החיים בזבל? הם לא חייבים להיות! / גל מאיר-שמעוני

IMG-20180324-WA0009~2
גל מאיר-שמעוני
היא אמא לשתי בנות וסטודנטית במסלול הלימודים של המרכז להנהגת הבריאות. המאמר התפרסם בחוברת מאמרי הסטודנטיות/ם לקראת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2018.


לחצו לרכישת חוברת המאמרים כולה


אנחנו משפחה ממוצעת. 4 נפשות. דירה בעיר. כל יום שקית זבל מלאה יורדת לפח. כל יום. עוד שקית ועוד שקית ועוד שקית. רוב האנשים שאני רואה סביבי לא חושבים פעמיים לפני שהם זורקים משהו לפח. לפני שהם שולפים עוד שקית פלסטיק, עוד דף, עוד מפית, עוד מגבון. לפני שהם קונים לילד עוד צעצוע ב-5 שקלים שיתקלקל עד שיגיעו הביתה. זרקנו לפח וזהו, נעלם. והזבל – נערם.

אני לא נמנית עם הרוב בנושא הזה. אני כן חושבת פעמיים, ואפילו שלוש או ארבע פעמים לפני שאני זורקת משהו לפח. עם כל דבר שאני זורקת לפח, אני מרגישה צביטונת קטנה בפנים. וזה לא שאני לא מייצרת אשפה. רחוק מזה. גם אני מחתלת את הבת שלי בחיתולים חד פעמיים, וגם אני קונה מוצרי מזון והגיינה שמגיעים באריזות, וכשהבת שלי שופכת את האוכל שלה על הרצפה בפעם השלישית מאז תחילת הארוחה גם אני מתעצלת להביא סמרטוט ושולפת עוד ועוד מגבת נייר. אבל העניין קיים אצלי במודעות נון-סטופ, ואני כן משתדלת לצמצם את כמות הפסולת שאני מייצרת – משתדלת לקנות (כמעט) רק מה שאני צריכה, משתמשת בשקיות רב פעמיות ובקופסאות במקום בשקיות פלסטיק, משתמשת במים וסבון במקום במגבונים, ממחזרת מה שאפשר. כל דבר שבעלי היה זורק כלאחר יד לפח, אצלי בראש עובר תהליך אפיון מהיר – מאיזה חומר זה עשוי? האם אני יכולה לעשות בזה שימוש נוסף/חוזר? האם מישהו אחר יכול לעשות בזה שימוש? האם אפשר למחזר את זה? ופח האשפה תמיד תהיה האופציה האחרונה. מה שאפשר לשמור, אני שומרת, מה שגורם למצב בו ארונות המטבח שלי מתפקעים מצנצנות זכוכית וסלסלות פלסטיק של פטריות והמגירות שלי עמוסות באריזות מתנה, סרטים ועוד (ומה שגורם לבעלי להרבה עצבים ולסלידה עזה מצנצנות זכוכית, אבל זה כבר נושא למאמר אחר…) ועדיין – אני מייצרת הרבה יותר זבל ממה שהייתי רוצה. וכל דבר שכן הולך לפח גורם לי לתחושה מציקה של חוסר נחת.

אני מסתכלת על ההרגלים של האנשים סביבי, ונראה לי כי חוסר המודעות לבעיה הוא גדול מאוד, ועוד יותר בעייתית מחוסר המודעות היא האדישות. כל נושא הפסולת והשפעותיה על העולם שלנו נראה לאנשים כמו משהו רחוק, שלא נוגע להם ולא משפיע עליהם באופן ישיר. Out of sightout of mind. ולכן פשוט לא אכפת להם. דוגמה מובהקת לכך היא בעלי היקר. כיוון שהוא חי איתי כבר אי אילו שנים, קשה לומר שהוא לוקה בחוסר מודעות לנושא, ובכל זאת, צמצום וחיסכון בפסולת זה ממנו והלאה.

החברה שאנו חיים בה היום מעודדת ייצור זבל – תרבות הצריכה האינסופית, שמעודדת אותנו לקנות עוד ועוד דברים שאנחנו לא צריכים. שמגיעים בעוד ועוד אריזות. קצב החיים המטורף שלנו הוא כזה שמעודד את החד-פעמיות, כי למי יש כוח להתעסק עם סמרטוטים כשאפשר לנקות עם מטלית חד פעמית. למה להתעכב על שטיפת ידיים כשאפשר לנגב במגבון. למה לבזבז זמן על שטיפת כלים כשאפשר לאכול בחד פעמיים. הכל הופך ליותר ויותר זול כך שאפשר לקנות יותר ממה שצריכים וגם ממה שלא צריכים ואין טעם להשתמש שוב או לתקן. פשוט קונים חדש. מה שעומד לנגד העיניים ברובן הגדול של התעשיות שמייצרות את מוצרי הצריכה שלנו זה הנוחות, הקלות, המהירות, ומעל הכל הרווח הכלכלי כמובן. אנחנו חיים בעידן של שפע, עידן של אינסטנט, של חד פעמי, של פלסטיק, של סיפוק מיידי. או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה – עידן המקס סטוק.

והזבל שאנחנו מייצרים? כבר מזמן עשינו לו outsource. זורקים אותו לשקית אטומה, מורידים לחדר הזבל, ובכך סיימנו את תפקידנו. חלקנו טורחים ומרחיקים עד למתקן המחזור בקצה הרחוב שם אנחנו משליכים את בקבוקי הפלסטיק, ואז אנחנו מרגישים ששיחקנו אותה, תרמנו את חלקנו לשמירה על הסביבה. אנחנו לא רגילים להשקיע זמן או מאמץ בטיפול בפסולת שלנו. כשאני מספרת לאנשים שאני זורקת את הזבל האורגני שלנו בקומפוסטר שהקמנו בחצר הגן של בתי, הם מלאי השתאות ופליאה על הזמן והאנרגיה שאני מוכנה להשקיע בטיפול בפסולת הביתית שלי.

אז מה באמת קורה לפסולת שלנו אחרי שאנחנו משליכים אותה לפח? (רמז – היא לא נעלמת). כמה פסולת אנחנו מייצרים? ומה בעצם הבעיה עם זה? ומה הפתרון?

על שאלות אלו ואחרות אנסה לענות במאמר זה.

ובאשר אליי? גייסתי את בעלי (כן, כן, זה שלא אכפת לו!) לניסוי עצמי של שבוע, לראות כמה פסולת אנחנו יכולים לחסוך. על הניסוי ומסקנותיו אפרט בהמשך, וכן אצרף מדריך מפורט לצמצום כמות הפסולת הביתית.

כמה הגדרות ונתונים

על-מנת להבין על מה בדיוק אנחנו מדברים, נתחיל מכמה הגדרות בסיסיות1:

פסולת ביתית – פסולת מוצקה מכל סוג שהוא, שמפונה מבתי המגורים באחריות הרשות המקומית. פסולת ביתית אינה כוללת פסולת מסחרית ותעשייתית ופסולת בניין, והיא נכללת בפסולת המעורבת.

פסולת מסחרית – פסולת מבתי מסחר, מחנויות, מקניונים וכיוצא בזה.

פסולת תעשייתית – פסולת ממפעלי תעשייה.

פסולת מעורבת או פסולת עירונית מוצקה ((MSW –

Municipal Solid Waste היא פסולת מהמגזר העירוני; רובה פסולת ביתית ומיעוטה פסולת מסחרית וגזם. פסולת זו מכילה מרכיבים אורגניים כגון שאריות מזון וגזם ואי-אורגניים כגון אריזות פלסטיק , ואינה מכילה חומרים מסוכנים. פעמים רבות אין הבחנה בין פסולת עירונית מוצקה לפסולת ביתית.

 

וכעת, לכמה נתונים מדאיגים, מתוך האתר של המשרד להגנת הסביבה (מעודכנים לשנת 2014)2:

במדינת ישראל מיוצרים מידי שנה כ- 5.4 מיליון טון פסולת עירונית מוצקה. כמות הפסולת גדלה מידי שנה בשיעור של כ- 1.8% כאשר כל תושב מייצר בממוצע כ- 1.7 ק"ג אשפה בכל יום (שהם 620 ק"ג בשנה). מתוך כלל הפסולת המיוצרת בישראל, כ- 80% מהפסולת המוצקה מועברים להטמנה ורק כ- 20% מועברת למיחזור.

לעומת זאת, פחות מ-50% מהפסולת העירונית באיחוד האירופי מועברת להטמנה3. (על תהליך ההטמנה והשלכותיו נדון בהמשך).

ע"פ דו"ח של הבנק העולמי משנת 2012 4, ייצור הפסולת העירונית המוצקה בעולם מוערך ב- 1.3 מיליארד טונות לשנה, שהם כ- 1.2 ק"ג פסולת לאדם ליום. ייצור הפסולת משתנה בין מדינות, בין ערים ואף בתוך הערים כתלות בפיתוח הכלכלי, רמת התיעוש, הרגלים של הציבור ואקלים מקומי. באופן כללי, ככל שרמת העיור והפיתוח הכלכלי עולה כמות הפסולת שנוצרת גדולה יותר. אזרחי הערים מייצרים בערך כפול פסולת מחבריהם הכפריים. גם בישראל מדווח כי הרשויות המקומיות שבהן כמות הפסולת לאדם היא הגדולה ביותר הן בדרך כלל הרשויות שרמת החיים בהן היא הגבוהה ביותר.5

מדינות שחברות ב- OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח) מייצרות כמעט חצי מהפסולת בעולם, בעוד אפריקה ודרום אסיה מייצרות הכי פחות פסולת. כמות הפסולת העירונית המוצקה גדלה בקצב מהיר יותר מקצב העיור, וצפויה לעלות ל- 2.2 מילארד טונות לשנה עד שנת 2025 6.

ע"פ סקר ארצי של הרכב הפסולת הביתית לשנת20122013 737% מהפסולת הביתית בישראל הינה פסולת אורגנית, 1520% הינה פסולת אריזות. כיבי הפלסטיק, הנייר והקרטון מהווים יחד 42% מבחינה משקלית, לעומת 69% מבחינה נפחית, כאשר רכיבי הפלסטיק הם הרכיב המשמעותי ביותר מבחינה נפחית ומהווים 41%.

מה באמת קורה עם הזבל שלנו?

עד שנות התשעים, פעלו בישראל מאות אתרי פסולת קטנים ששימשו והופעלו על ידי רשויות מקומיות. אתרים אלו פעלו תוך גרימת מטרדים וסבל לתושבים ויצרו מפגעים סביבתיים קשים. בעקבות פעילות מאומצת של המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים, אתרים אלו נסגרו ובמקומם הוקמו מספר אתרי הטמנה מרכזיים הקולטים פסולת מרשויות בכל הארץ. אתרים אלו, נדרשים לעמוד בתקנים סביבתיים מחמירים ונמצאים תחת פיקוח הדוק8. בימינו מקובלת בעולם המערבי שיטת הטיפול המשולב בפסולת המוצקה, המורכבת מ- 5 חוליות9:

  • הפחתה במקור: כל פעולה הקשורה בעיצוב, ייצור, רכישה או שימוש בחומרים או במוצרים המובילה להפחתת כמות ורעילות הפסולת לפני כניסתה לזרם הפסולת.
  • שימוש חוזר: מתייחס למוצרים שנאספו בדרכים שונות לאחר שימוש, במטרה להשתמש בהם מחדש לצורך אותה מטרה לה נוצרו.
  • מיחזור: תהליך הוצאת חומרים שונים מזרם האשפה ושימוש בהם כחומרי גלם ליצירת מוצרים חדשים.
  • השבה -הפקת אנרגיה מפסולת: שיטה לטיפול בפסולת המאגדת בתוכה טכניקות רבות, שהמשותף לכולן הוא ניצול האנרגיה הגלומה בחומרים האורגניים לשם הפקת אנרגיה.
  • הטמנה: הטמנת פסולת באתרי פסולת מוסדרים, תוך טיפול בתשטיפים ובגזים הנוצרים על מנת למנוע מפגעים סביבתיים.

    על-פי מודל זה, פתרון ההטמנה נמצא בעדיפות אחרונה וקיימת חתירה לצמצום נפח הפסולת המועברת להטמנה.

    אך בפועל, כאמור, 80% מהפסולת הביתית בישראל מועברים להטמנה. הטיפול במטמנות כולל את קליטת הפסולת, הטמנה, כיסוי והידוק, ובקרה שוטפת על מפגעים שעלולים להיווצר כגון- תשטיפים, פליטות גזים, מטרדי ריח ובע"ח.10

    ההטמנה נפוצה כל-כך בישראל משתי סיבות עיקריות: מחירי ההטמנה הנמוכים יחסית – כעשרה דולרים לטון, בהשוואה לכ- 30 דולרים לטון בארצות הברית, ואף יותר באירופה;

    ומרחקי ההובלה הקצרים יחסית של הפסולת עד לאתר ההטמנה11.

    במספר לא מבוטל של מדינות באירופה, השריפה הנה אחת מהחלופות הבולטות להטמנה. בטכנולוגיות השריפה הקיימות כיום ניתן להפיק אנרגיית חום וחשמל שמחליפים מקורות אנרגיה קיימים. בגלל עלויות ההקמה הגבוהות, מתקני שריפה פועלים בד"כ בהיקפים גדולים. קיימות מספר בעיות עם תהליך השריפה, ביניהן פליטה של גזים רעילים12. בארץ לא נהוגה שיטה זו.

    אז מה בעצם הבעיה עם ההטמנה?

    פעילות אנושית תמיד ייצרה פסולת. לאורך ההיסטוריה פשוט השליכו את הפסולת בעמקים ובבורות שהיו זמינים וקרובים למרכזי האוכלוסייה. זו הייתה השיטה הנהוגה במשך מאות שנים. הבעיה החלה עם הגידול הדרמטי באוכלוסייה והאורבניזציה המואצת שגרמו לייצור של כמויות פסולת גדולות בהרבה. בנוסף המהפכה הטכנולוגית והצרכנית גרמו ליצירה של הרבה יותר חומרים מסוכנים שמוצאים את מקומם בסופו של דבר במטמנות. פתרון ההטמנה הזה, שבעבר היה תולדה של נוחות, הפך למטרד13. היום כמובן ההטמנה מתבצעת בהיקפים גדולים לעין שיעור מאלו שהיו בתקופות קדומות יותר.

    להטמנת פסולת השלכות סביבתיות רחבות היקף לרבות זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, זיהום קרקע ומי תהום ותפיסת שטחי קרקע המהווים משאב במחסור. בנוסף, להטמנה ישנן השלכות על בריאות הציבור והשלכות כלכליות רחבות היקף. בעולם המערבי המתקדם השימוש בהטמנה הולך וקטן14.

    נתחיל מהבעיה הראשונה והברורה ביותר במטמנות: השטחים שהן תופסות. שטחים עצומים שהיו יכולים לאכלס אוכלוסייה או לשמש לחקלאות. שטח אדמה הוא משאב חשוב שהולך ונעלם15.

    בארץ למשל, הואיל ורוב הפסולת מועברת כיום להטמנה וכמות הפסולת הולכת וגדלה, בתוך כמה שנים ימוצו כל אתרי ההטמנה המאושרים הפעילים כיום16. עובדה זו חמורה במיוחד משום שלא מדובר רק בתפיסת שטח ההטמנה עצמו אלא בהגבלת שימושי הקרקע ברדיוס ניכר מסביב למטמנה.17 שטחים אלו לא יהיו פנויים למגורים, לבנייה או לחקלאות למשך דורות רבים בעתיד, בגלל פליטת הגזים וזיהום האדמה והמים.18 וזה מוביל אותנו לבעיות הנוספות שבהטמנה. המטמנה היא לא דבר סטטי, אלא משהו חי ודינאמי. קצב השינוי בה הוא איטי, אך הוא קורה כל הזמן. עמוק בפנים, מיקרואורגניזמים ניזונים מחומרים אורגניים ומייצרים שינויים כימיים. מי הגשם שחודרים לתוך המטמנות מתערבבים במתכות כבדות הנמצאות בפסולת ובחומרים רעילים נוספים ויוצרים נוזל מזוהם שמחלחל אל מי התהום. נוצר נזק גדול ובלתי הפיך למי התהום.19

    בנוסף המטמנות גורמות לזיהום אוויר. פירוק הפסולת מייצר גזים כגון מתאן, פחמן דו חמצני, ומימן גופרי, אשר מזהמים את האוויר גם ברמת איכות האוויר והן בתרומה לאפקט החממה ולהתחממות הגלובלית.20 הפוטנציאל של גז מתאן ליצור אפקט חממה גדול עשרות מונים מזה של פחמן דו-חמצני (CO2). יצירת המתאן בישראל ממטמנות בשנת 1996 הייתה שוות ערך ל-7.8 מיליוני טונות CO2, שהם כ-12% מכלל פליטת גזי החממה בארץ.21

    כיום ישנו שימוש בטכנולוגיות חדישות שנועדו למניעת החלחול של החומרים הרעילים למי התהום והפליטה של הגזים, אך הן אינן יעילות לטווח ארוך, ובמקרה הטוב מצליחות לדחות את הבלתי נמנע בכמה שנים או עשרות שנים.22

    בנוסף לנזקים שההטמנה יוצרת, בעשרות השנים האחרונות התחילו להבין שהמשאבים בעולם שלנו הם מוגבלים ואינם אינסופיים. הטמנת פסולת היא פתרון שאינו מאפשר ניצול יעיל של הפסולת כמשאב.23 שזה כפי שנראה בהמשך עיקרון חשוב במציאת פתרון בר קיימא.

    אוקיי, הבנו שיש בעיה. איך מנסים לפתור אותה?

    ב- 1972 התכנסה בסטוקהולם וועידת האו"ם בנושא הסביבה האנושית כדי לדון על הסיכון שבנזק המאסיבי והבלתי הפיך לסביבת כדור הארץ. מאז מגוון רחב של אסטרטגיות, כלים ותכניות ניסו להתמודד עם ההשפעות הסביבתיות והחברתיות של הפעילות האנושית. בד בבד הכמות והמגוון של חומרי הפסולת שלא יכולים להיות מעובדים בחזרה למשאבים חדשים גדלים בקצב מסחרר.24 התעשייה מייצרת כ-45,000 כימיקלים שונים וכל שנה נוספים כ-1000 חדשים. רבים מהם רעילים, הן לבני אדם והן לסביבה.25 במילים אחרות, יותר מ-40 שנה עברו מאז שהבחינו ב"בעיה", אבל עד היום נכשלנו במציאת פתרון.

    בעשרות השנים האחרונות נעשו ברחבי העולם אינספור ניסיונות ליוזמות חינוכיות וסביבתיות לצמצום כמויות הפסולת ברמה גלובלית, המדינית, המוניציפלית והאישית. המודעות לנושא בקרב הציבור אכן עלתה מאז שנות ה-70, אך לא תורגמה עדיין למעשים בקנה מידה מספק.26

    גם בארצנו הקטנטונת הבינו שיש כאן בעיה. ע"פ אתר המשרד להגנת הסביבה, המשרד פועל לצמצום כמות הפסולת הנוצרת בישראל ולהפחתת הפסולת המועברת להטמנה. המשרד פועל להפחתת כמות הפסולת להטמנה במסגרת 'ניהול חומרים מקיים' ולחילופין מקדם פתרונות למיון ולמיחזור הפסולת, כאשר היעד הוא 50%מיחזור עד שנת 2020. הכלים בהם משתמש המשרד הם הענקת תמיכות כספיות להקמת תשתיות למיחזור ולהפרדה במקור ברשויות המקומיות, הגדלת היטל ההטמנה, קידום חקיקה תומכת המבוססת על אחריות יצרן מורחבת, חינוך והסברה.27

    כפי שניתן לראות גם מפרסום זה וגם מהפרסומים השונים בתקשורת, המדינה מתמקדת בעיקר בהפרדת פסולת ובמיחזור.

    מעבר למחיר הכלכלי שגובה המיחזור יש לו כמובן גם מחיר סביבתי, הכולל בין היתר את זיהום האוויר שיוצרות משאיות האיסוף (שעושות למעשה את אותו מסלול שעשו משאיות הזבל הרגילות לפניהן), את האנרגיה שנצרכת בתהליך המיחזור ואת זיהום האוויר שיוצרים מפעלי המיחזור. לכן כשעוסקים במיחזור עולות שתי שאלות מרכזיות: האם זה טוב לסביבה? והאם זה משתלם כלכלית?28

    על מנת להעריך את הכדאיות של המיחזור מבחינה סביבתית, מומחים ערכו אנליזה למחזור החיים (Life cycle) של מוצרים ממוחזרים, החל מהרגע שהם נאספים מפחי המיחזור ועד לרגע שהם יוצרים מוצר חדש. את כמות האנרגיה הדרושה לכך השוו לכמות האנרגיה הדרושה על מנת לשלוח את אותם מוצרים להטמנה או שריפה ולייצר מוצרים חדשים. הממצאים מראים כי כדאיות המיחזור תלויה בסוג החומר, מהו התהליך הנדרש על-מנת למחזר אותו ואיזה מוצר חדש ניתן לייצר ממנו. חלק ניכר מהמוצרים הממוחזרים עוברים תהליך של Downcycling, כלומר הופכים למוצר נחות יותר שלא ניתן למחזרו שוב. החוקרים מצאו כי עבור רוב המוצרים נדרשת פחות אנרגיה לייצור מוצר ממוחזר על פני מוצר חדש. כמו כן, מצאו שברוב המקרים מיחזור חוסך בפליטות גזי חממה.29 כלומר מהבחינה הסביבתית המיחזור הוא לרוב משתלם. מהבחינה הכלכלית התשובה יותר מורכבת, ותלויה בגורמים כלכליים ופוליטיים רבים.30

    עוד היבט שחשוב להתייחס אליו בנושא המיחזור הוא עמדת האוכלוסייה לגבי מיחזור ונכונותה למחזר. מחקר בריטי שבדק אילו גורמים משפיעים על גישות והתנהגויות סביבתיות הקשורות בניהול פסולת (הפחתת הפסולת במקור, שימוש חוזר ומיחזור)31 מצא שהתנהגויות של הפחתה במקור (Reduce) ושימוש חוזר(Reuse) הושפעו מערכים סביבתיים, ידע ואכפתיות של הנבדקים, בעוד מיחזור אופיין כהתנהגות נורמטיבית ונפוצה הרבה יותר, בין היתר כי היא פעילות יותר פומבית ואנשים רואים זה את זה ממחזרים. לעניות דעתי גם בארץ המצב דומה, נראה שמיחזור, לפחות של נייר ובקבוקי פלסטיק אשר מתקני המיחזור שלהם זמינים בכל מקום, חדר למיינסטרים, לעומת התנהגויות של הפחתת פסולת ושימוש חוזר אשר עדיין נמצאות בשוליים.

    עוד ממצא חשוב ממחקר זה מראה כי זמינות גבוהה של מתקני מיחזור גרמה לאנשים פחות להשתמש באסטרטגיות של שימוש חוזר והפחתה במקור, ככל הנראה כי הם הרגישו שבכך שהם ממחזרים הם תורמים את חלקם לסביבה ואינם צריכים להשקיע בהתנהגויות של הפחתה ושימוש חוזר.32 גם מאפיין זה קיים לדעתי בחברה הישראלית – מי שממחזר נחשב בעל מודעות סביבתית גבוהה ומרגיש כי יצא ידי חובתו, ורוב האנשים שממחזרים לא שמים דעתם גם להפחתה ושימוש חוזר. ממצא זה חשוב מאוד בעיניי, כי הוא מראה ששימת דגש רב על מיחזור יכולה לגרום דווקא לתוצאה הפוכה מהרצויה – אנשים חושבים שזה בסדר לייצר פסולת ללא הגבלה, כל עוד הם ימחזרו אותה.

    חשוב לזכור שהמיחזור אולי עדיף על פני הטמנה וייצור מוצר חדש, אך הוא ללא ספק מזהם יותר מהפחתת הצריכה ושימוש חוזר, שבהם נמנע הצורך למחזר ולשלם את המחיר הסביבתי (והכלכלי) שגובה המיחזור. לכן בעיניי הדגש שניתן למיחזור בארץ בתקצוב, בהסברה ובחינוך הוא בעייתי, והדגש צריך להיות מוסט לאסטרטגיות של צמצום הפסולת כגון הפחתה במקור ושימוש חוזר.

    אני לא טוענת שלא כדאי למחזר. המיחזור הוא כן משמעותי, ולו בגלל שהוא גורם לנו לעצור רגע ולחשוב פעמיים לפני שאנחנו משליכים משהו לפח. אולי בהמשך זה גם יגרום לנו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו רוכשים או צורכים את המוצר. אך אל לנו לשכוח שמיחזור זו הברירה האחרונה לפני הפח הירוק ואחרי שמוצו האופציות הטובות יותר, ולא הפיתרון האולטימטיבי שיציל את כדור הארץ.

    אפס פסולת

    כשמדברים על הפחתת פסולת ושימוש חוזר, אי אפשר שלא להזכיר את המושג Zero waste, או "אפס פסולת" בעברית. המונח Zero waste הוטבע לראשונה ע"י ד"ר פול פאלמר ב- 331973. למושג ניתנו מספר הגדרות, אני בחרתי בהגדרה מתוך The Zero Waste International Alliance (בתרגום שלי)34: אפס פסולת הוא יעד מוסרי, כלכלי, יעיל ובעל חזון שבא להוביל אנשים לשינוי בסגנון חייהם ובהרגליהם, על מנת להגיע למעגלים טבעיים וברי קיימא בהם כל החומרים מעוצבים באופן בו יוכלו להיות משאבים

    חדשים כאשר לא יהיה בהם עוד צורך. אפס פסולת פירושו עיצוב וניהול מוצרים ותהליכים באופן שימנע בצורה שיטתית את הנפח והרעילות של הפסולת, ישמר וישחזר את כל המשאבים מבלי לשרוף או להטמין אותם. במערכת של אפס פסולת זרם החומרים הוא מעגלי, כלומר נעשה שימוש באותו חומר שוב ושוב עד שהוא מגיע לרמת הצריכה המקסימלית שלו.

    ובמילים פשוטות – "אפס פסולת" היא פשוטה כמשמעה, דרך חיים ששמה לה למטרה לא לייצר פסולת, או לפחות לא כזו שנשלחת להטמנה או לשריפה.

    בשנים האחרונות מספר מדינות וערים בעולם לקחו על עצמן להטמיע מדיניות "אפס פסולת" בתחומן, והציבו לעצמן יעדים שאפתניים בתחום. סן פרנסיסקו למשל שמגדירה עצמה כ- Zero waste city, הציבה את לעצמה את היעד השאפתני הבא: להגיע ל-100% הפרדת פסולת ומיחזור עד שנת 2020. כבר בשנת 2013 הם הצליחו להגיע להישג המרשים מאוד של 80% הפרדה, מיחזור ושימוש מחדש ורק 20% פסולת להטמנה. הם פועלים במרץ במגוון ערוצים על-מנת להשיג את היעד הזה – חקיקה, חינוך והסברה. גולת הכותרת של פרויקט המיחזור המקומי הוא הקומפוסט. הפסולת האורגנית של תושבי העיר הופכת, באמצעות שיטות ייחודיות שפיתחו במהלך השנים, לדשן איכותי במיוחד שמשמש את החקלאים והמגדלים ומשביח את האדמה.35

    גם בארץ אנחנו יכולים להתגאות בעיר ששמה לה למטרה להיות עיר ה"אפס פסולת" הראשונה בישראל – כפר סבא. מחלקת הקיימות של העיר פועלת במגוון ערוצים על-מנת להטמיע מדיניות זו בקרב התושבים. בין היתר הקימה המחלקה את "מרכז קיפוד" (קיפו"ד = קיימות פורצת דרך), מרכז מיחזור וקיימות עירוני המשלב בין כתליו נושאים של מיחזור, שימוש חוזר, צמצום צריכה, חינוך ויצירה, ומטרתו הענקת פתרונות, ידע וכלים לתושב. המרכז כולל מספר מתחמים, ביניהם ספריית "סיפור חוזר", מתחם תיקונים לקהילה ע"י מתנדבים, ומתחם השאלת ציוד לקהילה.36 אחד הפרוייקטים שיזמה המחלקה היה פרוייקט חלוקת חיתולים רב-פעמיים לתושבים. הפרוייקט זכה להצלחה בקרב התושבים, אשר עמדו בתורים ארוכים לקבלת ערכת החיתולים. עיריית כפר סבא הוכיחה ששיפור ניהול הטיפול בפסולת זה גם עניין משתלם כלכלית. מרכז קיפוד שהוקם השנה לא היה בתכנון התקציבי לשנה זו, והוקם אך ורק בעזרת כסף שחסכה העירייה ע"י ייעול הטיפול בפסולת (בין השאר באמצעות ייעול מסלולי האיסוף של משאיות הזבל, ושינוי הטיפול בפסולת הגזם).37

    אנשים ברחבי העולם החלו בשנים האחרונות לאמץ גם בחייהם הפרטיים מדיניות של "אפס פסולת", וחלקם מתעדים, מדווחים וחולקים את הידע שלהם בבלוגים, עמודי פייסבוק ואינסטגרם. דוגמה בולטת לאישה שהפכה את זה לקריירה, היא ביאה ג'ונסון מקליפורניה, שכונתה על-ידי הניו-יורק טיימס "הכוהנת של חיים נטולי פסולת". ג'ונסון, הצרפתייה במקור, ומשפחתה החלו לאמץ אורח חיים של אפס פסולת כבר ב-2008, ובעקבות ניסיונה כתבה ג'ונסון ספר בשם Zero Waste Home אשר הפך לרב מכר. כיום היא משמשת כמרצה ויועצת בתחום, ומציעה באתר שלה מידע רב בנושא. את כל הפסולת של משפחתה לשנת 2017 הצליחה ג'ונסון להכניס לצנצנת אחת קטנה.38

    אז – עלינו על דרך המלך?

    האם משבר הפסולת בדרך לפיתרון?

    בקצרה – לא. אמנם כפי שראינו מתקיימים בכל העולם צעדים חיוביים בנושא, אך הם רק טיפה בים, והמרחק שקיים עדיין מפתרון המניח את הדעת הוא עצום.

    הגישה שנקטו בה עד היום ניסתה להפחית ולצמצם את ההשפעות ההרסניות שיש לאנושות על כדור הארץ, אך ללא ראייה לטווח רחוק, ללא תחזית ברורה לעתיד. הראייה עד היום הייתה לטווח קצר, ניסיונות לפתור בעיות מיידיות, "להתרחק מאזור האסון".39

    על מנת שהגזע האנושי ימשיך להתקיים, אנחנו חייבים חזון. צריכה להיות מהפיכה בתחום שמגרשת את כל הדרכים הישנות ומציגה תפיסות וטכנולוגיות חדשות. צריך גישה חדשה לטיפול באשפה, שתהיה מושתתת על העקרונות הבאים:40

  • הגנה על הבריאות ועל הסביבה
  • צמצום הנטל על הדורות הבאים
  • שימור משאבים.

    יש צורך בהחלפה של הכלכלה הלינארית – בה התפיסה היא כאילו העולם מקבל זרם בלתי נגמר של משאבים חדשים ויכול להעלים את הפסולת שנוצרת, בכלכלה מעגלית – שמכירה בכך שכמות החומר והמשאבים בעולם היא סופית. בכלכלה המעגלית המשאבים מעובדים באופן מעגלי, החומרים לא מתבזבזים בתהליך הייצור, המכירה והשימוש, אלא חוזרים להיות חומרי גלם לייצור חדש. כלכלה מעגלית לוקחת בחשבון צמיחה כלכלית, קיימות ואפס פסולת.41

    עיקרון המפתח בכלכלה המעגלית הוא הפיתוח המקיים (sustainable development), אשר הוגדר כפיתוח הפוגש את צרכי ההווה, מבלי לסכן את יכולתם של דורות העתיד לספק את צרכיהם.42

    Maureen ORorke ב- 1988 הציעה פעולה מרכזית שיש לנקוט בה בכלכלה מעגלית – Precycling. משמעה, פעולות שיש לנקוט בהן כעת על מנת להכין את המשאבים הנוכחיים להיות משאבים עתידיים, ולא פסולת שמצטברת בביוספירה. מדובר בטווח רחב של פעולות, ביניהן הפחתה, שימוש חוזר, מחזור, ייצור מחדש וקומפוסטציה, כאשר המטרה היא לצמצם פסולת ולמקסם משאבים. זה מטפל בבעיה במקור – מונע את הפסולת לפני שנוצרה. Precycling הוא למעשה הפרקטיקה של הכלכלה המעגלית.43

    אז אמנם אנחנו עוד רחוקים מעולם של כלכלה מעגלית ואפס פסולת, ואולי לחלקנו זה נראה כמו חלומות באספמיה, אבל בסופו של דבר השינוי מתחיל אצל כל אחד מאיתנו.

    בציבור הכללי רווחת הגישה שלפעולות אינדיווידואליות יש השפעה מעטה עד זניחה על בעיה גלובלית.44 קשה לנו עם חוסר ההתאמה בין האינדיווידואל המשתנה (בין אם זה אדם, עסק, רשות מקומית או אומה) לבין היעדר השינוי בעולם הרחב יותר.45 מה גם שבעיית הפסולת לא נתפסת אצל רוב האנשים כבעיה מיידית, מוחשית, כמשהו שמהווה סיכון ממשי. אך כפי שראינו, לא מדובר על תחזית רחוקה שאינה נוגעת לנו. השפעות משבר הפסולת מורגשות כבר היום, ומשפיעות עלינו, ועל הילדים שלנו. על האוויר שאנו נושמים, על המים שאנו שותים, על האדמה עליה אנו חיים ומגדלים את האוכל שלנו. וכמובן על היכולת שלנו להשאיר אחרינו עולם בר קיימא לדורות הבאים.

    כבר נטען בעבר כי בעיות סביבתיות גלובליות כמו התחממות כדור הארץ ניתנות להתמודדות ע"י שינוי בהתנהגות היומיומית של אנשים פרטיים. כמובן שיש חשיבות לכלים כלכליים ולמדיניות בתהליך ניהול הפסולת, אך ישנה השפעה מכרעת גם להחלטות שאנשים מקבלים באשר למה לקנות, כיצד להשתמש ומה לעשות עם המוצר בסוף השימוש.46

    נכון, לא תשפיעו על העולם ביום אחד, וגם לא בשנה, אבל לפעולות שלכם יש משמעות. אנשים סוחפים אחריהם אנשים נוספים, שסוחפים אחריהם קהילות, וערים, ומדינות.

    או בקיצור, Think GlobalAct Local. השינוי בידיים שלנו.

    מספיק דיבורים, זמן למעשים!

    אז איך עושים את זה? איך מצמצמים את כמות הפסולת שאנחנו מייצרים?

    גישת "אפס פסולת" דוגלת ב-5 שלבים לניהול פסולת, הידועים גם כחמשת ה-R:

    מצאתי כמה גרסאות להם ברחבי הרשת (לפעמים גם יש 6 Rs ואפילו 7):

    RefuseReduceReuseRepairRecycle

    Refuse Reduce Reuse Repurpose Recycle

    RefuseReduceReuseRecycleRot

    בכל הגרסאות, שלושת ה-R הראשונים זהים והעיקרון ברור: סרבו למה שאתם לא צריכים, הפחיתו את הצריכה שלכם, ורכשו/השתמשו רק במה שאתם באמת זקוקים לו והשתמשו שוב במה שכבר יש לכם. אחרי זה יש וריאציות קלות, אך גם כאן אפשר לזהות עיקרון ברור – תקנו, השתמשו למטרות שונות, מחזרו – עשו מה שניתן על מנת להימנע מפסולת שתגיע להטמנה. כפי שהסברתי מוקדם יותר, המיחזור נמצא כאן נמוך במדרג יחסית לאופציות מועילות יותר כגון סירוב, הפחתה ושימוש חוזר.

    כשלב ראשון כדאי להתמקד בהעלאת המודעות לנושא. עצרו שניה לפני שאתם זורקים משהו לפח וחשבו – האם הייתי באמת צריך/ה את המוצר הזה? האם יכולתי להימנע מהשימוש בו? להשתמש בפחות ממנו? האם אפשר להשתמש בו שוב/למסור אותו למישהו/לתקן אותו/למחזר אותו? נסו לדמיין כמה פסולת המוצר הזה יצר בעולם. מעבר למוצר עצמו שכעת הופך לפסולת – הפקת חומר הגלם שממנו יוצר, הייצור, השינוע, השיווק והמכירה שלו – כל שלב בשרשרת יצר פסולת (וזאת כמובן מבלי להתייחס להיבטים אחרים של פגיעה בסביבה כגון בזבוז אנרגיה, זיהום אוויר וכו'). האם המוצר הזה שווה את כל זה?

    לפעמים התשובה תהיה כן. לפעמים אין ברירה. אורח החיים שלנו, קצב החיים שלנו, הצרכים שלנו ולפעמים גם הנוחות שלנו והחשקים שלנו גורמים לנו לייצר כמות מסוימת של פסולת שהיא בלתי נמנעת. אבל – ברוב המקרים התשובה תהיה לא. זה לא שווה את זה. לא הייתי חייב/ת את המוצר הזה. הייתה לי אלטרנטיבה.

    הניסוי שלנו

    על מנת להקל קצת על החיים שלכם (או אולי להקשות עליהם, תלוי איך מסתכלים על זה), החלטתי להעניק לכם מדריך פרקטי ומפורט לצמצום הפסולת הביתית. כמובן שלא אתן המלצות מבלי לנסות אותן קודם בעצמי, ולכן גייסתי את משפחתי לניסוי של שבוע, במהלכו ניסינו לצמצם את כמות הפסולת שאנו מייצרים למינימום ההכרחי. בפסקאות הבאות אתאר את תכנון וביצוע הניסוי המשפחתי שלנו ואת המסקנות שהסקתי בעקבותיו, ולסיכום המאמר אציג את המדריך שנוצר כשילוב בין הניסיון האישי שלי לבין עצות וטיפים שאספתי מבלוגים ואתרים שונים שעוסקים באפס פסולת (רשימה של האתרים מופיעה בנספח).

    על מנת לצמצם את הפסולת שלנו היה צורך קודם כל למפות אותה ולראות ממה היא מורכבת. לכן ערכתי קדם-ניסוי של שבוע במהלכו מיינו את הזבל שלנו לשקיות נפרדות, לפי הקטגוריות הבאות:

  • פסולת אורגנית (אותו אנחנו מפרידים גם בשגרה)
  • חיתולים חד פעמיים ומגבונים
  • נייר סופג וטישיו (אותם לרוב אני זורקת יחד עם הפסולת האורגנית אבל כדי להעריך את הכמות הפרדנו אותם)
  • אריזות
  • שונות

    בנוסף נשארו קטגוריות המיחזור הרגילות אותן אנו מפרידים בשגרה:

  • נייר
  • בקבוקי פלסטיק
  • מיכלי זכוכית
  • מיכלי מתכת

    בסוף השבוע עברתי על תכולת השקיות על מנת להסיק מסקנות לקראת הניסוי. לא שקלתי או מדדתי בצורה מדויקת את תכולת השקיות, אבל יכולתי להעריך בהערכה גסה את היחסים בהרכב הפסולת שלנו:

  • הפסולת האורגנית שלנו היוותה להערכתי לפחות 5060% ממשקל הפסולת הכולל, וכ-25% מנפח הפסולת הכולל. נתון לא מפתיע בהתחשב בכך שאנו צורכים הרבה פירות וירקות, מבשלים ואוכלים את מרבית הארוחות שלנו בבית.
  • החיתולים החד-פעמיים היוו מרכיב משמעותי מאוד בפסולת הן מבחינת המשקל והן מבחינת הנפח. להערכתי היוו כ-30% מהנפח הכולל. גם זה נתון לא מפתיע, ומצער.
  • הקטגוריה הגדולה הבאה – אריזות. אף על פי שאנחנו קונים בעיקר חומרי גלם וכמעט לא צורכים מזון מעובד, עדיין פסולת האריזות (של מוצרי מזון ומוצרים נוספים כגון חיתולים) היוותה להערכתי כ- 30% מהנפח הכולל.
  • הנייר הסופג והטישיו היוו להערכתי כ-10% מהנפח.
  • קטגוריית השונות היוותה כ-5% מהנפח, והורכבה בעיקר מניירות אפייה, מעט שקיות פלסטיק קרועות או מלוכלכות ועוד אובייקטים קטנים כגון חלקים שבורים של משחקים, מדבקות, פלסטרים וכד'.

    מסקנותיי מתהליך המיון היו שעיקר חיסכון האשפה שלנו יכול להיות במגבות נייר וטישיו, מגבונים (שבעלי בעוונותיו משתמש בהם לניקוי משטחים, את הילדה אני לא מרשה לו לנקות איתם…), ניירות אפייה, וחיסכון מסוים באריזות. כמו כן את האריזות שלא נצליח לחסוך, נוכל להפריד ולזרוק בפח כתום למיחזור אריזות (אשר לא נמצא באזורינו). בחיתולים החד-פעמיים החלטתי בצער לא לגעת, כי אף על פי שיש להם פיתרון נהדר בדמות חיתולים רב-פעמיים, במצבנו ממרומי גיל כמעט-שנתיים, לא ישתלם לנו לא כלכלית ולא לוגיסטית לבצע שינוי כזה.

    ואז, לאחר דחייה של כמה ימים, ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום (מיד אסביר מדוע), התחלנו בניסוי האמיתי. הכנתי ערימות של מטליות בד, סמרטוטים, קופסאות וצנצנות, ויצאנו לדרך.

    מה למדתי מהניסוי?

    הדבר בראשון שהבחנתי בו, הוא שמיון הפסולת בשלב המקדים כבר גרם לצמצום כמות הפסולת בבית. זה היה ניכר בעיקר אצל בעלי, היות והמיון חייב אותו לחשוב על כל פריט לפני שהוא זורק אותו לפח, מה שהוא לא נוהג לעשות בשגרה.

    עם זאת, אני חייבת להודות שזה לא פשוט לצמצם את כמויות הפסולת שאנו מייצרים. אין ספק שלעתים העניין מתנגש עם הקלות והנוחות של חיי היומיום. בכך יכולתי להבחין כבר בימים שלפני תחילת הניסוי, כאשר כל פעם דחיתי את תחילתו ביום נוסף, כל פעם בתואנה אחרת. היום באים אלינו חברים, נתחיל מחר. היום אנחנו לא בבית רוב היום, נתחיל מחר. והנה, כשסופסוף התחלנו בניסוי, כבר ביום הראשון שלו פגשנו חברה מחו"ל שהגיעה לביקור בארץ, והביאה לנו במתנה כל מיני קשקושים זולים שקנתה בתאילנד (תכשיטי פלסטיק, ארנקים קטנים, גומיות לשיער). כמובן שכל קשקוש כזה הגיע באריזה, וכולם ביחד היו בשקית פלסטיק. כבר בשלב זה קיבלנו תזכורת חיה לתרבות הצריכה הבזבזנית ויצרנית הפסולת בה אנו חיים, שכל-כך מושרשת בעולם שלנו עד שקשה מאוד לחמוק ממנה. באותה פגישה עם החברה מחו"ל גם אכלנו במסעדה, בה קיבלנו כמובן קשיות שתייה ומפיות. למדתי לקח לפעמים הבאות – להחזיק בתיק באופן קבוע קשיות רב פעמיות ומטליות בד.

    באופן כללי הבחנתי כי מחוץ לבית קשה יותר להימנע מהפסולת. הרבה פעמים העניין דורש היערכות ותכנון מראש. קניות ספונטניות "על הדרך" בד"כ מייצרות פסולת. באחד הימים, למשל, רציתי לקנות בדרך חזרה מהגן תותים באחד משדות התותים באזורנו. ואז נזכרתי שלא הבאתי איתי את הקופסה שייעדתי לתותים ואצטרך לקנות אותם בנספק חד פעמי. אז דחיתי את קניית התותים, ולקח כמה ימים עד שזכרתי סופסוף לקחת איתי את הקופסה.

    הקושי הכי גדול שנתקלתי בו היה פסולת האריזות. על אף שאנו כמעט לא קונים מזון מעובד ומכינים את רוב האוכל שלנו בבית מחומרי גלם פשוטים, עדיין מוצרים רבים שאנו צורכים מגיעים באריזות: חלב סויה, טחינה גולמית, פטריות, רסק עגבניות, קמח, והרשימה עוד ארוכה. במדינות רבות באירופה ובארה"ב ניתן להשיג כמעט את כל המוצרים בתפזורת, אך בארץ למעט קטניות, אגוזים ותבלינים כמעט לא ניתן לקנות מוצרים בתפזורת או למלא מחדש מיכלים.

    מה דורש מאיתנו תהליך של צמצום הפסולת? לפני שנעבור למדריך המעשי, אתאר כאן את המסקנות הכלליות אליהן הגעתי בעקבות הניסוי שלנו:

  • ללמוד להכיר את הפסולת שלנו. לא לפחד ממנה או להיגעל ממנה, אלא להתיידד איתה, ללמוד ממה היא מורכבת ומה משפיע עליה.
  • שינוי הרגלים. משימה לא פשוטה לכל הדעות, אך הכרחית. הרבה מהפעולות שהיינו עושים באופן אוטומטי או שגרתי (כמו לשלוף מגבון או לקנות בקבוק מים), צריכות להיות מוחלפות בפעולות אחרות. לא תמיד הפעולות החדשות יידרשו יותר מאמץ, לעתים הן אפילו יקלו עלינו בטווח הארוך, אך הן עדיין דורשות הסתגלות ושינוי הרגלים. לכן חשוב להתייחס לעניין כתהליך של שינוי ולמידה אשר מתרחש בהדרגה ולא בבת אחת, ולהיות סלחניים עם עצמינו אם עשינו "טעות".
  • היערכות ותכנון מראש. כפי שציינתי, אנו נדרשים לתכנון מוקדם, בעיקר בתחום הקניות והאכילה מחוץ לבית (במסעדה/בפיקניק). התכנון נדרש על מנת להצטייד בציוד הדרוש לנו כדי למנוע את הפסולת, כגון שקיות רב פעמיות, קופסאות ומיכלים לצורך קניה בתפזורת או קניית מזון מוכן, וכד'. לאנשים פחות מאורגנים (כמוני) זה עניין לא פשוט בכלל, אך בהחלט אפשרי ונרכש.
  • האטה – שינוי ההרגלים, עצירת האוטומט והתכנון מראש כבר דורשים האטה מסוימת בקצב החיים שלנו, בעיקר מבחינה רעיונית. בנוסף לכך הפעולות עצמן לעתים ידרשו זמן רב יותר, למשל לשטוף ידיים לוקח יותר זמן מאשר לנקות במגבון, להפריד את הפסולת ולמחזר לוקח יותר זמן מאשר לזרוק הכל לאותו פח. עם זאת, אני מאמינה שברגע שנוצרים הרגלים חדשים אשר נכנסים לנו לשגרת היומיום, הצורך להאט ולתכנן מראש מצטמצם והשגרה הופכת ליותר זורמת.
  • שיתוף פעולה – אנו זקוקים לעתים לשיתוף פעולה של אנשים נוספים – המוכר בחנות, המלצר במסעדה, הגננת בגן וכד'. בעיניי זו הזדמנות לשתף ולהכיר לאנשים נוספים את הרעיונות והערכים שעומדים מאחורי הניסיון לצמצם את כמויות הפסולת, וכך אולי לתרום להעלאת המודעות לנושא.
  • איזון – מילת מפתח בחיים בכלל, וגם בנושא זה. החיים של רובנו עמוסים ותובעניים, וכאמור, הניסיון לצמצם את כמויות הפסולת שלנו מתנגש לעתים עם הקלות והנוחות בחיינו. לעתים נראה לי כי הפעולות הנדרשות לשם כך מוסיפות לנו עוד מטלות לרשימת המטלות האינסופית שעומדת לפנינו מידי יום. לכן חשוב בעיני למצוא את האיזון – כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו יותר ומה פחות, איפה הוא מוכן להתאמץ ואיפה הוא בוחר בפיתרון הקל יותר, במה הוא מוכן להשקיע יותר ובמה פחות. אני, למשל, מוכנה להשקיע את הזמן הנדרש ממני בהפרדת הפסולת האורגנית והשלכתה בקומפוסטר הממוקם בחצר הגן של בתי, אך לא מוכנה לוותר על השימוש בנייר אפייה, אשר חוסך ממני את המטלה השנואה עליי כל-כך של שטיפת תבניות.

    סיכום: מדריך מעשי לצמצום כמות הפסולת הביתית

    המדריך עשוי להיראות קצת מפחיד במבט ראשון היות והוא כולל סעיפים רבים ודורש שינויים רבים, אך אני מדגישה שוב – זה לא הכל או כלום! בכל תחום ובכל נושא יש טווח רחב של התנהגויות ואפשרויות וכל אחד יכול לבחור מה מתאים לו, מה יכול להשתלב בחייו, באילו מקומות בהם הוא יכול, בלי מאמץ בכלל או במאמץ סביר, לתרום לאג'נדה ולחסוך בפסולת. מטרת המדריך היא להעלות את המודעות לאפשרויות שלא כולם מודעים להן או חשבו עליהן, ולהראות את מגוון האלטרנטיבות שיש לנו ואת הדרכים הרבות בהן אנחנו יכולים לצמצם את כמות הפסולת שאנחנו מייצרים. מקווה שכל אחד ימצא במדריך זה נקודות אותן יוכל ליישם ולהטמיע בחיי היומיום שלו.

    מוצרים חד פעמיים

    לא מדובר רק בכלי אוכל חד פעמיים, אלא בכל מוצר המיועד לשימוש חד פעמי שלאחריו הוא מושלך לפח (או אפילו למיחזור). רבים מהמוצרים שאנחנו משתמשים בהם הם חד פעמיים, כולל חיתולים, מגבונים מסוגים שונים, מפיות נייר, דפי נייר, בקבוקי מים, שקיות פלסטיק, קופסאות פלסטיק ועוד. כמעט לכל מוצר חד פעמי שאנחנו משתמשים בו יש חלופה רב פעמית. הרי כל תעשיית החד-פעמי היא חדשה, עניין של כמה עשרות שנים. נכון, המוצרים החד-פעמיים מקלים על חיינו במקרים רבים וקשה לנו לדמיין את חיינו בלעדיהם. אך הם גובים ויגבו מאיתנו ומדורות ההמשך שלנו מחיר כבד מאוד. ועם קצת רצון ומוטיבציה אנחנו יכולים בהדרגה לשנות את ההרגלים שלנו ולצמצם במידה ניכרת מאוד את השימוש שלנו באותם מוצרים.

    שקיות פלסטיק

    צמצמו את השימוש בהן למינימום ההכרחי. למעשה, חוץ מאשר בפח הזבל, אין כמעט צורך להשתמש בשקיות חד פעמיות. לקניות (לא רק של אוכל, של כל דבר שאתם רוכשים) השתמשו בסלי קניות רב פעמיים. החזיקו ברכב (אם אתם בעלי רכב) כמה סלי קניות רב פעמיים, ובנוסף רכשו כמה שקיות בד מתקפלות, כאלה שכמעט לא תופסות מקום ופזרו אותן במקומות אסטרטגיים – בתיק, במשרד, ברכב. ככה גם לקניות לא מתוכננות תמיד יהיו לכם שקיות רב פעמיות בהישג יד. תרגלו את המשפט "לא צריך שקית, תודה" ולאט לאט תתרגלו להשחיל אותו בדיוק ברגע הנכון, רגע לפני שידו של המוכר בחנות נשלחת לשלוף עוד שקית פלסטיק שאינכם זקוקים לה.

    סלי קניות רב פעמיים כבר הפכו להיות די רווחים באוכלוסייה, אולי גם חוק השקיות תרם לכך47, אך אנשים עדיין משתמשים בהרבה שקיות ברכישת פירות וירקות. אפשר ורצוי לעשות בשקיות אלו שימוש חוזר אבל הן נוטות להיקרע. למי שרוצה להשקיע יותר, ניתן לרכוש שקיות רשת רב פעמיות שיעשו את העבודה מצוין, וגם לא ייקרעו מהשפיץ של הבננה או מהגבעול של האגס. עוד יותר כדאי לקנות או להזמין ירקות ופירות ישירות מחקלאי, לקבל אותם ללא שקיות ולהשיג עוד כמה מטרות סביבתיות, בריאותיות וכלכליות על הדרך.

    יצא ובכל זאת הגעתם לקניות או לסידורים ושכחתם את השקיות הרב-פעמיות? מה שאפשר הכניסו לתיק, ורכזו ככל האפשר את הרכישות במינימום השקיות ההכרחי.

    גם בבית אין צורך אמיתי להשתמש בשקיות (או בניילון נצמד). כריכים, פירות, שאריות מזון וכד', אחסנו בקופסאות ומיכלים מתאימים.

    המגבונים הלחים

    שנכנסו בסערה לחיינו לפני כ- 20 שנה וכיום מככבים בכל תיק החתלה ומשמשים לכל שימוש אפשרי החל מקינוח האף של הילדים וכלה בניקיון השולחן בסוף הארוחה, גם אותם אפשר ורצוי להוציא מחיינו. הידיים מלוכלכות? שוטפים אותן במים. השולחן/הרצפה מלוכלכים? מנקים אותם עם סמרטוט. התינוק עשה קקי? שוטפים לו את הישבן עם מים וסבון. זה גם ימנע פסולת מיותרת והרסנית, וגם ימנע מהעור שלנו ושל הילדים את החומרים הכימיים המזיקים שמצויים בכל מגבון.

    בקבוקי פלסטיק

    שתו מי ברז. קיימות מספר מערכות סינון שמאפשרות סינון של מי הברז אם ברצונכם בכך. מחוץ לבית עברו להשתמש בבקבוק שתייה רב פעמי. יש מבחר גדול מאוד בשוק ובקלות תוכלו למצוא בקבוק שיענה על צורכיכם. ושתייה קלה/ממותקת? כמובן שכדאי לוותר עליה לגמרי, גם בשביל הגוף שלכם וגם בשביל הסביבה. מוצרי טיפוח וחומרי ניקוי קשה להשיג ללא בקבוק פלסטיק, אך גם כאן יש איפה לחסוך. העדיפו סבון מוצק על פני סבון נוזלי, ואם אתם רוצים ללכת עד הסוף, ניתן לרכוש סבון מוצק (וגם שמפו מוצק) טבעי מיצרן קטן ומקומי ולבקש לקבל אותו בלי אריזה. אם מעדיפים סבון נוזלי, העדיפו לקנות אותו במיכלים כמה שיותר גדולים על מנת לחסוך באריזות (וגם בכסף). העדיפו מוצרי טיפוח טבעיים וחומרי ניקוי אקולוגיים אשר בריאים יותר לגוף ולסביבה, וכן מגיעים לעתים קרובות באריזות ממוחזרות. כמו כן אפשר בקלות יחסית להכין לבד בבית חומרי ניקוי מחומרים פשוטים וטבעיים (למשל, סודה לשתיה, חומץ, קליפות הדרים). ולא לשכוח את עקרונות Refuse ו-Reduce – קנו רק מוצרים שאתם צריכים, והשתמשו בכמות המינימלית שאתם זקוקים לה.

    מגבות נייר וטישיו

    חזרו אחורה כמה עשרות שנים, וחזרו להשתמש במפיות וממחטות מבד. בסוף השימוש העבירו לכביסה. זה נעים, יפה, אלגנטי וחוסך הרבה זבל.

    כלים חד פעמיים וקופסאות חד-פעמיות

    לאירועים מחוץ לבית התרגלו לקחת עמכם סט כלים רב פעמיים. אם אתם יוצאים לקנות אוכל בחוץ או לשבת במסעדה, קחו אתכם כמה קופסאות ובקשו מהמוכר או מהמלצר לארוז את האוכל בקופסאות שלכם. בעלי הרכב יכולים להחזיק ברכב כמה קופסאות לצורך כך. נכון, זה דורש קצת תכנון ושינוי הרגלים, אבל בסופו של דבר זה פשוט, נוח ומשתלם.

    חיתולים חד פעמיים

    מהווים כ-6% מהפסולת בישראל (ע"פ סקר הפסולת הארצי לשנת 20122013)48. שימוש בחיתולים רב-פעמיים יכול לחסוך הררי פסולת מידי שנה, כמו גם לא מעט כסף להורים. אמנם מדובר בהשקעה לא קטנה ברמת התפעול, אך אנשים שעשו את המעבר מספרים שזה ממכר… כדאי לנסות!

    מוצרי היגיינה נשית

    גם להם יש אלטרנטיבות רב-פעמיות, מזהמות פחות ובריאות יותר, ללא חומרי הלבנה ובישום שקיימים במוצרים החד-פעמיים. גביעונית (גביע קטן מחומר גמיש שמוחדר לנרתיק ואוגר את דם הווסת במקום לספוג אותו), תחבושות ותחתוניות רב-פעמיות מכותנה מהוות פתרונות מצוינים הן לימי החודש והן לימי הווסת.

    ניירות

    הימנעו במידת האפשר מהדפסה שאינה הכרחית, ואם אין ברירה הדפיסו משני הצדדים. לצורך כתיבה ועריכת רשימות השתמשו במחשב או טלפון נייד, או אפילו בלוח מחיק. עברו לקבל את כל דפי החשבונות שלכם דרך המייל, זה גם יחסוך לכם ניירת מיותרת ותיוקים מעיקים. לציורי ילדים ועבודות יצירה השתמשו בנייר שמודפס מצד אחד. ונייר שבכל זאת לא ניתן למנוע את השימוש בו, כמובן השליכו לפח המיחזור.

    פסולת אורגנית

    כזכור, כ-40% מהפסולת שלנו היא חומר אורגני המתכלה ביולוגית, ורוב רובה של הפסולת האורגנית מועבר להטמנה. פסולת אורגנית מוטמנת עוברת תסיסה ופולטת גז מתאן, שלו כפי שתיארתי לעיל יש השפעה ניכרת על אפקט החממה. ע"י כמה צעדים פשוטים יחסית אנחנו יכולים לחסוך כ-40% מהפסולת שלנו שהולכת להטמנה ולהפחית את ייצור גזי החממה! זה צעד משמעותי מאוד לעבר צמצום בעיית הפסולת.

    איך עושים את זה? יוצרים משאריות המזון שלנו קומפוסט (דשן אורגני עשיר שנוצר מחומר צמחי שהתפרק ואפשר להחזירו לקרקע ולטייב אותה). זורקים את הפסולת האורגנית לפח נפרד, ואותה משליכים, ע"פ כללים פשוטים, לקומפוסטר. קומפוסטר אתם יכולים ליצור בקלות אצלכם בחצר (אם יש לכם כזאת), בחצר משותפת, או בכל מקום בו יש פיסת אדמה. ברחבי הרשת יש הוראות מפורטות איך ניתן להקים קומפוסטר. ואם אין לכם מקום/כלים/משאבים ליצור קומפוסטר משלכם, יש אפשרות להשתמש בקומפוסטר של שכנים, ובערים מסוימות (תל אביב למשל) יש קומפוסטרים עירוניים פזורים ברחבי העיר. בחלק מהערים קיימים פחים חומים המיועדים להשלכת פסולת אורגנית. למיטב ידיעתי ברוב הערים הם לא פעילים, אך כדאי לבדוק את העניין מול העירייה הספציפית בעיר מגוריכם.

    ובין אם אתם משתמשים בקומפוסטר או לא, נסו לצמצם ככל האפשר את בזבוז המזון. קנו רק מה שאתם צריכים ובכמות הדרושה לכם. אל תתפתו לקנות יותר ממה שאתם צריכים ולמלא את המקרר והמזווה במוצרי מזון שבסופו של דבר יתקלקלו וייזרקו. אל תקלפו ירקות ופירות שהקליפה שלהם אכילה. הכינו כמה שיותר מהמזון שלכם בבית. ואם בישלתם יותר מידי? הקפיאו או חלקו לשכנים וחברים.

    יוצאים לקניות

    על שקיות רב פעמיות כבר דיברנו וכך גם על העדפה של מוצרים טבעיים, אקולוגיים ובעלי אריזות מינימליות. לפניכם עוד מספר טיפים לצמצום הפסולת שאנו מייצרים כשיוצאים לקניות וסידורים:

    שוב חוזרת על העקרונות החשובים והבסיסיים של Refuse ו- Reduce: קנו רק מה שאתם באמת צריכים, ובכמות שאתם צריכים.

    הצטיידו בסלי קניות רב פעמיים, שקיות בד, שקיות רשת, קופסאות וצנצנות.

    קנו בתפזורת מה שאפשר (בשקיות או מיכלים רב פעמיים, כמובן). בארץ זה לא קל ואת רוב המוצרים לא ניתן למצוא בתפזורת, אך דגנים, קטניות, תבלינים, אגוזים ופירות יבשים אפשר למצוא בתפזורת בחנויות ולעתים קרובות גם בסופר-מרקט. לצערי אין עד כמה שידוע לי אפשרות לקנות מוצרים אורגניים בתפזורת (מה שגורם לי לקנות בלב לא שלם דגנים וקטניות ארוזים).

    קנו מיצרן קטן ומקומי. כך תוכלו לעתים קרובות לקנות בתפזורת או לבקש את המוצר ללא אריזה או שיארזו לכם במיכלים שהבאתם מהבית (קופסאות, צנצנות או שקיות בד, בהתאם לסוג המוצר ולנוחותכם האישית). תוכלו גם להחזיר את האריזות ליצרן לשימוש חוזר. ועל הדרך גם תרוויחו ברוב המקרים מוצרים יותר בריאים, יותר טריים, יותר איכותיים, וגם תתמכו בעסק קטן ובכלכלה המקומית.

    העדיפו מוצרים שעשויים מחומרים טבעיים ומתכלים, כגון עץ, כותנה, גומי וכד'. במקום סקוץ' לשטיפת כלים, לדוגמה, ניתן להשתמש בליפה טבעית. היא עושה את העבודה מצוין ובסוף השימוש ניתן להשליכה לקומפוסט שם היא תתכלה במהרה.

    נסו לצמצם את נוכחות הפלסטיק בחייכם – הוא אמנם זול, אבל המחיר הסביבתי שאנו משלמים עליו הוא גבוה מאוד. השתמשו בכלי אוכל מזכוכית, חרס או נירוסטה במקום פלסטיק (וכך גם תבטיחו שלא ייכנסו חלקיקי פלסטיק לאוכל שלכם), קנו צעצועים וחפצים מעץ ומבד. כמובן שכמעט בלתי אפשרי להימנע לחלוטין מפלסטיק שמקיף אותנו מכל עבר, אבל כדאי להיות מודעים לנזקים שהוא טומן בחובו ולהעדיף במידת האפשר חומרים אחרים.

    קנו יד שניה. רהיטים, בגדים, צעצועים, ספרים ועוד. הכל אפשר להשיג יד שניה במצב מעולה, באיכות טובה ובמחיר משתלם במיוחד.

    תקנו בגדים שנקרעו, צעצועים שנשברו ומכשירי חשמל שהתקלקלו.

    ואם כבר קונים חדש, קנו מוצרים עמידים ואיכותיים, כאלו שיחזיקו לכם שנים ארוכות. זה אולי יהיה קצת יותר יקר ברגע הקניה, אך בטווח הארוך יחסוך לכם הרבה כסף. וגם פסולת כמובן.

    העדיפו לקנות מתנות מתכלות – בקבוק יין, שמן זית, מגש פירות חתוכים, עציץ או צנצנת עוגיות תוצרת בית. רוב מקבלי המתנות ישמחו ויעדיפו אותן על פני עוד חפץ שאין להם שימוש או מקום בשבילו.

    ולסיום, השקיעו בחוויות ולא בחפצים. הן יעשו אתכם מאושרים יותר.

    נספח: בלוגים מומלצים העוסקים ב"אפס פסולת":

    www.zerowastehome.com

    www.zerowaste.org

    www.wastelandrebel.com

    trashisfortossers.com

    www.zerowastenerd.com

    (כאן הכותבת מציעה אתגר של 30 ימים ל"אפס פסולת")

    www.thelifestylefiles.com/30dayzerowastechallenge

    (כאן הכותבת מתנסה באתגר ומביאה את רשמיה)


1 אורי טל, "פסולת ביתית בישראל" הכנסת, מרכז המחקר והמידע, תשס"ח (2008), עמ' 1.

2 מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה: http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/Waste/SolidWasteData/Pages/WasteData.aspx

3 אורי טל, "פסולת ביתית בישראל" הכנסת, מרכז המחקר והמידע, תשס"ח (2008), עמ' 2.

4 HoornwegDanielBhadaTataPerinaz. “What a Waste : A Global Review of Solid Waste Management”. Urban development seriesknowledge papers no15.

World Bank2012(Executive Summary).

 

5 אורי טל, עמ' 3.

6 HoornwegDanielBhadaTataPerinaz. “What a Waste : A Global Review of Solid Waste Management”. Urban development seriesknowledge papers no15.

World Bank2012(Executive Summary)

 

7 המשרד להגנת הסביבה, סקר הרכב הפסולת הארצי, דו"ח מסכם 2014

8 מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה

9 שם

10 גלעד אוסטרובסקי ורועי קוצר, "פליטת גזי חממה מטיפול בפסולת" המחלקה המדעית, אדם טבע ודין, 2010, עמ' 12

11 מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה

12 גלעד אוסטרובסקי ורועי קוצר, עמ' 12

13 Hans YTammemagiThe Waste CrisisLandfillsIncineratorsand the Search for a Sustainable futureOxford University Press1999P11

14 מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה

15 Hans YTammemagip57

16 אורי טל, עמ' 7

17 גלעד אוסטרובסקי ורועי קוצר, עמ' 12

18 Hans YTammemagip67

19 שם, עמ' 7

20 שם, עמ' 8

21 אורי טל, עמ' 9

22 Hans YTammemagip8

23 גלעד אוסטרובסקי ורועי קוצר, עמ' 12

24 James Greyson, “ An economic instrument for zero wasteeconomic growth and sustainability”. Journal of Cleaner Production200715.131413821390.‏ p1382

25 Hans YTammemagip8

26 James Greysonp1388

27 מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה

28 Alex Hutchinson,”Is Recycling Worth ItPM Investigates its Economic and Environmental Impact” Popular Mechanics2008

29 Anna BjörklundaGöran Finnvedenab, “Recycling revisitedlife cycle comparisons of global warming impact and total energy use of waste management strategies”. ResourcesConservation and RecyclingVolume 44Issue 4July 2005Pages 309317

30 Alex Hutchinson2008

31 Stewart Barr, “Factors Influencing Environmental Attitudes and Behaviors”, Environment and BehaviorVolume 39 Number 4July 2007pages 435473

32 שם, עמ' 465

33 SongQingbinJinhui Liand Xianlai Zeng. "Minimizing the increasing solid waste through zero waste strategy." Journal of Cleaner Production 104 (2015): 199210.‏ p200

34 מתוך אתר האינטרנט http://zwia.org/standards/zwdefinition/

35 עומר שוברט, "סן פרנסיסקו רוצה להגיע ל-100% מיחזור, ובקרוב". הארץ, 5.10.2013

36 מתוך אתר האינטרנט של עיריית כפר סבא http://www.kfarsaba.muni.il

37 מתוך שיחה עם אלה דנון, מנהלת מחלקת קיימות בעיריית כפר סבא

38 מתוך אתר האינטרנט של ביאה ג'ונסון https://zerowastehome.com/

39 James Greysonp13821383

40 Hans YTammemagip16

41 James Greysonp1384

42 Hans YTammemagip12

43 James Greysonp13831384

44 Stewart Barrp441

45 James Greysonp1388

46 Stewart Barrp435436

47 החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות, התשע"ו – 2016 נכנס לתוקף ביום 1 בינואר 2017. החוק אוסר על חלוקה בחינם של שקיות נשיאה חד-פעמיות ברשתות הקמעונאיות הגדולות. בנוסף, נקבע היטל על כל שקית הנמכרת ברשתות הקמעונאיות הגדולות בסכום מינימלי של 10 אג'. (מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה).

48 המשרד להגנת הסביבה, סקר הרכב הפסולת הארצי, דו"ח מסכם 2014

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s