שיעמום חברתי / דודי מלול

דודי מלול הוא חבר "הנהגת הבריאות".
המאמר מתפרסם במלואו בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית, 2016.



הפילוסוף הדני קירקגור תיאר פעם את השיעמום כך:

"האלים השתעממו ולכן בראו את האדם, אדם השתעמם ולכן נבראה חווה, ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס ישר לגידול האוכלוסיה. האדם השתעמם לבדו, אדם וחווה השתעממו יחד ואחר כך השתעממו אדם וחווה וקין והבל שעמום משפחתי. לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן, כדי לשעשע את עצמן, הן הוכו ברעיון לבנות מגדל וראשו בשמיים, רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל, ואז הם התפזרו בכל העולם, בדיוק כמו בני האדם, הם מטיילים בחוץ לארץ ונשארים משועממים"[1]

הורים שומעים לא מעט את המשפט "אבא, אמא משעמם לי…". גם אנשים בוגרים חשים לא פעם את התחושה המוזרה הזו אותה אנו מכנים "שיעמום". אנחנו עלולים להיתקל בה בעבודה, בלימודים, בזוגיות ובשלבים שונים של חיינו. אך מהו אותו שיעמום שאנו חשים למעשה?

במאמר זה נבחן את השיעמום – כיצד התפתח, נציג את סוגי השעמום השונים המזוהים כיום, וננסה לבדוק כיצד השעמום משרת אותנו במהלך חיינו.

במילון נוכל למצוא כי השעמום מוגדר כך: "שיממון, חוסר עניין, רוח עצבות ואדישות ביחוד כתוצאה של אפס מעשה ,חוסר תוכן מענין וכדומה"[2]. אך האם ניתן להסתפק בהגדרה זו, כדי שתבהיר לנו מהו השעמום?

"האדם משועמם. מאות מיליוני דולרים מוצאים על מנת לבדר ולשעשע אותו .הוא משלם סכומי עתק לכל מי שיכול לגרום לו להעלות חיוך ולשכוח את דאגותיו היומיומיות. ומהן דאגות אלה? עוני, מחלה, רדיפה, כאב גופני? אף לא אחד מאלה. דאגתו העיקרית היא הקיום עצמו. הוא אינו שבע רצון ממה שהוא עושה, ממשלח ידו, או ממקצועו. הוא שונא את השגרה של קימה ב-7, עליה לרכבת של 7:45, הגעה למשרד, שבו הוא פוגש באותם האנשים, ומשוחח על אותם העניינים. אין הוא מוצא שום שמחה במה שהוא עושה, הוא רוצה לשחרר עצמו מהמחויבויות ומהפעילויות היומיומיות שלו…הוא נוסע למרחקים משום שנמאס לו מעיר הולדתו, ומסביבתה המוכרת, והוא עוסק בחיפוש תמידי, אחר חוויות וגירויים חדשים. מובן שכל מאמציו לשבור את החד-גוניות ולהכניס שינוי בקיום החוזר על עצמו הם חסרי תוחלת. שכן אין דבר בעולם היכול להציע לאדם דבר חדש, מרגש ומרתק. עד מהרה הוא מכיר בעובדה שהדבר שאותו חיפש אינו נמצא. והוא חוזר הביתה, חזרה לסביבתו ולחובותיו הישנות. הוא רודף חלום תעתועים וזה נסוג ללא הרף, ככל שהוא מתקרב אליו"[3]

בויקיפדיה מתואר השעמום "כרגש שלילי, הקיים אצל מרבית היונקים ונובע מחוסר עניין בגירויים הפיזיים והרגשיים באותו רגע. השעמום הוא מצב של אדישות או אפתיה החודר לתודעה, כאשר האדם חש כי אין שום דבר מעניין או משמעותי לעשות".[4]

במקום אחר מתואר השעמום אף כתחושת סבל, הנובעת מפעילויות שאיננו מגלים בהן עניין, אך נאלצים לעסוק בהן.[5]

ויקטור פרנקל,[6] טען כי האדם המודרני, שיש בידו את האמצעים אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם ריק קיומי. הסימפטום הראשי של אותו ריק קיומי הוא השעמום. לפי פרנקל, אנשים משועממים נוטים לחוש חוסר סיפוק, פאסיביות, בדידות והערכה עצמית נמוכה.

גם ד"ר יורם שורק, בדומה לפרנקל,  טוען כי השעמום הוא תולדה של תחושת חוסר ערך בחייו של האדם, או החרדה מפני תחושה שכזו: "שעמום הוא לעיתים סוג של מצב רוח ולאוו דווקא מאפיין אישיותי קבוע, השעמום משמש לא פעם כמנגנון הגנה מפני רגשות אחרים המאיימים על העצמי. יש להטיל ספק כי השעמום נובע בהכרח מהעדר תעסוקה או מעודף פנאי… משמעות השעמום ומהותו עמוקות לאין ערוך וקשורות לחשש האנושי מפני ריק והיעדר משמעות". [7] כלומר, השעמום אינו קשור בהכרח להיות האדם רווי גירויים או לחילופין חסר מעש, כפי שנטען בהגדרה המילונית או האנציקלופדית, אלא מקורו נוגע ברבדים עמוקים יותר, בהם האדם חש חסר משמעות.

לפי הנאמר בפרק זה, אנו רואים כי לכותבים וחוקרים שונים, הגדרות שונות לשעמום: מתחושה או מחשבה סובייקיטיבית הנוצרת מחוסר עניין והנאה מסיטואציה מתמשכת החוזרת על עצמה, כמו בשגרת עבודתו, הזוגיות שלו, המטלות היומיומיות אותן הוא נאלץ לעשות, ועד להיותו מנגנון המגן על האדם מפני התמודדות עם תחושות של חוסר ערך ומשמעות בחייו.

השעמום בהסטוריה

בעת העתיקה עסקו בשעמום בעיקר אנשי הדת. במאות הראשונות רובו של העולם היה דתי  וראה בבטלה ובשעמום חטא שיש להימנע ממנו. דבר זה היה משותף לכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות העיקריות. ביהדות, ניתן לראות זאת בציטוט מתוך התלמוד הבבלי: "המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מובילה לידי שעמום, והשעמום מוביל לידי חטא"[8]. בנצרות נתפס השעמום כחטא והכינוי "שד הצהריים" אף ניתן לאדם במצב של חוסר מנוחה וחוסר מרץ בו זמנית[9]. באסלאם ראו בבטלה וחוסר מעש חטא שיש להיזהר ממנו כגורם המסכן את החברה. [10]

בעולם החילוני נזכר השעמום לראשונה בתקופתו של לואי ה- 14. באותה תקופה נטבע בחברה הגבוהה המושג "שעמום אריסטוקרטי". בני המעמד הגבוה, שהיו בעלי שפע כלכלי, לא ידעו מה לעשות בזמן הפנוי הרב שהיה ברשותם, דבר שהוביל לשעמום. או אז נוצרה בפעם הראשונה המילה הצרפתית לשעמום – ennui.

במאה ה- 19, הובילה המהפכה התעשייתית עוד ועוד אנשים אל הערים, שם מצאה עצמה אוכלוסיה הולכת וגדלה עובדת בעבודות מונוטונית ושיגרתיות. כך התפתחו מושגים כמו שעמום תעשייתי, שעמום משרדי ושעמום חינוכי, ונוספה למילון האנגלי המילה boredom[11]. באותה המאה, החלו גם באזורים שונים בעולם, כמו באימפריה העותומאנית, אינטלקטואלים ובעלי תפקידים במדינה להציג את הפעלתנות כדבר חשוב, ואת הבטלה כפוגעת במדינה ואפילו בבריאות. נושאים אלה טופלו דרך כתבי עת, סיפורים, חינוך בבתי הספר ועוד…[12]

בחיפושיי אחר מקורות שונים העוסקים בהיסטוריה של השעמום ניסיתי להתחקות ולבדוק כמה פעמים מופיע המושג שעמום בתנ"ך. גיליתי שהמילה הזו אינה מופיעה אפילו פעם אחת. עם זאת, נדמה כי סיפור אדם וחווה  מונע ממשעמום. שעמום שהוביל לסקרנות –  היה להם הכל, כל צרכיהם סופקו והם חיו בחוסר דאגה, אך לא היתה להם עשיה. למעשה, בדומה למסופר קודם אודות האצולה בימיו של לואי ה-14, ניתן לומר כי אדם וחווה חיו בשפע כלכלי וזמן חופשי, וכי ברגע שנגעו בעץ הדעת החלו להסתכל על הדברים אחרת. דבר זה הוביל לשיעמום שיצר סקרנות וחקירה פנימה.

גם בקריאה בספר קהלת, ניתן לדעתי למצוא נגיעה בנושא השעמום, גם שם בלי שימוש במילה ייעודית. לאורך הספר קהלת איננו מוצא טעם בדבר, לא בחיצוני ולא בפנימי. במילים אחרות – לא משנה מה הוא עושה או רואה, בסיכומו של דבר הוא חסר סיפוק, כלומר- משועמם. שעמום הוא מה שפותח את ספר קהלת – העולם משעמם, הכל חוזר על עצמו שוב ושוב, ואינו משתנה:

א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  גמַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם:  בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  הוְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ–שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.  ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. …….[13]

למעשה, בפרק א, מזכיר קהלת את כל ארבעת היסודות מן התיאוריות הפילוסופיות העתיקות, ובכולם הוא מאבחן את אותה מחזוריות חד-גונית ומשעממת: המים זורמים באופן מחזורי, הארץ עומדת מלכת ואף דור לא מצליח לשנותה, הרוח תמיד נושבת באותם מקומות והשמש עולה בעקביות בצד אחד, ושוקעת בצד הנגדי.

בהמשך הספר (בפרק יא) מעניק קהלת סוג של פיתרון לאותה חזרתיות חד-גונית. בפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו"[14], אותו מפרשים רש"י, איבן-עזרא ואחרים[15] כעיצה לעסוק בנתינה, כי יום אחד הטוב שהאדם יעשה בעולם, יחזור אליו. הפתרון שמציע קהלת הוא  להיות בעשיה ובנתינה מלאת משמעות. בעקבות תפיסת העולם של פרנקל, אפשר להציע כי קהלת ממליץ לאדם למצוא משמעות בחייו וללכת לעבר המטרה שתמלא אותו ברמה הגשמית וברמה הרוחנית. פירוש זה שגם מחבר אותנו לדבריו של ד"ר שורק, שהשעמום כרוך בחרדה של האדם מפני חוסר משמעות.

סוגי שיעמום

מסתבר כי לא זאת בלבד שניתן להצביע על גורמים שונים לשעמום, כפי שתואר בחלקו הראשון של המאמר, אלא שחוקרים מצאו כי ניתן לסווג את השעמום למספר סוגים בהתאם לרמות העוצמה בהן הוא מאופיין, האם ועד כמה הוא מותיר אותנו חסרי-מעש או מניע אותנו לעשייה שתגרום לנו לצאת מתחושת השעמום: [16]

הסוג הראשון הוגדר ע"י החוקרים כאדישות –   המתורגמת כחוסר מעש ותחושה נינוחה שטוב לנו בה, אינה מניעה אותנו לפעולה אחרת ומלווה בתחושת ניתוק מהעולם החיצוני. לדוגמא: לאחר צפיה בסרט, כשאנו עדיין יושבים על הספה, ומהרהרים בחוויה – התחושה היא תחושה חיובית ואיננה דוחפת אותנו לפעולה פיזית.

הסוג השני: איפוס – זהו מצב רגשי, המעורר חוסר נעימות קלה, הנלווית לו תחושת שעמום המייצר אפשרויות. עם זאת, הוא אינו מעורר, בהכרח, חקירה אקטיבית של אותן האפשרויות. סוג זה של שעמום מאופיין בהרהורים ומבחשבות אודות פעולה, כזו שאינה קשורה לסיטואציה הנוכחית. לדוגמא, אם חזרנו מהעבודה, נכנסנו הביתה, אנו חשים שעמום, ואז מתחילים רגשות שליליים וביקורת עצמית כמו – "אני לא עושה כלום", "מה לעשות" – אולם לא רק שאין עשיה בפועל, אלא האדם אינו מנסה לאתר פתרונות לצאת ממצב זה, אף לא במחשבתו.

שעמום מסוג שלישי: חיפוש – האדם יחווה תחושה של חוסר מנוחה ויחפש באופן פעיל אחר דרכים לצאת מתוך השעמום. אדם עשוי לחשוב על פעילויות חלופיות, תחביבים, פנאי או עבודה .מדובר בחיפוש מחשבתי אחר אפשרויות, אך ללא עשייה בפועל.

הסוג הרביעי: תגובה – האדם יחוש רמות גבוהות של רגשות שלילים המעוררים אותו לפעולה. תחושת חוסר מנוחה ותחושה אגרסיבית יעוררו בו מוטיבציה לפעולה אקטיבית, לעיתים עד כדי פריצת מסגרת, כמו יציאה ממקום העבודה ,או משיעור בכיתה.

הסוג החמישי: אפאטיות– סוג זה של שעמום שונה מכל שתיארנו עד כה והוא קשה מאחרים. בדומה לסוג הרביעי, גם בזה יחוש האדם תחושה לא נעימה, אלא שבנוסף אליה יחווה סף עוררות נמוך וחוסר ברגשות חיוביים או שליליים. זאת, עד כדי דכאון או חוסר אונים. תחושה זו עלולה להובילו לתחושה עמוקה יותר של חוסר משמעות או חוסר אף טעם לחייו. חוסר האונים במצב זה מונע מן האדם לנסות ולמצוא דרכים להוציא עצמו מן המצב. עפ"י המחקר (ע"ע הערה מס' 16) סוג זה נמצא נפוץ בעיקר אצל בני נוער.

לאן השעמום מוביל אותנו?

כפי שראינו בסוגי השעמום השונים, רמות עוררות שונות עשויות להביא את האדם להתייחס לשעמום כאל תחושה או הרגשה שליליות. חוקרים וכותבים שונים (כמו אלה שהוזכרו בחלקו הראשון של המאמר) נטו להתייחס לשעמום כאל דבר שלילי. אכן, פעמים רבות השעמום נתפס גם אצלנו כחוויה שלילית.

אם נחזור לרגע לשם המאמר: "אבא, אמא משעמם לי…", הרי שלדעת פסיכולוגים ויועצים חינוכיים שונים, ישנם הורים הנוטים להיבהל מהצהרות שכאלה, לקחת אחריות על תחושת השעמום ולמהר לספק לילד "בידור" שיוציא אותו במהירות מהמצב בו הוא נמצא.[17]

גם למבוגרים ביננו, תחושת השעמום מעלה לא פעם מחשבות המפגישות אותנו עם עצמנו, ואז עשויים לעלות רגשות כמו: תסכול, פחד, חרדה עמוקה, חוסר שביעות רצון, אכזבה עצמית או מהסביבה. הרגשות הללו נתפסים כטורדניים ומאיימים והאדם יחוש רצון לברוח מהם ו"מהרעש" שנוצר בראשו. לשם כך, הוא עשוי לפנות לתעסוקה כמו: גלישה בפייסבוק, צפייה במערכונים או בתוכניות ריאליטי (שיוצרות תחושת שייכות ומעורבות רגשית) שתייצר עבורו מקסימום "תפוקה אישית" רצויה (הנאה, שלווה, שקט אחר…) אך תגזול ממנו מינימום מאמץ פיזי.[18]

שעמום עלול אף ליצור כעס ותסכול. כשאנחנו נמצאים בסיטואציה המשעממת אותנו ואין לנו אפשרות לבטא את התחושה מתוך כבוד לסביבה, אנו עשויים לחוש "כלואים" בסיטואציה. למשל: אני נוכח בהרצאה, וחש משועמם, מתוך כבוד למנחה ולסובבים, איני חש בנוח לעזוב את המקום או להפגין את התחושה כלפי חוץ, או לנקוט בכל פעולה אחרת שתסייע לי "לצאת" מהשעמום. אז עלול להיווצר בתוכי כעס ותחושות של חוסר נחת.[19]

לדעת הפסיכולוג ד"ר איסטווד, יש לייחס חשיבות לתופעת השעמום ולא לבטלה כדבר של מה בכך, מכיוון שנמצא קשר הדוק בין שימוש באלכוהול וסמים, והתמכרויות שונות אחרות, לנטייה לשעמום.[20] כאשר מילוי מרחב הזמן נתפס על ידי האדם כמשהו חסר משמעות ותוכן והדבר נמשך לאורך זמן, יווצרו תוצרים שליליים שיכולים להוביל למגוון רחב של התנהגויות, כמו: התמכרויות, הימורים, אכילה מופרזת ,דיכאון ועוד [21]. מחקרים רבים, שחקרו את השעמום בתחומים מגוונים (ביניהם: קרימינולוגיה, פסיכולוגיה תעסוקתית, סקסולוגיה ועוד) מצאו קשר בינו לבין התנהגויות כמו:

  • נהיגה חסרת זהירות, המעלה את הסיכון לתאונות דרכים
  • דחיית מטלות בעבודה/ בלימודים, או אף המנעות מוחלטת מהן
  • בגידות בחיי הנישואים, וקושי בקיום מערכת יחסים מונוגמית

ועוד[22]

עד כה עסקנו בשעמום כגורם שלילי, המוביל את האדם לתחושות והתנהגויות שאינן רצויות, בין אם "כניעה לתחושה", חוסר אונים, וויתור, שעלולים לקבל ביטוי בתקיעות, חוסר רצון ליצור שינוי, חרדה ודכאון ועד לבריחה מהתחושה באמצעות התמכרויות שונות.

אולם, נשאלת השאלה- האם לתחושת השעמום יש גם היבט נוסף, חיובי?

"חשבו על השעמום כעל אזעקה פנימית. כשהיא מצלצלת היא אומרת לנו משהו. היא מאותתת על מצב בלתי מספק. אבל זוהי אזעקה המצוידת במערכת הלם. חוויית השעמום השלילית והמעיקה מדרבנת אותנו – אולי אפילו דוחפת אותנו – לחפש מצב שונה, כזה שנראה משמעותי או מעניין יותר, בדיוק כפי שכאב חד מדרבן אותנו להפסיק לדחוף סיכות לגופנו[23]

השעמום עצמו נתפס אצלנו כדבר מעיק, מחניק ויוצר תחושה לא טובה, אך הוא גורם לנו לזוז מהמקום בו אנו נמצאים. כך שמתוך אותה חוויה, הנתפסת כשלילית ובלתי נעימה, אנו נדרשים "לזוז" ולייצר תנועה חדשה.כלומר, במקרים מסוימים, השעמום מעודד אותנו להתעורר.

שיעמום מתמשך ועמוק מבן הזוג עשוי להוביל למריבות וויכוחים, על פניו הם נתפסים כאירוע שלילי, אולם בפועל הם עשויים לעורר את האדם למציאת בן זוג חדש, התואם יותר לצרכיו ולרצונותיו. שיעמום וחוסר סיפוק במקום העבודה לאורך זמן יוביל להתפטרות וחיפוש עבודה חדשה ,בדומה לדוגמא הקודמת, גם כאן אירוע הנתפס תחילה כשלילי, פותח דלת חדשה ועשוי לסייע לאיתור הייעוד האמיתי של האדם. כאשר מטלות היומיום אינן מצריכות מאמץ, יצוץ שעמום שיוביל לחוסר סיפוק מהמצב דבר זה יגרור רצון לשנות, לזוז. שעמום קל נקודתי עשוי לעורר את הרצון לתקשורת עם אדם אחר, ולייצר שיחה טלפונית, פגישה.

נקודה נוספת וחשובה מציגה את השעמום כמפתח ליצירתיות. כשאנחנו משועממים, אנחנו מחפשים גירויים. אחת הדרכים ליצור אותם היא באמצעות חלימה בהקיץ, שהיא שלב חיוני עבורנו במציאת פתרונות או פרויקטים חדשים לעשיה שיהיו בעלי משמעות עבורנו.[24]

אם נחזור לרגע לילד או הילדה המשועממים, הרי שפסיכולוגים רבים ממליצים לאפשר לילדים לחוש את השעמום ולהתמודד עימו, ולא למהר להציע פתרון, מכיוון שמציאת דרכים להעסיק את עצמם באופן עצמאי היא מיומנות חשובה התורמת רבות לפיתוח היצירתיות.[25] אך כדי שמרחב זה יוכל להתאפשר במלואו, חשוב לאפשר לילד פנאי אמיתי. זמן שבו הוא אינו עוסק בכלום. אז אולי המסר החינוכי מהעיסוק בשעמום הוא – תנו להם להשתעמם, עם תמיכה.

"…גם אני אוהב את זה", אמר כריסטופר רובין, "אבל מה שאני הכי אוהב לעשות, זה כלום"

"איך אתה עושה כלום?" שאל פו אחרי שהרהר בדבר זמן מה.

"טוב, אז ככה. כשאנשים קוראים לך בדיוק כאשר אתה הולך לעשות את זה," – "מה אתה הולך לעשות, כריסטופר רובין?" "אתה אומר 'אה, כלום', ואז אתה פשוט הולך ועושה את זה".

"אה, אני מבין" אמר פו.

"עכשיו אנחנו עושים מין כלום כזה"

"אה, אני מבין" אמר פו שנית.

"זה אומר, פשוט להתהלך. להקשיב לכל הדברים שאינך יכול לשמוע ולא לחשוש מכלום"[26]

בנימה אישית…

כיום אנו עדים לכך כי סף הגירוי עולה ולכן בני האדם משתעממים במהרה. ניתן לראות זאת אפילו באופן בו מוצגות הפרסומות החדשות – הכל צריך להיות מהיר, קצר, ססגוני או מיני אחרת האדם ישתעמם, המסר לא יועבר והוא ימשיך הלאה. בעבר התוכניות היו יותר אינטלקטואליות ולימודיות, והיום הן יותר קלילות ומבדרות.

האנשים כיום מופגזים בצרורות של מידע אשר מציף אותם, הן בדרך לעבודה וממנה, והן במהלך יום העבודה עצמו. כולם מחוברים לטלפונים הניידים ולמחשבים, קופצים מחלון לחלון, ממסך למסך. אני רואה, ולצערי אף לוקח בה חלק בעצמי, חברים לספסל הלימודים שתוך כדאי ההרצאה מגניבים מבט לכיוון הטלפון, בכל מספר דקות. הרשתות החברתיות, האתרים נושאי הפנאי, באים "להעיף" את הזמן השקט, וכל זאת אולי על מנת שלא נפגוש ונתעמת עם תחושת השעמום.

הראיה או ההשקפה לגבי השעמום היא אינדיבידואלית, ותלויה כמובן בעוצמתה ובאופן בו האדם רואה או מקבל אותה. לדוגמא, אדם משתעמם, יוצא לטיול וחוזר עם חוויות ושלווה – זו הנעה חיובית. מנגד, אדם משועמם, שלא עושה כלום, יושב מהורהר, מחכה שהזמן יעבור, ובוכה על "מר גורלו". ללא ספק ברגע שהאדם לוקח את השעמום כמנוע מניע לטובתו האישית ואינו "נופל" לאוזלת יד או לרגשות שלילים יצוצו דברים מדהימים; "בין אם בעשיה רוחנית וגילוי משמעות החיים האמיתית של אותו אדם". [27]

דוגמא יפה נוספת, מצאתי במאמרו של אלי כהן ג'וור – "שעמום: סף הפנאי היוצר":

"שם, באין שיגרה ,יוכל האדם לפגוש את ניחוח הבושם הנשכח,הזוכר את ייחודיותיו,מרכז הוויתו האיתן ממנו עולה העניין ,ממנו יקיץ ויפתח המבט הרענן,מבט רואה מסתכל ומתבונן מתוך פליאה בעושר הבילתי נדלה של קיומו הוא ושל הקיום בכלל. שם הוא עשוי לחדש את הגישה האותנטית.." [28]

התהליך בו אדם בוחר בשעמום כגורם מניע מוביל פעמים רבות לתנועה ותזוזה מהמצב או המקום. דבר זה לוקח את האדם למחוזות של חקר חיובי או שלילי של מהות קיומו ומהות מעשיו.

סיכום

בסיכומו של מאמר זה ,ברצוני להתמקד בהיבט הטוב של השיעמום. כשעברתי על מאמרים ומחקרים על מנת לאסוף חומר לכתיבת המאמר, לחזק אמונות או להפריכן, הבנתי שני דברים עיקריים שעולים ומתחברים לי:

כפי שצויין בפרק הדן בהיסטוריה של השיעמום, במאמר זה,  הן בתפיסה הדתית והן בתפיסה החילונית השעמום אינו תחושה/הרגשה טובה, ויכול להניע ולהוביל לדברים לא רצויים. אך אם נבחן מנין נובע שעמום זה, נבחין שהוא אינדיבידואלי ונמצא ונחווה אצל כל אדם בדרכו שלו האישית.

הבנתי שהאדם מחפש משמעות לקיומו.

"תחושת הפנאי שעל סף השעמום נשענת על עוז הרוח המעניק לאדם את האומץ לצפות אל עבר עתיד לא צפוי, עתיד שאליו מתפנה מי שמאס בנתיבים הסלולים. זהו מרחב היוצא מצומת השעמום, וטומן בתוכו את האוצר העילאי של האדם-היכולת ליצור ."[29]

אדם מחפש משמעות לחייו, והוא מוצא אותה בדרכים כאלו ואחרות .

הוא יכול למצוא לעצמו משמעות שתניע אותו בנתיבים של חייו ובצמתים החשובים לו.

זה משהו דינמי המשתנה, זז וחי כמו האדם עצמו, מה שנכון היום לאותו אדם יתכן ולא יהיה נכון בעתיד. חשוב שהאדם ימצא משמעות, עבורה יהיה לו שווה לקום ולקראתה לנוע, ותהא אשר תהא. אם במקום עבודה/עסק חדש, אם בעיסוק בפרויקטים התורמים לטובת הקהילה, בלימודי רוח ודת ועוד…

כשהאדם לוקח את תחושת האי-נוחות, ובמקום לשקוע בחד-גוניות ממנף אותה לצרכיו ומאפשר לעצמו לצאת לדרך חדשה,  דברים מדהימים יכולים לקרות!




הערות שולים ומראי מקום:

[1] קירקגור,סרן (או-או 254:1988 'מחזור הזריעה ')

[2] מילון חדש א.אבן שושן.ר-ת מוספים עמוד 1736

[3] עבודה שבלב, עמ' 37-50, הרי"ד סולובייצ'יק

[4] ויקיפדיה :ערך שיעמום

[5] מצ'עמם לי… הצילו! יורם שורק, מתוך המדור: דברים שיורמים יודעים, נענע 10, 16.5.2008

[6] הזעקה הלא נשמעת למשמעות מאת ויקטור פרנקל, בהוצאת דביר, 1982

[7] טיפולוגיה חדשנית של מהות השעמום בכלל והשעמום בקרב קשישים בפרט, ענת רפפורט, גרונטלוגיה, vol.no.4 – 2010 pp 23-41, תשע"א)

[8] תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ"ט עמוד ב  רשב"ג

[9] The History of Boredom Linda Rodriguez McRobbie SMITHSONIAN.COM NOVEMBER 20, 2012

[10] משעמם כיצד השתנתה חווית השיעמום בעת החדשה אבנר וישניצר 30.06.2015

[11] מצ'עמם לי … הצילו יורם שורק 16.5.2008

[12] משעמם כיצד השתנתה חווית השיעמום בעת החדשה אבנר וישניצר 30.06.2015

[13] קהלת פרק א

[14] קהלת יא 1-8

[15] מגילות ,עולם התנ"ך, בעריכת פרופסור יעקב קליין ,בהוצאת דברי הימים ת"א 1999 עמוד 206

[16] Motivation and Emotion – Types of boredom: An experience sampling approach; by Thomas Goetz A, Anne C. Frenzel, Nathan C. Hall, Ulrike E. Nett, Reinhard Pekrun ,Anastasiya A. Lipnevich ;June 2014, Volume 38, Issue 3, pp 401-419

[17]  עניין של חוסר עניין: על שיעמום בקרב ילדים, רינה וייסגלס בראיון עם סיגל סמוכה, בעלת MA בייעוץ חינוכי, מגזין "להיות הורים" פברואר 2009.

"אמא, משעמם לי" מאת שירלי יובל-יאיר, פסיכולוגית, אתר ynet , 27.3.2007

[18]  הסיבות לצפיה בטלויזיה, החופש לצפות: מבט שני לטלויזיה, הוצאת רכס.

"תכניות המציאות" בישראל :בין מציאות לדמיון, בין תמימות למניפולציה, בין ציבורי לפרטי. פרופ' גבי וימן, ד"ר יהונתן כהן, גב' מיכל הרשמן שטרית, מרץ 2007

[19]  מהות השעמום בראי האקזיסטנציאליזם ובראי חקר הרגשות, ענת רפפורט, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" נובמבר 2004

[20]. חוקרים מזהירים: לשעמום השפעה הרסנית על בני האדם, הארץ 16.10.2012.

[21] The Unengaged Mind: Defining Boredom in Terms of AttentionPerspectives on Psychological ScienceSeptember 2012 7: 482-495,

[22] מהות השעמום בראי האקזיסטנציאליזם ובראי חקר הרגשות, ענת רפפורט, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" נובמבר 2004

[23] לגעת בשעמום, אנדריאס אלפידורו, מרצה לפילוסופיה, מתוך המגזין "אלכסון"

[24] Boredom makes people more creative, claim psychologists by Sarah Knapton, The Telegrafh, 25 Mar 2015

Does Boredom Bring Out Our Creative Flair, by Sandi Mann Psychologist, University of Central Lancashire,

[25] עניין של חוסר עניין: על שיעמום בקרב ילדים, רינה וייסגלס בראיון עם סיגל סמוכה, בעלת MA בייעוץ חינוכי, מגזין "להיות הורים" פברואר 2009.

"אמא, משעמם לי" מאת שירלי יובל-יאיר, פסיכולוגית, אתר ynet , 27.3.2007

[26] הבית בקרן פו מאת א.א.מילן

[27] שעמום ומשמעות בחיים מאת הרב הדר מרגולין  http://www.aish.co.il/c/path/210528491.html

[28] שעמום: סף הפנאי היוצר,אלי כהן ג'וור גרונטולוגיה ל(1-2) תשס"ג-2003 ע"מ 93

[29] שעמום: סף הפנאי היוצר,אלי כהן ג'וור גרונטולוגיה ל(1-2) תשס"ג-2003 ע"מ 93

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s