי להנהגת הבריאות 13.315

הגיעו חוברות המאמרים של סטודנטיות מחזור א'. נשאר לנו רק יום אחד של התארגנויות.
זה מאוד מרגש ומעסיק אותנו, רק על זה אנחנו חושבים בשבוע האחרון.
היום נארח אצלנו את המשלחות שיגיעו מירדן (Sharhabil Ben Hassneh EcoPark (SHE) – متنزه شرحبيل بن حسنة البيئي) ומבאר-שבע (Earth's promise – שבועת האדמה).
להמשיך לקרוא