תיעוש הכסף / ירון טובין

ירון טובין הוא חבר "הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



 

תקציר

מערכת הכסף המשמשת אותנו כיום היא מערכת של כסף לאומי ריבוני המפוקחת ע"י המדינה ומבוססת על יצירת כסף והקצאתו כאשראי על ידי הבנקים המסחריים. השיטה הקיימת נמצאת בסחרור אשראי אשר נוטה לחזק ולהעשיר את התאגידים הגדולים ומעודד ריכוזיות. בכך שיטה זו מגדילה את אי השוויון הכלכלי בין אזרחי המדינה ומנוגדת לערכים של חיזוק הקהילה, שיתוף ומקומיות. מאמר זה מראה כיצד פועלת מערכת האשראי הקיימת, מנתח את תופעות הלוואי שלה ובוחן פתרונות לצמצום תיעוש הכסף והרחבת הדמוקרטיה המוניטרית. זאת כדי לעקוף את היתרון שאשראי בנקאי מקנה לתאגידים ועל מנת לעודד כלכלה קהילתית מקומית, ובכך להפחית את אי השוויון.

מבוא

המאמר עוסק אומנם בשיטות מוניטאריות, נושא לכלכלני מאקרו, אבל הכל מהתבוננות בבסיס הדברים וניתוחם בפשטות מנקודת מבט של קיימות וחברה. יש לציין כי חלק מהניתוח והטענות סותרים את המקובל בספרות הכלכלית. נראה שמדע הכלכלה באקדמיה העדיף לעסוק במודלים מתמטיים של "צמיחה" והפחית מחשיבותם של קיימות והשפעות חברתיות[1] .

פרק ‏1 פותח בסקירה קצרה על היסטורית הכסף והבנקים אשר שלובה בהיסטוריה של האנושות והתמורות שחלו בה מנקודות המבט של קהילה, בריאות, שוויון וקיימות. בדומה למעבר מגידול-מזון אל חקלאות-מתועשת ומרפואת-בריאות עתיקה אל רפואה-מתועשת, כך גם תהליך מתמשך של שכלול כללי האשראי הפשוטים הביא לכך שהבנקים הפכו לתעשיית כסף רבת עוצמה ששולטת בכלכלה ובחלוקת-ההון. פרק ‏2 מנתח את 'תיעוש הכסף' בבנקאות הישראלית. פרק 3 מציע חלופות אפשריות לצמצום תיעוש הכסף מאשראי בנקאי ולהגברת הדמוקרטיה המוניטרית. בבסיסה הסוגיה במאמר משותפת למערכת הכסף והבנקאות בעולם אך המאמר מתייחס בעיקר להתנהלות במשק הישראלי.

בדומה לכתב שהתפתח במקביל לכסף, גם מנגנון הכסף מבוסס על הסכמה לשימוש קולקטיבי בכללים מסוימים ומתן אמון קולקטיבי בכללים אלו. הכסף משמש כאמצעי חליפין, צבירה ומדידה של ערך המיוחס לנכס או סחורה[2]. אמצעי מוסכם מתוך אמון של כל יחידי הקהילה. למטבע כסף אין ערך בפני עצמו. אם יאבד האמון בתוקף של יחידת הכסף לייצג את הערך המיוחס לה, יאבד גם הבסיס לשימוש באותו כסף. לשאלות מי רשאי להנפיק את הכסף, כיצד נקבעת הכמות של הכסף המונפק ולמי יש עדיפות בנגישות לאותו כסף, יש השפעה מכרעת על פערי אי השוויון בחברה אופייה וסביבתה.

בשחר ההיסטוריה האנושית, כלקטים-ציידים-נודדים, צרכי המסחר היו מינימליים ולא היה צורך בכסף. עם המעבר לגידול מזון ולהתיישבות קבע עם שלטון מרכזי, נוצר הצורך בתשתית גמישה יותר לסחר חליפין ונוצר גם הצורך של השלטון המרכזי לגבות מסים כדי לפרנס ולקיים את המנגנון של שלטונו. כך בא לעולם אותו מנגנון מתווך במסחר הוא הכסף.

1.     היסטוריה של הכסף

1.1.  כסף סחורות

כדי לייצג יחידת כסף במשהו פיזי שכמותו מוגבלת ואינו ניתן לזיוף, טבעי היה להשתמש במתכות יקרות. בתחילה השתמשו במטילי כסף וזהב. בהמשך הטביעו מהמטילים מטבעות מטעם השלטון המרכזי. כמות המטבעות נבעה מכמות המתכת היקרה שצבר השלטון המרכזי. סחורות פיזיות או זכויות בעלות ערך נעשו סחירות על ידי החלפתן במטבעות שוות ערך. כדי להחזיק באותו שווה ערך צריך היה להחזיק פיזית במטבעות. במהותה המטבע מייצגת רק את הערך עצמו ואין לה זיקה שמשייכת אותה למי שמחזיק בה. הזכות על שווה הערך שהמטבע מייצגת מתגלגלת בין המחזיקים במטבע ועוברת ליד שמחזיקה בפועל במטבע. כך המטבעות היו יעד לשוד והחזקתן לא בטוחה.

סיכון זה של שמירת המטבעות והעברתן מיד ליד הביא להתפתחות גורם חדש שיסדיר את שמירת המטבעות והמסחר בהן. גורמים אלו הם ראשיתם של הבנקים. גם הבנק, כמו הכסף עצמו, תלוי באמון שרוחשים אליו לקוחותיו. בראשיתו שימש הבנק ככספת. מקום בטוח ששומר פיזית את המטבעות או מטילי הכסף בעבור המפקידים ומנהל את הרישום של הכסף שלזכותם. אך עדיין נותר סרבול בכך שכדי לסחור, דרוש היה שהמטבעות עצמן יחליפו ידיים ויעברו פיזית.

1.2.  כסף שטרות

קושי זה הביא להתפתחות שטרות הכסף שהחליפו את הסרבול שכרוך בהעברה פיזית, בין הצדדים לעסקה, של מטבעות במלוא שווה הערך של העסקה. עתה במקום מטבע שהוטבעה מהתכת מטיל הזהב, הודפס שטר נייר שערכו תאם לערך שנקבע למטבע. כך, מטילי המתכת היקרה נשמרו אצל מנפיק הכסף ובמקום הטבעת המטבעות מאותם מטילים, הודפסו שטרות כסף. מספרם וערכם של השטרות שהודפסו, תאמו לוגית למספר המטבעות וערכם שניתן היה להטביע מהתכת המטילים. במקום מסחר פיזי במטבעות, שטרות נייר הם שהופקדו בבנק והחליפו ידיים, במהלך מסחר. כך נוצרה הפרדה בין בסיס הייחוס של הכסף (מטילי הזהב) לבין מנגנון המסחר שהתנהל על בסיס נייר (השטרות).

1.3.  כסף התחייבות (שיק)

אומנם תשלום בשטרות כסף נוח יותר מאשר תשלום במטבעות כסף אך הסיכון באובדן או שוד השטרות קיים. לכן החלו הבנקים להנפיק המחאות שייצגו התחייבות של הבנק לערך כספי ששמור בשטרות כסף בכספת הבנק. כך נוצרו טכנית, שני סוגי ניירות שייצגו ערך כספי. שטרות הכסף עצמם שהונפקו ע"י הריבון ושטרות בנקאיים (שיק של ימינו) שנתנו ע"י הבנקים. מנגנון זה התבסס על האמון, שכנגד כל המחאה בנקאית הבנק מחזיק בשטרות כסף בערך תואם.

1.4.  תקן הזהב הסכם Bretton-Woods

'תקן הזהב' הוא מונח כולל למנגנונים מוניטריים שונים ששמשו במהלך ההיסטוריה ועד לעת החדשה. בייסוד כולם ערך המטבע נקבע ביחידות מידה של זהב וכמות הכסף נקבעה לפי כמות הזהב. הסכם ברטון-וודס נחתם בין מדינות המערב לקראת תום מלחה"ע-II (1944) וקיבע את שערי המטבעות של המדינות החתומות אל מול הדולר של ארה"ב ואת הדולר מול כמות הזהב שברשות ארה"ב.

1.5.  כסף פיאט

בשנת 1971 ארה"ב ביטלה את היות הדולר בר המרה לזהב וכך נהיה הדולר כסף צף (נקרא גם "כסף פיאט") שערכו מוקנה לו מהאמון בו בלבד ללא ייחוס לערך אחר (הזהב). במעבר לכסף פיאט התרחש שינוי עמוק שנובע מכך שאין יותר גורם חיצוני שמרסן את המערכת המוניטרית ועליה לרסן את עצמה מפני עצמה. זהו אתגר שהמערכת המוניטרית מתקשה להתמודד עמו.

1.6.  כסף אלקטרוני  – כסף 'מונים' (counters)

למעשה מערכות הבנקים מנהלות כיום 'כסף אלקטרוני' שמאחוריו אין כלום. בפרט אין רשומות מחשב שמייצגות שטר כסף אלקטרוני. יש רק מונים של כסף (מנייה מלשון ספירה – ‘counters’  בלשון תוכנה). הפיקדונות הם פשוט מונים שמציינים כמה 'כסף' יש בפיקדון. למעשה אין זה כסף ששמור בפיקדונות, אלא התחייבות של הבנק לכסף (bank liabilities). ניהול התשלומים וההעברות הכספיות הוא הוספה והחסרה בתוכנה של ערך המונים[3]. השימוש במונים לרישום של כסף מטשטש את ההבחנה האם הבנקים אכן מנהלים פיקדונות ותשלומים של כסף או שהם מנהלים סימולטור שמדמה ניהול כסף ללא כסף. כיצד אם כך מתנהלת המערכת הבנקאית של כסף מונים אלקטרוני שמנהלת 'כסף כלום' ? לפי איזו חוקיות מתנהלים המונים בסימולטור הכסף? היעדר 'הכסף' בכסף 'מונים אלקטרוני' הוא הבסיס ל 'תיעוש הכסף' כפי שמתואר בהמשך.

1.7.  בנקאות הלוואות בכסף בר קיימא

התיאור ההיסטורי עד כאן דן בעיסוק המסורתי הבסיסי של הבנקים, של ניהול פיקדונות ותשלומים. העיסוק המסורתי השני של הבנקים היה תווך במתן הלוואות בין לווים לבין כספי המפקידים. בקהילות החרדיות קיים מנהג גמילות חסדים (גמ"ח) לפיו פועלים מוסדות שמקבלים תרומות כסף ומלווים אותו בסתר לנזקקים ללא ריבית[4] וללא מטרות רווח. בעולם הבנקים אין גמילות ואין חסדים. על פי העיסוק המסורתי (שאיננו מתקיים היום) של בנקאות הלוואות במודל של כסף בר קיימא, מאחר שבכל עת רק חלק מהפיקדונות דרושים למפקידים לשימוש שוטף (משיכה מהפיקדון) אזי באפשרות המפקידים להעדיף ולהשאיל לבנק את יתרת הכסף מתוך הפיקדון שלהם כדי לשמש את הבנק למתן הלוואה תמורת ריבית. הרווח לבנק הוא הפרש הריביות בין הריבית הנמוכה יותר שמשלם הבנק למפקידים על הכסף שהושאל לבנק לבין הריבית הגבוהה יותר שדורש הבנק מהלווים. בבסיס ההתנהלות הזאת עמדה ההנחה שהבנק פועל כמתווך בלבד כך שקרן ההלוואה ניתנה בכסף שהושאל לבנק מתוך כספי הפיקדון וסך המצרפי של כל הכסף בפיקדונות לא גודל (למעט הריבית שמתחלקת בין המפקידים לבנק). זאת בניגוד למתן אשראי בנקאי שמגדיל את סך הכסף בפיקדונות כפי שיוסבר בסעיפים הבאים.

1.8.  מודל מכפיל הכסף

המודל האקדמי הרווח לתיאור מנגנון מתן האשראי הבנקאי הנו המודל של 'בנקאות ברזרבה חלקית' לפי 'מכפיל הכסף'[5]. המודל מניח שמתוך סך כל הכסף שבפיקדונות בבנק, רק חלק קטן דרוש לנזילות שוטפת (הרזרבה החלקית) ובשאר הכסף 'ששוכב' בפיקדונות הבנק יכול להשתמש למתן אשראי. התהליך רקורסיבי ויוצר אפקט מתגלגל שנקרא אפקט 'מכפיל הכסף'. אשראי שניתן ונעשה בו שימוש (נאמר קניה של סחורה) חלקו מופקד חזרה (ע"י מוכר הסחורה) ומגדיל את מצרף הכסף לשימוש הבנק למתן אשראי. האב הקדמון של כל ההפקדות שמשמש כבסיס הכסף למתן האשראי הוא הכסף המזומן שמנפיק הבנק המרכזי ומופקד בבנקים. הבנק המרכזי קובע כמה כסף ובאיזה איכויות (מזומן, עו"ש, פיקדונות סגורים וכו')  על הבנקים לשמור ברזרבה חלקית וכך כל בנק יכול לחשב ולדעת כמה כסף מתוך כלל הפיקדונות בכל עת זמין לו למתן אשראי. לפי אפקט מכפיל הכסף במודל, מתן אשראי מגדיל את סך הכסף בפיקדונות והחזר אשראי מצמצמו[6] [7]. בהשאלה מהמינוח של 'בנקאות ברזרבה חלקית', ניתן לקרוא לבנקאות ההלוואות בכסף בר קיימא 'בנקאות ברזרבה מלאה'.

1.9.  מנגנון האשראי הבנקאי בישראל

בלשון חוק הבנקאות של בנק ישראל[8], הבנקאות הבסיסית של ניהול הפיקדונות והתשלומים היא העיסוקים של: " קבלת פיקדונות כספיים בחשבונות עובר ושב על מנת לשלם מהם בשיק לפי דרישה " ו " ניהול מערכת תשלומים, לרבות גביית כספים, העברתם והמרתם ". חוק הבנקאות שולל את העיסוק הראשון מגוף שאיננו בנק[9]. המשמעות היא שלמעט מזומן 'בכיס', יש לנו כסף נזיל אם ורק אם הסכום רשום בתדפיס של הבנק. חוק בנק ישראל אוסר (על כל אדם או גוף זולתו) על הנפקת מטבע (במובן של מזומן)[10]. מאידך על פי חוק הבנקאות של בנק ישראל רק לבנקים מותר לעסוק ב  " מתן אשראי  "[11] [12] [13]. חוב אבוד מאשראי בנקאי ישפיע על ההון העצמי של הבנק ולא על הפיקדונות. לכן בנק ישראל קבע תקנות לתקרת היקף האשראי הכולל שיכול בנק ישראלי לתת ביחס להון העצמי שלו (דרישות 'הלימות ההון' ו 'מגבלות לווים')[14].

מודל האשראי הבנקאי בישראל מזכיר את מודל 'מכפיל הכסף' אך מתנהל במנגנון שונה ממנו. בשני המודלים: (i) לכל בנק תקרה מסוימת שעד אליה הבנק יכול לתת אשראי (ii) מתן אשראי מגדיל את סך הכסף בפיקדונות והחזר אשראי מצמצמו. להבנתי הזיכיון מבנק ישראל למתן אשראי מאפשר לבנק ישראלי לתת אשראי גם ללא פיקדונות. לפי חוק הבנקאות 'מתן שיק' חייב להיות משולם מהפיקדונות אך 'מתן אשראי' הוא מעין 'בריאה ספונטנית' שלא משולמת משום מקום. מחוק הבנקאות נובע שהבנק לא זקוק לפיקדונות לשם מתן אשראי. הפיקדונות אינם המקור לאשראי ואינם מהווים מגבלת רזרבה למתן האשראי[15] [16]. את פוטנציאל הרווח מהריבית על החוב, הבנק מממש באמצעות מתן אשראי יש מאין (זכות שמוקנה לבנק על פי החוק) ולא מהלוואה של כספי הפיקדונות. כך הפיקדונות מתפנים לשמש כמקור לרווח מעיסוקים אחרים[17].

חוק הבנקאות של בנק ישראל הוא מלאכת טלאי על טלאי שמקורה בפקודת הבנקאות המנדטורית (1941)[18]. חוק הבנקאות הנוכחי הוא מסמך בן 54 עמודים. בצמד מילים בלבד מתוך מסמך זה, "מתן אשראי", המדינה נתנה לבנקים זיכיון בלעדי, להשתמש בלווים כנשאים להעברת כסף אדירה מהציבור לקופתם באמצעות מנגנון הריבית על האשראי. העברת הכסף זורמת כך: הבנק מנפיק כסף יש מאין כאבק פיות ונותן אותו כאשראי > הלווה מחזיר את קרן האשראי בתוספת ריבית > קרן האשראי שסולק מתאיינת והריבית היא כסף בר קיימא שעובר מהלווה להון הבנק.

1.10.    אשראי 'בנקאי' ו אשראי 'חוץ בנקאי'

ציינו שרק לבנק מותר לעסוק בניהול פיקדונות ותשלומים. לכן גורם חוץ בנקאי שנותן 'אשראי' יכול לעשות זאת רק כהלוואה. זאת מכיוון שכדי להפקיד את הסכום בפיקדון הלווה, עליו להעביר את הסכום מפיקדון אחר של נותן 'האשראי'. לעומת זאת מכיוון שהבנק הוא גם המלווה (נותן האשראי) וגם מנהל את רישום הפיקדון של הלווה, הבנק לא נדרש להעביר את סכום האשראי מפיקדון אחר. מספיק שהבנק רק ירשום בתדפיס, שהאשראי הופקד בפיקדון הלווה.

2.   תיעוש הכסף

2.1.  מאפיינים של מודל האשראי הבנקאי בישראל

מחוק בנק ישראל ומחוק הבנקאות נובע שמנגנון האשראי הבנקאי בישראל פועל בהנחות ובמאפיינים הבאים:

  • המדינה מייצרת את הכסף המזומן בלבד.
  • את תפקיד הגדלת כמות הכסף הדרושה לנזילות במשק המדינה מפריטה לשוק הפרטי.
  • הזיכיון לבצע את הגדלת כמות הכסף ניתן לבנקים.
  • הבנקים עושים זאת בדרך של מתן אשראי כנגד חוב, בהתאם לדרישת השוק החופשי לאשראי.
  • כמות הכסף במשק מתרחבת ומצטמצמת בהתאם להיקף האשראי ברגע נתון (כלומר בלי הרבה חוב אין מספיק כסף ולהיפך).
  • תקרת היקף האשראי שבנק יוכל לתת פרופורציונלית לעושר של הבנק (מחושבת בהלימה להון העצמי של הבנק).
  • עד לרף הלימות ההון, האשראי שנותן הבנק נוצר ספונטנית מתוקף החוק שקובע שכך ייעשה.
  • הבנק הוא גם מתפעל האשראי (דרך ניהול הפיקדונות והתשלומים) וגם יצרן האשראי.
  • כל המערכת המורכבת הזאת מתנהלת אלקטרונית ככסף מונים ולא ככסף דיגיטלי בר מניה ומעקב.

2.2.  תופעות לוואי של מודל האשראי הבנקאי

מועיל לבחון את תופעות הלוואי של מודל האשראי הבנקאי בישראל באמצעות מספר שאלות:

  • האם מועיל מתן אשראי שכרוך בהגדלת כמות הכסף במקום לתת אותו כהלוואה בכסף בר קיימא
  • האם מועיל שבנק ישראל משפיע רק בעקיפין על כמות הכסף דרך הריבית ולא קובע את כמותו ישירות בעצמו
  • האם מועיל שהאמצעי להרחבת הנזילות במשק הוא באמצעות חוב (אשראי)
  • האם כמות הכסף מושפעת משיקולי רווח של גוף פרטי
  • האם מועיל שגוף אחד הנו גם מתפעל הפיקדונות, גם יצרן האשראי וגם קובע את כמות הכסף לאשראי
  • למי מוקצה האשראי הבנקאי ולאיזה מטרות האשראי משמש
  • האם הריכוזיות לפיה הבנקים חובשים את כל הכובעים בעיסוק באשראי יוצרת ניגודי עניינים מובנים בין הכובעים השונים וגורמת לעיוותים בהקצאת האשראי
  • האם הריכוזיות ושימוש בשיטת כסף מונים יוצרים מורכבות מאתגרת במיוחד לפיקוח על המערכת
  • האם הפתרון לצמצום תיעוש הכסף הוא בהרחבת והידוק הפיקוח או בשינוי השיטה

אם נשאל איזו מערכת יותר יציבה ומאוזנת, אזי בהיגיון בריא סביר להניח שמערכת מוניטרית שמשתמשת בכסף בר קיימא שנוצר על ידי המדינה בכמות תואמת לגידול בצרכים, יציבה ושוויונית יותר ממערכת שמשתמשת בכסף מתכלה שנוצר כחוב למטרות רווח מהריבית על ידי גורם פרטי (הבנקים).

2.3.  תעתועי האשראי למען "הצמיחה"

אנחנו רגילים לחשוב על כסף כמשהו קיים שעובר מיד ליד (כהלוואה או העברה) ובכל רגע נתון הוא נמצא ביד כלשהי, אך המושג של כסף אשראי קצת מתעתע וחמקמק. האשראי הבנקאי הוא כמו נפיחה. מגיח לעולם, עושה ריח רע (או נעים לבנקים…) ומתפזר. מה מאפיין אותו? האם זה כסף ספונטאני? כסף מתכלה? כסף אופורטוניסטי (כי הבנק מצא לווה עם בטחונות לכאורה)? למי ואיפה הוא חסר במצב בו לא מחזירים אותו (הבנק מעוניין בהתמשכות שרות החוב ולא בהחזר החוב כי הכסף לא חסר בשום מקום מחוץ לבנק)? האם במודל של אשראי בנקאי בשוק חופשי בשיטה של יצירת כסף חדש כחוב, נכון היה להניח ש'היד הנעלמה'[19] תדאג להיצע וביקוש מאוזנים לטובת הקהילה? המודל של מתן אשראי דרך הגדלת כמות הכסף נטוע עמוק בתיאוריה ובמחקר האקדמי. האם ההתנהלות לפי מודל זה "תוכננה" כך במחשבה תחילה או שהתפתחה בסיפוח זוחל של קביעת עובדות ע"י הבנקים ואישורם בדיעבד ע"י הרגולטור המפקח עליהם (בנק ישראל)? המודל נשמע הגיוני בגלל מכבסת המילים שמתארת אותו כאילו שהכסף 'ששוכב' בפיקדונות, עובד בינתיים ומשמש למתן אשראי[20]. אך לדעתי למודל זה אין הגיון פנימי יציב. המודל נראה כאילו נבנה סביב אקסיומה שמתן אשראי זו הדרך הנכונה ליצירת הכמות הדרושה של כסף בשוק ושהמקור הראוי והיעיל למתן אשראי הוא ביצירתו כחוב ע"י הבנקים. אולם יש מספיק מקורות של כסף בר קיימא במשק שפנויים להשקעה כהלוואה ונמצאים בתת ניצול. לכן אין צורך לייצר עוד כסף ע"י הבנק כדי לתת אותו דווקא כאשראי.

אם תשאלו מנהלים מהתעשייה הפיננסית (ניסיתי וזה עובד…) או חוקרי כלכלה מהאקדמיה מה דעתם על שיטת האשראי בכסף חדש, רבים יתנו תשובה בסגנון 'אחרת איך תתקיים הצמיחה?'. 'צמיחת המשק/ הכלכלה' נחשבת ליעד הכלכלי האולטימטיבי. ואומנם סטטיסטית מתקיימת צמיחה אך בפועל זו צמיחה בחסות גידול מתמיד באי השוויון. האשראי הבנקאי הוא גורם מרכזי (לא היחיד…) לתהליך של העברת הון מסיבית מהציבור הרחב (ושכבת הביניים בפרט) לידיים של שכבה הולכת וקטנה ששולטת בכלכלה העולמית (ב 2016 העושר שבידי 1% מאוכלוסיית העולם צפוי לעבור את זה שבידי 99% הנותרים[21]). אך זו צמיחה לא יציבה שגורמת למשברים כתוצאה מהתפתחות בועות חוב שמועדות להתפוצץ.

התיעוש התאגידי משתמש בטרמינולוגיה מתעתעת לשם מירוק הסחה והתיירקקות[22] (Greenwash). 'הצמיחה' היא התעתוע של 'תעשיית האשראי' כשם ש 'בריאות' היא תעתוע של 'תעשיית התרופות' ו 'ייצור מזון לאוכלוסיית העולם' הוא תעתוע של 'תעשיית החקלאות'. גם הבנקים למשכנתאות משתמשים בטרמינולוגיה מטעה. תשלומי המשכנתא נקראים "החזר חודשי" "החזר קרן" "החזר ריבית". המונח 'החזר' יוצר תחושה שלקחנו דבר מה שקיים והחזרנו אותו לבעליו להמשך השימוש בו. אך הקרן למשל לא הייתה קיימת עד שניתנה ותיעלם אחרי 'ההחזר' לבנק.

2.4.  אשראי ריאלי מול אשראי פיננסי

מועיל להבחין בין אשראי ריאלי לבין אשראי פיננסי. ב 'אשראי ריאלי' הכוונה למימון שישמש חברה להקמת פעילות יצרנית חדשה שעתידה לייצר הכנסה שתוכל גם לשרת את החזר החוב. ב 'אשראי פיננסי' הכוונה למימון של מינוף שישמש להעברת (רכישת) השליטה בנכסים ריאליים קיימים לידיים חדשות שבעקבותיה לא תיווצר תפוקה כלכלית חדשה שתוכל גם לשרת את החזר החוב החדש שנוצר עקב המינוף.

חברה ריאלית המעוניינת לרכוש חברה ריאלית אחרת לשם מיזוג והרחבת פעילות, תימנע בד"כ מלקיחת חוב ותעדיף לממן זאת בדרך יעילה יותר עבורה, עם הון עצמי (שמירת השליטה) או כמיזוג והחלפת מניות (דילול השליטה). מה שטוב לכלכלה (שימוש בהון עצמי או בהחלפת מניות במקום באשראי) רע לבנקים (בהעדר אשראי נמנעת מהם הריבית) ומה שטוב לבנקים (אשראי פיננסי) רע לכלכלה.

מכיוון שאשראי פיננסי לא יוצר תפוקה כלכלית חדשה שתשמש לשירות החוב נוצר 'אפקט סחרור אשראי' (Leverage Ratchet Effect) [23]: במקום לצמצם את האשראי דרך דילול השליטה, בעלי השליטה מעדיפים לשמר את השליטה ולקחת אשראי פיננסי חדש שישמש למחזור האשראי הקודם. האשראי החדש מגדיל את המינוף[24]. האפקט של 'מכפיל הריבית' יוצר סחרור חוב שמועד להתפוצץ. אילו המימון הבנקאי היה ניתן רק בבנקאות הלוואות מכסף בר קיימא, סחרור החוב היה מתמתן בגלל היצע מאוזן של כסף. הרעיון שהדרך לייצר נזילות (כמות מספיקה של כסף במשק) היא באמצעות חוב הוא מתכון לאי יציבות.

בממשק בין הבנק לאזרח, האזרח נחשף בעיקר לבנקאות הקמעונאית של פיקדונות ושירותים כספיים בכסף בר קיימא. הציבור אינו נחשף להתנהלות הבנקאות הסיטונאית "בחדרים הסגורים" שמנהלת את האשראי הבנקאי לתאגידים. אך שם בחדרים האחוריים, מתנהל הכסף הגדול והשפעת התנהלות זו דרמטית לכולנו

2.5.  דוגמאות לתיעוש הכסף

בנספח בסוף המאמר ניתנות דוגמאות לתופעות הלוואי מהפרזה בשימוש באשראי הבנקאי. לתופעות הללו היה לדעתי תפקיד מהותי בהיווצרות המחאה החברתית ב 2011: הדוגמא הראשונה עוסקת בסימביוזה בין הבנקים לפירמידות. הדוגמא השנייה עוסקת באשראי פיננסי למשכנתאות וסחרור מחירי הדיור.

 

3.   דמוקרטיה מוניטרית במקום תיעוש הכסף

האם ההיגיון האנושי דוחף אותנו להניח שיש שיטה מוניטרית אחת מסוימת שהיא הטובה ביותר או שיש ללמוד מן הטבע שמעדיף מגוון ששומר על איזון בין מספר חלופות שמתמודדות על משאבי הטבע? האם דרוש שינוי שמשול למשיכת השטיח מתחת למורכבות המלאכותית של מערכת הבנקאות שנוצרה במשולש בנקים-כלכלנים-רגולטור. ככל שמערכת הכסף הבנקאית מורכבת יותר כך היא מאפשרת רק לשחקנים הגדולים והחזקים דריסת רגל במשחק ומאידך מאפשרת למתוח את גבולות השימוש בה לטובת 'חברי המועדון' ומונעת שקיפות ופיקוח ציבורי. כשמערכת הופכת להיות גדולה מכדי ליפול (מונופול מורכב, ממונף, לא גמיש עם ריבוי ניגודי עניינים), בד"כ מתחילה הספירה לאחור לנפילתה.

האפשרויות לצמצום הכסף המתועש כוללות רפורמות במערכת הקיימת לצד פתרונות חוץ ממסדיים ב 'טכנולוגיה משבשת' (disruptive technology), שמחד יהוו חלופה ומאידך ידרבנו שינוי תוך ממסדי מעצם הלחץ של קיום החלופה מבחוץ. פרק זה מתאר פתרונות אפשריים שעולים בדעתי למצב הקיים בישראל, פתרונות תוך וחוץ ממסדיים כאחת. הפתרונות מוצעים 'כרעיונות אינסטנט' מבלי להתייחס לאתגר המעבר אליהם. פרקטית חסרונות האשראי הבנקאי בארץ מתמצים בשילוב של שלושה פרטים טכניים/משפטיים: (i) הבנק הוא גם מתפעל הפיקדונות וגם יצרן האשראי, (ii) הסעיף 'מתן אשראי' בחוק הבנקים כללי מדי (iii) ניהול הפיקדונות ממומש בטכנולוגיה של כסף מונים. שיפור בכל אחד מהם יתרום לצמצום תיעוש הכסף מאשראי בנקאי. המטרות לשינוי הן: צמצום השימוש באשראי בנקאי מתכלה, מעבר לשימוש במערכת כסף דיגיטלי שתהא יציבה יותר מהקיימת, מעבר למערכת אשראי בכסף בר קיימא שתהא נגישה לציבור ושוויונית יותר ופיתוח ממשקים למערכות מטבע משלימות לשימוש בזירות מסחר קהילתיות/משתפות.

3.1.  הידוק הפיקוח

אפשר לטעון שהשיטה הקיימת אומנם מורכבת אך טובה ('מאפשרת צמיחה') ולכן מה שנדרש הוא הרחבת הפיקוח. תקנות 'באזל 3'[25] לפיקוח על המערכת הבנקאית צמחו לאוסף מסמכים של מאות עמודים עד שהפכו 'למורכבים מדי ליישום'. האם דרושות תקנות 'באזל 4' בנות אלפי עמודים? אולי דרוש להדק את הפיקוח כדי שיהיה אפקטיבי יותר[26]? או שיתכן שהשיטה הקיימת הגיעה למצב של 'תפוקה שולית פוחתת' במורכבות שלה ודרוש שינוי בשיטה עצמה.

3.2.  הוספת מלה אחת לסעיף 'מתן אשראי' בחוק הבנקאות

כאמור בסעיף ‏3, לפי חוק הבנקאות 'מתן שיק' חייב להיות משולם מהפיקדונות אך 'מתן אשראי' הוא בריאה ספונטנית שלא משולמת משום מקום. מספיק שנוסיף לחוק מלה אחת ונשנה את סעיף "מתן אשראי" להיות "מתן אשראי מהפיקדונות" כדי שהאשראי יינתן מכסף קיים וימנע ייצור הכסף כחוב בעת מתן אשראי. למעשה מודל דומה מתקיים בקרן נאמנות ולפיו ניתן לדמות קרן אג"ח ל 'בנק זוטא למתן אשראי'[27] (מכסף אמיתי).

3.3.  "ששינסקי 3" לאשראי בנקאי

חלופה זאת מניחה שמנגנון האשראי הבנקאי הקיים ממשיך להתנהל ומסבירה מדוע ראוי להטיל מס רווחי יתר על ריבית האשראי הבנקאי. סיניוראז' הוא המונח לעמלה שקיבל מנפיק הכסף לכיסוי עלויות הייצור של הכסף (בעבר זה היה השכר על הטבעת המטבעות מהתכת המטילים או בימינו העמלה על הדפסת שטרות המזומן). זוהי עמלה חד פעמית ושיעורה נגזר מכמות "הייצור" של הכסף. אך סיניוראז' הריבית על ייצור כסף האשראי הבנקאי איננו עמלה חד פעמית אלא סיניוראז' מתמשך ושיעורו מוכפל במשך הזמן של תקופת האשראי. ועדות 'ששינסקי 1' ו 'ששינסקי 2' קבעו את שיעור התמלוגים הראוי לשתף בהם את הציבור מהרווחים של החברות המפיקות משאבי טבע (מחצבים מים המלח וגז מהים התיכון). הצידוק הוא שמשאבי הטבע שייכים לציבור כולו והחברות המפיקות פועלות מתוקף זיכיון להפקה תמורת רווחים הוגנים אך לא רווחי יתר. באותו הגיון גם מונופול הבנקים קיבל מהמדינה זיכיון בלעדי 'לכריית' משאב לאומי (השקלים שלנו דרך האשראי הבנקאי). ראוי לשתף את הציבור גם ברווחי היתר של כריית האשראי. הרי אין כאן תגלית או פיתוח מדעי אלא זיכיון למתן שירות לציבור מתוך משאב לאומי.

3.4.  תהליך הפרדת הבנקים מעצמם

רשימת העיסוקים בהם פעלו ושלטו הבנקים בארץ הגיעה לשיאה בתחילת שנות השמונים. הרשימה כללה את כל העיסוקים הפיננסיים ואף הריאליים במשק, חלקם הגדול בפעילות צולבת תוך ניגוד עניינים שהיה מובנה בריבוי העיסוקים של הבנקים. התפוצצות הבועה של וויסות המניות הבנקאיות ב 1983 הצית גל הלם של משברי משנה ורפורמות למשך 30 השנים הבאות[28]. זהו תהליך מתמשך של הפרדת הבנקים מעצמם. זאת ע"י צמצום מוטת העיסוקים של הבנקים והוצאת תחומי עיסוק מרשותם אל גופים חוץ בנקאיים. ביצוע מהלכים נוספים של הפרדה בין שירותים בנקאיים תעשה אותם פשוטים ושקופים יותר, עם פחות ניגודי אינטרסים ותמנע מתן אשראי מתכלה.

3.5.  הפרדה בין בנקאות לתפעול פיקדונות לבין בנקאות לייצור אשראי

רשימת תחומי הפעולה הייחודיים של בנק שניתנת בחוק הבנקאות[29] כוללת 13 עיסוקים. מחציתם ניתן לאפיין כתפעול שירותים בנקאיים ומחציתם כייצור שירותים בנקאיים. ניהול 'הפיקדונות והתשלומים מהם' הוא ליבת 'שרותי התפעול' הבנקאיים. מתן אשראי הוא ליבת 'ייצור השירותים' הבנקאיים[30]. הראינו בסעיף ‏2.9 שהצימוד בין שירותים אלה הוא שמאפשר לבנקים לתת אשראי בנקאי כחוב מתכלה. הפרדת השרות (היצרני) של מתן אשראי מהשירות (התפעולי) של ניהול הפיקדונות תחייב את ייצרן האשראי להעביר את סכום האשראי מפיקדון קיים וכך לא יתאפשר להפקידו יש מאין. הנוהג של אשראי בנקאי כחוב מתכלה מושרש עמוק ולכן חסימת היכולת למתן אשראי בנקאי יש מאין היא שינוי יסודי ומהותי בעולם הבנקאות והכלכלה התאגידית. מאידך השינוי נשמע פשוט והגיוני. לשאלה מה יהיו המקורות לאשראי (החדש) שאינו יש מאין, התשובה שיש כספים רבים לשם כך כפי שיוסבר להלן. לכן המכשול האמיתי למהלך אינו מחסור בהון לאשראי אלא התלות של המנגנון הבנקאי הגדול בהכנסות מהריבית ואיבוד ההשפעה והכוח שמצוי בידי הבנקאים המחליטים למי יינתן האשראי[31].

3.6.  שימוש בכספי החיסכון ארוך טווח כמקור לאשראי בנקאי בכסף בר קיימא

כאמור במבוא, התכלית הרגילה לכסף היא כאמצעי חליפין לפיה הכסף שוהה זמן קצר בכל יד בחניה לטווח קצר ומדלג ליד הבאה. תכלית נוספת לשימוש בכסף שנמצאת בהיקף גובר היא כאמצעי לצבירה (Store of Value). סגירת ההצטרפות לפנסיה 'צוברת זכויות' ('פנסיה תקציבית' ו 'הקרנות הוותיקות') והנהגת פנסיית חובה 'צוברת הון' מזרימה כספים עצומים להיצבר בחניה לטווח ארוך של עשרות שנים. אלו כספי החיסכון ארוך הטווח (ביטוח פנסיוני וגמל) שעד ועדת בכר לפני 10 שנים נוהלו בידי הבנקים ומאז הועברו לניהול של גופים חוץ בנקאיים, בעיקר חמשת חברות הביטוח הגדולות להן רישיון לנהל ביטוח פנסיוני. אלו כספים שחובה להפרישם (בגלל חוק פנסיית חובה) ולכן אספקתם מובטחת והם פנויים ומיועדים להשקעה. כספים אלו מצטברים בהיקף "גדול" על יכולת שוק ההון הישראלי לקבלם ולכן מספיקים וזמינים למלא כל דרישה להון חלופי לאשראי הבנקאי.

3.7.  מערכת ריבית דועכת כתמריץ לאשראי בנקאי לטווח קצר בלבד.

חלופה זאת מניחה שמתן האשראי הבנקאי הנוכחי ממשיך להתקיים ומציעה תמריץ שיגרום לבנקים למכור את החוב מהאשראי הבנקאי ארוך הטווח לגוף חוץ בנקאי. דוגמא: נניח שתהיה תקנה שאשראי בנקאי לתקופה של מעל חצי שנה הוא אשראי ארוך טווח. על פי התקנה החל מחצי שנה ממתן האשראי הבנקאי, הריבית על האשראי תתחיל לדעוך (לרדת ברציפות עד לאפס). התקנה גם תקבע שבעת מכירת החוב לגורם חוץ בנקאי דעיכת הריבית תיעצר והריבית תתמיד ברמתה בעת המכירה. הריבית הדועכת[32] תגיע לנקודה בה לבנק לא יהיה כדאי עוד להחזיק בחוב (הרווח מהריבית יצטמצם) והוא יעדיף להיפטר מהחוב ולמוכרו. לגוף הקונה דעיכת הריבית תגרום לרצות להקדים את הקניה ולא להשתהות כדי ליהנות מריבית גבוהה ככל האפשר ליתרת תקופת החוב. במודל כזה השוק ייהנה מהמנגנון הבנקאי המיומן בטיפול בהעמדת האשראי (ובהערכת רווח-סיכון) אך תיחסם בועת האשראי הבנקאי. הבנק לא יוכל לתת אשראי ארוך טווח בהיקף מעבר ליכולת הכסף האמיתי לקלוט את החוב, שכן אז לא יימצא קונה לחוב והבנק "ייתקע" עם חוב בלי ריבית. לבנק גם יהיה תמריץ לשמור על איכות החוב שכן לאשראי באיכות נמוכה לא יימצא קונה בעוד הריבית ממשיכה לרדת.

3.8.  כסף 'מזומן דיגיטלי' במקום 'כסף מונים' אלקטרוני

סעיף זה מתאר מודל (תיאורטי, להמחשה בלבד) שמתנהל בכסף אמיתי ומונפק ע"י המדינה בלבד (Sovereign Money[33]). בשונה מהכסף האלקטרוני הקיים אשר נסלק בבנקים בעזרת מונים בלבד, כסף 'מזומן דיגיטלי' הוא מודל של כסף אמיתי אשר מתנהל בשטרות דיגיטליים. בנוסף לשקלים בשטרות נייר, בנק ישראל ינפיק שקלים ב'שטרות דיגיטליים'. כשם שמזומן משול לשטר נייר עליו מודפס הסכום עם חותמת של בנק ישראל למקוריות השטר, כך גם השטר הדיגיטלי יהיה רשומת מחשב שמכילה את סכום השטר וחתימה דיגיטלית של בנק ישראל שמעידה על מקוריות דיגיטלית של השטר. הרשומה ניתנת להעברה דיגיטלית ונשמרת ב'כספת הפיקדונות הדיגיטלית' במחשב הבנק. להמחשה ניתן לחשוב על שטר דיגיטלי כשטר מזומן שבאופן פלאי יכול גם לעבור אלקטרונית ברשת כמו מסרון סמס. הבנק ינהל את סליקת התשלומים (הטרנסאקציות) ורישומם אך לא יוכל לייצר רשומות דיגיטליות (להגדיל את כמות הכסף בפיקדונות). במערכת כסף שבדוגמא כל העברה או הפקדה יעשו בשטרות (רשומות) דיגיטליים מקוריים (של בנק ישראל) מתוך ולתוך הרשומות שבכספת הפיקדונות הדיגיטלית של הבנק[34] [35]. כך 'מתן אשראי' לפיקדון הלווה חייב יהיה להיעשות בכסף אמיתי משטרות דיגיטליים וללא הגדלת סך הכסף בפיקדונות.

3.9.  דמוקרטיה מוניטרית  – מי אחראי על הכסף

למודל של מזומן דיגיטלי (סעיף 4.8) יש משמעות רחבה יותר ממניעת יצירת כסף כחוב. זו טכנולוגיה משבשת. כל מרכיבי המערכת הבנקאית הקיימת לא מותאמים לכך: התאוריה המוניטרית, חוקי הבנקאות, הוראות הפיקוח – כולם אינם רלוונטיים למזומן דיגיטלי. אולם המרכיב הכי משמעותי בשינוי כזה הוא שנדרשת החלפת כל מערכת המחשוב הבנקאית. מעבר אל בנקאות במזומן דיגיטלי משולה לקפיצה מעל תהום (ותמיד ישנה האפשרות ליפול לתהום). אני מתקשה לראות מהלך יזום של מעבר למזומן דיגיטלי. כך שמודל כזה ככל שיהיה הגיוני, המעבר אליו יידחה עד למשבר שייעשה אותו בלתי נמנע. בינתיים אפשר להתפלפל האם מערכת הבנקאות היא יישום של חוקי הבנקאות והוראות הפיקוח על הבנקים או שבנק הוא יישום של מערכת מידע. אם יתגלה שבנק הוא אפליקציה אז המשולש בנקים-כלכלנים-רגולטור יצטמק לגודלו הטבעי ואנשי התוכנה יהיו 'הבנקאים החדשים'. לזכות הבנקים ייאמר שהם מבינים שהטכנולוגיה הדיגיטלית מעמידה אותם בנקודת פיתול בקוו החיים שלהם והם פועלים להתאים את עצמם לכך. בנקאות הסניפים היא עולם הולך ונעלם שמוחלף בבנקאות יישומים. אך כל 'הבנקאות הדיגיטלית החדשה' היא מתיחת פנים של הבנקאות הקמעונאית שמהותה היא החלפה של ממשק המשתמש. ליבת הבנקאות לא משתנה. ה backbone של מערכת המחשוב, החוקים, תקנות הפיקוח והתיאוריה המוניטרית כולם נשארים תקפים. החדשות הטובות הן שבינתיים 'בחוץ', צומחת תשתית למערכות מטבע אחרות.

שתי מגמות חדשות יכולות להוות תשתית להתפתחות מערכת מטבע חלופית:  (i)המושג של 'Market Networks'[36] זוכה לתהודה רבה בחודשים האחרונים וצופה דור חדש של אפליקציות שישלב את עולם הרשתות החברתיות עם העולם של זירות המסחר (Marketplaces). אם הבנק הוא 'זירת ניהול לשירותי כסף' ולקוחות הבנק הם 'רשת חברתית של שירותי כסף' אזי הרעיון לעניינינו הוא שארגז הכלים של שרותי הכסף יתבצע ישירות (P2P) בין חברי 'הרשת החברתית' של לקוחות הבנק ללא התיווך של זירת המסחר (הבנק). (ii)המגמה השנייה מתאימה להיות התשתית הטכנולוגית ל'רשת שרותי כסף' כזאת. כדי ליישם דמוקרטיה מוניטרית 'כרשת שרותי כסף דיגיטלי' נרצה טכנולוגיה ליישום פנקס ציבורי ומבוזר לרישום העברות הכסף (transactions). טכנולוגיה שמחד היא מוסדרת ומאובטחת ומאידך לא תהיה קניינית (proprietary) אלא שקופה ונחלת הכלל בקוד פתוח (open source). Blockchain זה השם של המרכיב המרכזי במטבע הביטקוין ומיישם פנקס לרישום כל ההעברות של מטבע הביטקוין. הפנקס מבוזר ומתנהל ע"י המשתמשים ללא 'בנק של ביטקוין' לביצוע ההעברות. 'Blockchain 2.0' זה הכינוי לדור חדש של יישומים שמתבסס על ההכרה שניתן להרחיב את רעיון ה Blockchain של 'הפנקס הפתוח לרישום העברות ביטקוין' לשם יישום מגוון של פנקסים ציבוריים לרישום בעלות וההעברות מיד ליד של כל דבר בעל ערך שיש לו טביעת אצבע דיגיטלית (כגון זכויות מקרקעין, לוחות רישוי לרכב וכו'). בפרט את השילוב של שתי המגמות (Market-Networks ו Blockchain-2.0) אפשר ליישם להקמת רשמ"ד ('רשת לשירותי מטבע דיגיטלי').

ממש בחודשים האחרונים הרעיון ממקד התעניינות ונוצר מומנטום ליישום מגוון של פתרונות במשאב החדש. זאת במספר ממדים:

(i)בממד של מגוון המטבעות: האם הרשמ"ד ייכנס למרכז הבמה וייתן שירותים למטבע 'ההלך החוקי' (legal tender)? האם זה יהיה מטבע דיגיטלי חדש או הכסף הישן בחזות של כסף חדש? לחילופין האם הרשמ"ד דווקא יעודד ויאפשר שימוש במטבעות 'הלך משלים'? האם מטבע הלך משלים יהיה גם 'הילך מקובל' שניתן יהיה להמיר באופן מוסדר בינו להלך החוקי?

(ii)בממד אחר הרשמ"ד מביא למאבק מי ישלוט בדמוקרטיה המוניטרית החדשה ויהיה 'האחראי על הכסף החדש'. שתי התאגדויות עם כוח כלכלי רב מאחוריהן הוכרזו זה עתה כדי לפתח תשתית וסטנדרטיזציה לשימוש בטכנולוגיה של Blockchain 2.0 במערכת הבנקאית. התאגדות אחת מובלת על ידי IBM ואינטל מתוך יומרה שהמשאב החדש הוא אפליקציה ולכן חברות שירותי המחשוב יובילו אותו[37]. ההתאגדות השנייה מובלת ע"י קונסורציום של בנקים מתוך יומרה שהמשאב החדש מיישם בנקאות ולכן צריך שהבנקים ישלטו בו[38]. שתי ההתאגדויות פועלות 'בתחרות משתפת' (coopetition) ומקיימות התחייבות חשובה לעשות זאת בקוד פתוח[39] ומאידך רצון לשמור על השליטה במשאב דרך השליטה באפיונו. כרגע החגיגה במיטבה והמאבק עדיין פתוח.

(iii) הרשמ"ד הוא כמובן משאב קלאסי להרחבת המגוון בזירת המטבעות קהילתיים-משתפים. מטבעות קהילתיים מועילים בקהילות מאותגרות עושר בהן מטבע ההלך החוקי נמצא במחסור ובתחרות על שימושים רבים.  חברי הקהילה יוצרים תוצרת ושירותים בעלי ערך וביקוש אך ללא נזילות לשלם בעדם. כך מטבע קהילתי יכול להזרים נזילות להנעת כלכלה משתפת ללא הזקקות למטבע 'החוקי' וללא יצירת חוב. מאידך כסף הוא ממשק בין אנשים שמבוסס על הסכמה משותפת בדומה לשפה. ריבוי מערכות כסף מקומיות צריך לשמור על מאזן בין נסיגה להתנהלות שבטית לבין היתרונות שיש להתחברות בין אנשים בהיקף רחב כמו במדינה.

(iv) כתוספת עתידנית ראוי לציין שאפשר יהיה להפוך כסף דיגיטלי לכסף חכם ע"י הוספת תכונות נוספות לכל שטר (כמו השבב בכרטיס אשראי חכם). כך לדוגמא ניתן יהיה להפוך מטבע קהילתי 'למטבע מוסרי' ע"י  מתן תכונה של ערך פוחת על פני הזמן למטבע כדי לעודד פעילות בקהילה

3.10.                 פעילות ציבורית לשינוי

לסיום ראוי לציין ולתת חיזוק חיובי לפעילות ציבורית שנעשית להעלאת המודעות לשינוי המערכת המוניטרית בארץ. הכוונה ל "תנועה לשינוי מוניטרי" ולבלוג "כלכלה אמיתית".

.

4.   נספח דוגמאות

4.1  צוותאות בין הבנקים לפירמידות

הכשלים בתופעת הפירמידות עלו לדיון ציבורי לאחר "המחאה החברתית" של 2011 ונכתב על כך רבות. בדיון הציבורי הפירמידות דוגמת אי.די.בי. תוארו ובצדק כטפילים אשר שאבו הן את כספי הציבור והן אשראי הפיננסי מהבנקים. בעקבות זאת נחקק חוק הריכוזיות[40] שמטרתו לצמצם תופעת הפירמידות. הדוגמה מציגה את התופעה לא כטפילות אלא כצוותאות (סימביוזה). חיים משותפים בין הפירמידות לבנקים שאינם יכולים להתקיים בנפרד בשל תלות הדדית ממכרת. הלווה (בעל השליטה בפירמידה) מכור להגדלת השליטה (equity) והבנקים מכורים "לצמיחה" ברווחים מריבית על כסף קל.

ניקח לדוגמא את חברת הסלולר סלקום. להקמת רשת סלולרית בפריסה ארצית, נדרשו לסלקום השקעות גדולות שמומנו באשראי ריאלי גדול. בהמשך הפירמידה של אי.די.בי. רכשה שליטה בסלקום באמצעות אשראי פיננסי. כך נוצרו שתי קומות של חוב. החוב הריאלי המקורי של סלקום והחוב של אי.די.בי. בגין האשראי הפיננסי לרכישת סלקום. המקורות של אי.ד.י.בי. להחזר החוב החדש אמורים להיות דיווידנדים שבעלי השליטה החדשים יימשכו מסלקום. עתה בנוסף לחוב הריאלי שלה עצמה, העמיסו על סלקום גם דרישה לתשלום דיווידנדים לכסוי החוב בקומה מעליה, מבלי שנוצרו לסלקום הכנסות חדשות. מקור לתשלום הדיווידנדים היה ציבור הלקוחות באמצעות מחירים מופקעים והימנעות מהשקעות בטכנולוגיות חדשות לצמיחה של סלקום[41].

מיהם המרוויחים והמפסידים בדוגמא של סלקום: הרוויח הבנק שגוזר ריבית על חוב פיננסי מכסף שלא היה קיים. הרוויח בעל השליטה באי.די.בי. שהשיג שליטה בסלקום בכסף ממונף ועל הדרך גוזר ממנו את חלקו. הפסיד הציבור שמשלם את החוב דרך ייקור התעריפים. הפסיד המשק שנעשה ריכוזי יותר והקטין את המקורות הפנויים לאשראי ריאלי. רפורמת הסלולר פיצצה כמובן את הבועה במקרה זה והדגימה בדיעבד את חסרונות השיטה.

הפירמידה היא מבנה שתכליתו לאפשר לבעל הון עצמי אפסי (יחסית) להשיג החזקות שליטה בחברות ריאליות מהגדולות (והיקרות) במשק[42]. חברות השכבה הן חברות אחזקה פיננסיות שמקימות "מטה מקצועי" שמעסיק שתדלנים, יועצים משפטיים, רגולטורים בכירים לשעבר וכיו"ב לשם הגשת תשקיפים שייצרו מראית עין להצדיק את גיוס האשראי הפיננסי העצום שדרוש למינוף הרכישות של החזקות השליטה. תופעה אופיינית היא שהחברות הריאליות שרכשו הפירמידות אינן חברות שמבוססות על חדשנות (חברות הייטק למשל) אלא מבוססות על זיכיונות/רישיונות ממשלתיים שתלויים בשתדלנות. לסלקום זיכיון לתדרי רדיו, לכלל ביטוח רישיון מבטח וזכאות לנהל כספי פנסיית חובה, למכתשים אגן רישיון כרייה למחצבים וכו' ..

כיצד אם כן קמו הפירמידות? רק בגלל תאוות כוח של בעל השליטה וקשרי הון-שלטון שלו? הרי האשראי לפירמידה יועד לרכישת שליטה בחברות ריאליות קיימות שהרכישה לא מביאה להן ערך כלכלי חדש, אלא רק גיבנת חוב הרסנית. התשובה הקצת קונספירטיבית היא שאם הפירמידות לא היו קמות, הבנקים היו צריכים להמציא אותן. הבנקים תלויים באפקט מכפיל הריבית של יצירת אשראי חדש. אך מהחברות הריאליות אין דרישה לאשראי ריאלי בהיקף שישביע את הבנקים. הפתרון הוא גוף פיקטיבי שתכליתו להשיג שליטה בחברות הריאליות אך אין לו הון עצמי ולכן תלוי בקבלת אשראי פיננסי לכך. התוצאה בזום אאוט היא שאיבת כספי הציבור באמצעות הפירמידה להון העצמי של הבנקים.

הנורמה הציבורית היא כמובן ש"חובות צריך להחזיר" אך הנורמה בסימביוזה בין הבנקים לפירמידות התפתחה להיות "חובות לא חייבים להחזיר, אפשר למחזר". הפירמידה הפכה לבעלת חוב "גדולה מכדי ליפול". אך זאת לא הפירמידה שגדולה מכדי ליפול, זה החוב עצמו שגדול מכדי 'ליפול על הבנק'. אם הפירמידה תקרוס מאי יכולתה לשרת את החוב תצמח למשק ברכה מכך. החוב גדול מכדי ליפול על ההון העצמי של הבנק. החוב גם לא גדול מכדי ליפול על בעל השליטה בפירמידה. במקרה של קריסה בפירמידה החוב הוא של הפירמידה ולא של בעל השליטה.  אם יש בעיות בשרות החוב, יעדיף הבנק למחזר את החוב למרות הסיכון. האשראי הבנקאי מתנהל ללא שקיפות תחת חסיון בנקאי. לכן במקרים של קריסה ואי עמידה בהחזרי החוב ע"י לווים גדולים ומקושרים, התפתחה פרקטיקה שניצלה את החיסיון ואת העובדה שלא באמת חסר כסף אמיתי, למחיקת חובות ללוים הגדולים או להתנהלות מעומעמת כך שהלווה לא מחזיר את החוב והבנק לא רושם הפסד בהונו ("הפרשה לחובות מסופקים"). זאת בניגוד לשקיפות במקרה של חוב סחיר בכסף אמיתי (אג"ח חברות או אשראי חוץ בנקאי).

4.2  אשראי פיננסי למשכנתאות וסחרור מחירי הדיור

לסחרור מחירי הדיור בשנים האחרונות מספר גורמים. לאשראי הבנקאי למשכנתאות תפקיד מהותי ביצירת סחרור המחירים בדיור בנוסף ובנפרד מהגורם של היצע הדירות החדשות למול הביקוש להן. בדומה להבחנה בין אשראי בנקאי ריאלי לאשראי בנקאי פיננסי, מועיל גם לעשות הבחנה בין משכנתא ריאלית למשכנתא פיננסית. משכנתה ריאלית ניתנה לקניית דירה ראשונה לשם מגורים בפועל. משכנתה פיננסית ניתנה לרכישה במינוף של נכס לשם "השקעה" ולא למגורים. התופעה במגזר המשכנתאות דומה לתופעת הפירמידות:

כיצד התרחב השוק של 'פירמידת המשכנתאות הפיננסיות'[43]? האם רק בגלל תאוות הציבור לזכויות בעלות בנדל"ן "להשקעה"? הרי האשראי לפירמידת המשכנתאות הפיננסיות מרביתו מיועד לרכישת דירות קיימות שהרכישה לא מביאה להן ערך כלכלי חדש, רק גיבנת חוב. גם כאן התשובה הקצת קונספירטיבית היא שאם שוק המשכנתאות הפיננסיות לא היה קם, הבנקים היו צריכים להמציא אותו. חשוב להדגיש שהטענה אינה כנגד מכשיר המשכנתא שמאפשר לציבור לקנות דירה בתשלומים שפרוסים על פני זמן ארוך. הסוגיה היא מה מקור הכסף למשכנתא ומה התוצאה של משכנתא מאשראי בנקאי.

משכנתאות לנדל"ן הן האשראי האולטימטיבי כי נכסי הנדל"ן הם בטחונות נוחים וזמינים לבנק להבטחת החזר האשראי. לבנקים תלות ברווח מהריבית שנוצרת מהסחרור של יצירת משכנתאות חדשות. אך משוק הדירות למגורים (חדשות וקיימות) אין דרישה למשכנתאות ריאליות בהיקף שישביע את הבנקים. הפתרון הוא עידוד של ציבור קונים, שיסתער על קניית דירות שלא למגורים עצמיים, ללא הון עצמי מספיק ולכן תלויים בקבלת משכנתא פיננסית לשם מינוף הרכישה. דוגמא מספרית להמחשה ב[44]. זה כסף קל שמשמש אוויר חם שמנפח את מחירי הדירות. חלק הריבית בתשלום החוב מתווסף כל שנה כריבית דריבית למחיר הדירה 'המקורי'. אין זה צורך קיומי אובייקטיבי להחזיק נכסי נדל"ן "להשקעה". זו תלות של הבנקים למשכנתאות ברווחי הריבית שמנפחת באופן מלאכותי את שוק הנדל"ן בכסף אין סופי של אשראי. התוצאה בזום אאוט היא שאיבת כספי הציבור באמצעות פירמידת המשכנתאות להון העצמי של הבנקים.

עליית מחירי הדיור מחריפה בסביבת ריבית אפסית כי כדי לשמר את רווחי הבנקים מהריבית דרוש נפח אשראי גדול יותר וציבור הקונים מתפתה לקחת יותר אשראי כי הוא זול יותר. אומנם גם דירה להשקעה משמשת למגורים (של מישהו 'חסר דיור') אבל זה במחיר של ניפוח מחירי הדיור והדרת 'הרוכשים למטרות מגורים' כי הבנק מעדיף את הלווים הפיננסיים. אם המשכנתא הפיננסית הייתה ניתנת כהלוואה ולא כאשראי בנקאי האוויר החם היה מתקרר כי זמינות הכסף למינוף הייתה פוחתת משמעותית ואפקט הריבית במחיר הדירה היה דועך. דירות "להשקעה" (לא למגורים), היו נקנות באמצעות הון עצמי (של מי שיש לו). בכלים שלובים, גם מחירי הדירות למגורים היו אז נמוכים הרבה יותר. גם כאן נוצר אפקט סחרור חוב בועתי אך למספיק גורמים אין אינטרס לירידת מחירים שתביא לקריסת הביטחונות. לבנק יש אינטרס לעליית מחירים מתמדת כי זה מגביר את הדרישה למשכנתאות ושומר על ערך הביטחונות. בנק ישראל עצמו מספק כמה 'פנינים' ומזהיר מפני ירידה של מחירי הדירות "שהשפעתה על יציבות הבנקים תתעצם בשל הפגיעה בביטחונות שבידיהם"[45]. אך זה מה שיגרום למטוטלת להתהפך יום אחד כי תודעה של שינוי כיוון המחירים והריבית ישלח אנשים להיפטר מהמשכנתא. כבר נאמר שבועות סופן להתפוצץ.

 




 

הערות שוליים ומראי מקום

[1] Victoria Chick, Emeritus University College London; “Why Don’t Academics Understand Money?” Positive Money conference January 2013

[2] Michael McLeay, Amar Radia and Ryland Thomas; “Money in the modern economy: An Introduction”; Bank of England; Quarterly Bulletin 2014 Q1

[3]  בכל פעולה כספית כנגד כל הוספת סכום למונה כלשהו תתבצע החסרה בהתאמה ממונה אחר. כל העברה או הפקדה מורכבת ממספר פעולות אך מתבצעת כיחידה לוגית אחת. במינוח של הנדסת תוכנה – ACID Transaction

[4]  התורה אוסרת להלוות בריבית לישראל ומתירה להלוות בריבית לגויים – בדיוק מאותה סיבה שהיא אוסרת לשעבד עבד עברי לעולם ומתירה לשעבד עבד נוכרי לעולם: הנכרים לא בחרו להיות עבדים של ה', ולכן מותר להם להיות עבדים של ישראל, ולשלם לנו ריבית; אך לבני ישראל – עבדי ה' – אסור להלוות בריבית. מי שרוצה להלוות בריבית לבני-ישראל – למעשה רוצה לשעבד אותם, ולכן הוא נחשב ל"כופר ביציאת מצרים".

[5] Michael McLeay, Amar Radia and Ryland Thomas; “Money creation in the modern economy”; Bank of England; Quarterly Bulletin 2014 Q1

[6] Richard A. Werner, December 2014; Can banks individually create money out of nothing? — The theories and the empirical evidence; International Review of Financial Analysis Volume 36, December 2014, Pages 1–19

[7]  מתנהל בבלוגוספריה ויכוח סמנטי בין מצדדי המודל של מכפיל הכסף למתנגדיו. המתנגדים יאמרו שמתן אשראי יוצר כסף חדש יש מאין והמצדדים יאמרו שכחלק מהמודל, מתן אשראי מגדיל את כמות הכסף

[8]  "חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981" פרק ג' "תחומי הפעולה של תאגידים בנקאיים וייחודם" סעיף 10

[9]  "חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981" פרק ג' "תחומי הפעולה של תאגידים בנקאיים וייחודם" סעיף 13

[10]  " חוק בנק ישראל, התש"ע–2010" סעיף (44 א) "שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף, מעות …"

[11] "חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981" פרק ג' "תחומי הפעולה של תאגידים בנקאיים וייחודם" סעיף 10 קובע כי "לא יעסוק בנק אלא בעיסוקים אלה" ומפרט שורת עיסוקים מותרים לבנק בהם בסעיף קטן (5) "מתן אשראי". בנוסף ובמהופך חוק הבנקאות נותן בלעדיות לבנקים ומונה עיסוקים אסורים לגופים שאינם בנקים. סעיף 21. (א) קובע כי "מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק" ומפרט שורת עיסוקים אסורים בהם בסעיף קטן (א 1) "בקבלת פיקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת". כלומר לגוף שאיננו בנק אסור לעסוק בגיוס הון (פיקדונות) לשם ('באחת') מתן הלוואות.

[12]  בכפוף לסעיף 21 א' בחוק הבנקאות לעיל הרשות לני"ע עצרה (25-05-2015) את הנפקת האג"ח של חברת האחים נאווי העוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי הואיל וההנפקה "..נעשית במקביל למתן אשראי בידי מי שאינו תאגיד בנקאי, יש בה משום הפרה של סעיף 21 (א) (2) לחוק הבנקאות". יוזמות חקיקה שבתהליך בכנסת והמלצות 'וועדת שטרום' וודאי יביאו שינוי בסעיף זה בקרוב.

[13]  מעניין שחוק הבנקאות מתייחס רק למונח 'מתן אשראי' ולא מזכיר או עוסק כלל במונח 'הלוואות'

[14] "הוראות ניהול בנקאי תקין העוסקות בדרישות הלימות ההון – שאלות ותשובות מסמך –מרכז", בנק ישראל הפיקוח על הבנקים, 24-11-2015. המסמך הוא בן מאות עמודים אך 'אומרים' שהיחס הוא קצת מעל 10% הון עצמי ביחס להיקף האשראי.

[15]  בלשון בנק ישראל חלה הוראת 'חובת הנזילות'. בפועל חובת הנזילות ('הרזרבה החלקית') מטרתה מחד לתת כרית ביטחון במצב של משיכה המונית של הפיקדונות ומאידך מאפשרת לבנק לקחת את כספי הפיקדונות (אלו שאינם ברזרבה) לשימושים אחרים (שאינם אשראי) שישיאו רווחים לבנק

[16] בכפוף לסעיף 38 לחוק בנק ישראל (2010) מוטלת על התאגידים הבנקאיים "חובת נזילות" – חובה להחזיק "נכסים נזילים" כרזרבה בהתאם להוראות הנזילות. "נכסים נזילים" הם חלק מבסיס הכסף וכוללים את המזומן שבכספות הבנקים ואת חשבונות העו"ש של הבנקים בבנק ישראל. שיעור חובת הנזילות תלוי בסוג הפיקדון: 6% על פיקדונות עו"ש, 3% פיקדון לטווח של שבוע עד שנה, ולפיקדונות מעל שנה אין חובת נזילות.

[17]  לראייה, מרבית כספי הפיקדונות של הציבור אינם משמשים כרזרבה אלא "מושקעים", באמצעות הבנק ובעידודו, ברכישת ניירות ערך. "מהשקעת" הפיקדונות בניירות ערך, הבנק נהנה מעמלות כגון מסחר, ייעוץ, שמירה, חיתום וברוקראג'

[18]  מאיר חת, "ההיסטוריה של חוק הבנקאות", 12-03-2012 איגוד הבנקים

[19]  דימוי נפוץ שיצר אותו הכלכלן הסקוטי אדם סמית בספרו מ1776 "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות"

[20]  ההסבר הרקורסיבי של פיקדון שנוצר מאשראי שנוצר מפיקדון שנוצר מאשראי וכן הלאה משול בעיני לנחש שאוכל את זנבו ומתארך מכך

[21]  פרסום של ארגון OXFAM International מיום 19-01-2016 לקראת וועידת דאבוס 2016

[22]  "מדריך להצהרות סביבתיות מהימנות מניעת התיירקקות – Greenwash", פברואר 2014, המשרד להגנת הסביבה והרשות להגנת הצרכן

[23] Anat R. Admati, Peter M. DeMarzo, Martin F. Hellwig, Paul Pfleiderer, September 2 2015 version, " The Leverage Ratchet Effect", Stanford Graduate School of Business

[24]  האשראי החדש כולל עתה את הקרן הקודמת והריבית עליה בתוספת הריבית החדשה וכך היקף החוב (המינוף) עולה שלב ומדלג 'בעוד שן' בדמוי ה ratchet.

[25] Basel Committee on Banking Supervision, Basel III: A global regulatory framework for more resilient banks and banking systems, December 2010 (rev June 2011), Bank for International Settlements Communications CH-4002 Basel, Switzerland

[26]Effective Regulation and Financial Stability”, Anat Admati Stanford University, SBIF/UDP Conference on Banking Development, Stability and Sustainability November 5, 2015, Santiago, Chile

[27]  להמחשה נניח קרן נאמנות שנכסיה מורכבים מאג"ח. הפיקדונות הם יחידות הקרן שמחולקות בין מחזיקי הקרן (המפקידים). הערך הנקוב של האג"ח שמחזיקה הקרן זהו האשראי שנתנה הקרן (הבנק זוטא) למנפיק האג"ח (הלווה) מכספי המפקידים בקרן.

[28]  נציין בפרט את דוח בייסקי 1986, סגירת ההצטרפות לקרנות הפנסיה הוותיקות 1995, רפורמת בכר 2005 להפרדת קרנות הנאמנות והחיסכון ארוך הטווח מהבנקים, הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי (ועדת טרכטנברג) 2012, צוות זקן לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית 2012, החוק לצמצום הריכוזיות 2013 וכלה בוועדת שטרום 2015 להגברת התחרותיות בשוק האשראי הקמעונאי.

[29]  "חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981" פרק ג' "תחומי הפעולה של תאגידים בנקאיים וייחודם" סעיף 10

[30]  סעיפים קטנים 1 4 5 בסעיף 10 לחוק הבנקאות

[31]  דרוש יהיה גם לעדכן את חוק המשכון שנותן יתרון לבנקים בשעבוד הפיקדונות כערובה לחוב של הלווים

[32]  אני לא נכנס כאן לשאלה מהי הפונקציה האופטימלית לדעיכת הריבית אך זו בהחלט שאלה מתמטית כלכלית מעניינת

[33] Monetary Reform – A better monetary system for Iceland Edition 1.0 March 2015 Reykjavik – ICELAND

[34]  הפוך מהמודל של מטבע קריפטוגרפי מבוזר כמו ביטקוין שאינו מונפק ע"י רשות ריבונית, הפיקדונות מאוחסנים בארנק אלקטרוני בחסות בעל הפיקדון והתשלומים מתנהלים ישירות (p2p)  ולא  דרך מסלקה מרכזית (בנק)

[35]  במושגים של טכנולוגית Blockchain ניתן לראות זאת כאילו הבנק הוא Centralized Blockchain שמנהל את רישום הטרנזאקציות במטבע הדיגיטלי

[36] “From Social Networks to Market Networks”, Posted Jun 27, 2015 by James Currier at techcrunch.com

[37] “IBM Creates Open-Source Blockchain with Linux and Big Banks” Published on December 17; coindesk.com

[38] R3 blockchain group adds five banks, brings in technology heavyweights; Wed Dec 16; reuters.com

[39]  “Linux Foundation Unites Industry Leaders to Advance Blockchain Technology” By Linux_Foundation – December 17; https://blockchain.linuxfoundation.org

[40]  חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013

[41]  לדעתי אגב, זאת הסיבה שמנהלים שכירים של החברות שנרכשו ע"י הפירמידות מקבלים את השכר הגבוה ביותר במשק. כי עליהם לפעול בשרות החוב של בעלי השליטה ובניגוד לאינטרס הישיר של החברה שבניהולם

[42]  זכויות השליטה מושגת בעזרת שרשור החזקות שליטה במורד הקומות (חברות שכבה בלשון חוק הריכוזיות) שמפרידות בין בעל השליטה בקומה העליונה בראש הפירמידה לבין חברות המטרה הריאליות בבסיס הפירמידה. בכיוון ההפוך השרשור במעלה הקומות בפירמידה מקטין את הזכויות ההוניות בחברות הבסיס ולכן מקנה לבעל השליטה בראש הפירמידה זכויות הוניות אפסיות בחברות הבסיס ולכן גם סיכון הוני אפסי במקרה של קריסה

[43]  הסרט (2015) והספר (2010) 'The Big Short'

[44]   לדוגמא עסקה של רכישת דירה קיימת ב 1,000,000 ₪ עם הון עצמי של 100,000 ₪ ומינוף של משכנתה פיננסית של 900,000 ₪ לתקופת החזר של 10 שנים. תשלום המשכנתא בשיטת 'קרן שווה' בריבית שנתית של 5% מניב לבנק רווח ריבית של 226,875 ₪. זהו רווח מרשים לבנק של 226% בעשר שנים על הכסף האמתי (ההון העצמי) בעסקה. בפועל הדירה עלתה 1,226,875 ₪ (הון עצמי + קרן + ריבית) מתוכם רק 100,000 ₪ היו כסף אמיתי זמין לעסקה ו 1,126,875 ₪ 'החזר' על כסף שלא היה קיים. חושב בעזרת מחשבון משכנתא באתר לאומי למשכנתאות.

[45]  בנק ישראל 'דוח יציבות פיננסית' שפורסם 18-01-2016. עמ' 12, סעיף 1.1 'מחירי הדירות'

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s