"הנהגת הבריאות" בימי הרמב"ם ובעידן המודרני / חגית יקר

חגית יקר היא חברת "הנהגת הבריאות", המאמר התפרסם בחוברת הכנס להנהגת הבריאות, 13.3.15.  המאמר מציג את תחום "הנהגת הבריאות" באמצעות דברים שכתב הרמב"ם בנושא, ופירוש של ר' צהלון לדברים אלו.



"הנהגת הבריאות" הוא שם כולל לפעולות שאדם עושה לשמירה על בריאות טובה ולמניעת מחלות, מה שאולי נכנס היום תחת הכותרת 'רפואה מונעת'. "הנהגת הבריאות" הייתה נושא חשוב ומרכזי ביותר ברפואה ששלטה באזורנו לאורך ההיסטוריה. מאמר זה מסכם חלקים מספר הפרשנות של הרופא הווניציאני בן המאה ה-17, רבי יעקב צהלון, "שמירת הבריאות להרמב"ם".[1] בו הוא מפרש את פרק ד' ב"הלכות דעים" מאת הרמב"ם. בפרק המדובר מגדיר הרמב"ם מהו מאכל טוב, מתי וכמה כדאי לאכול ודן בסוגייה האם טוב לערבב מיני מזונות בארוחה אחת.

רבי משה בן מימון, "הרמב"ם", חי בין השנים 1138-1204 והיה איש אשכולות: פילוסוף, מדען, רב, חוקר ורופא. הוא נחשב לדמות משפיעה ומשמעותית ביותר ביהדות, עליו נכתב "ממשה עד משה לא קם כמשה". עיקר פעילותו כרופא הייתה בעיר פוסטאט שליד קהיר. הרמב"ם הושפע במיוחד מהרפואה היוונית (שעל בסיסה התפתחה הרפואה הערבית בתקופתו), חקר את כתבי גלנוס[2], הוא היה רופא בעל שם ואף שימש כרופא בחצר המלוכה של צלאח אל-דין. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו:

"גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב"ם גוף ונפש/
ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/
לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה…"

הרמב"ם כתב חיבורים רבים בנושא רפואה, פילוסופיה, הלכה ועוד. מאמר זה דן בפרק ד' בחיבורו "הלכות דעות" העוסק בשמירת הבריאות, בעיקר בהקשר התזונתי. את הפרק הנ"ל נבחן בעזרת הפירוש שכתב לו ר' יעקב צהלון. רבי צהלון חי לאחר תקופתו של הרמב"ם (1693-1630). הוא היה איש הלכה, רופא ודמות מרכזית בקהילה היהודית באיטליה במאה ה-17. ר' צהלון הזדהה עם שיטתו הרפואית של הרמב"ם וראה בדמותו מודל לחיקוי. הוא כתב חיבורים רבים בנושאי הלכה, פרשנות, מוסר ואמונה ובמיוחד התפרסם בשל חיבורו הרפואי "אוצר החיים", בו הקדיש פרק משלו לפירוש פרק ד' מחיבורו של הרמב"ם "הלכות דעים".

האם המלצות הרמב"ם להנהגת הבריאות תקפות גם היום? האם בעידן המודרני עדיין כדאי לקחת בחשבון את מזג האדם, הזמן ביום ובעונת השנה? ומה לגבי שינוי הרגלים?

במאמר אביא נקודות שונות הקשורות לתזונה והרגלי אכילה מפרושו של רבי צהלון ואבחן אותם למול המציאות בה אנו חיים כיום, במאה ה-21. בכל נושא נבחן ראשית ציטוט מדברי הרמב"ם מחיבורו "הלכות דעות"[3], לאחר מכן את פרושו של ר' צהלון מ"אוצר החיים"[4] ולבסוף התייחסות לתקפות הדברים האמורים במציאות של ימינו. מקוצר היריעה לא נוכל כמובן לפרט בנושא האחרון, אבל נשאיר כמה נקודות למחשבה.

הקדמה

לא מזמן הוזמנתי לארוחת ליל שבת. נדברתי עם חברתי מה כל משפחה מבשלת לארוחה, להלן התפריט שהוסכם: מרק ירקות, דג ברוטב, חלה, סלט ירקות (משני סוגים), אורז עם ירקות, פשטידת ירקות ועוגה לקינוח.

היה טעים!

אך האם ארוחה כזו באמת מזינה את הגוף?

על פניו נראה כי ארוחה הכוללת הרבה ירקות, דגנים ומרק היא מזינה ביותר. אך בפועל הייתי "חייבת" לטעום מכל המאכלים שהוגשו לשולחן, ואני יכולה להעיד שחזרתי הביתה כבדה ועם הרגשה לא נוחה בבטני.

איך נדע כיצד לאכול ומהי התזונה המתאימה?

בעקבות הרמב"ם נוכל לענות בקצרה כי יש מספר דברים שכדאי לכולם לשים לב אליהם, ואת השאר כדאי שכל אדם יבחן על עצמו. בואו נצלול אל הטקסטים עצמם.

מה אוכלים?

"והואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא שהרי א"א (ככל הנראה אין אדם) שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים".

"צריך לשמור באיכות וטוביות המאכל שיהא מזג המאכל דומה בתחילת הכל לטבע האוכל…והמאכל הטוב הוא שיהיה הדבר היוצא ממנו ומזונו טוב ובזמן מועט מתעכל ויורד מן האצטומכא…"[5]

בכדי לשמור על בריאות הגוף יש להקפיד על המאכלים שאנו מכניסים לגופנו. "מאכל טוב" יתעכל מהר ויזין את הגוף.

עוד מרחיב ר' צהלון מהו המאכל הטוב:

"הוא רע כאשר המאכלים הפכיים בטבעם ורחוקי מאוד טבעיהם כמו אם יהיו מהם קלי העיכול ומהם קשי העיכול…כמו האוכל יחד בשר ודגים וחלב אז בוודאי השינוי מוליד חולי אבל אם המאכלים אינן רחוקים בטבעיהם מאד אין קושי לאכול אותם בפעם א' כי הם ממין א' חשובים והם נאכלים בתענוג והגוף מחבקם היטב בתנאי שלא ימלא כרסו מהם..".

ההבחנה כאן היא באיכות המאכלים מבחינת עיכולם על-ידי הגוף. ר' צהלון גורס כי יש להפריד בארוחה אחת מאכלים קשים וקלים לעיכול.

הרפואה העתיקה מאפיינת מזג (כמו תכונת אופי) לכל חי/צומח ודומם. בעולם הוגדרו ארבעה מזגים עקריים: חם, יבש, קר ולח. לכל אלמנט בטבע מזג משלו, לדוגמה האש חמה ויבשה, המים קרים ולחים וכו'. באותה מידה, גם האדם מוגדר בעל מזג מסוים התלוי בנטייתו מלידה, הסביבה בה הוא חי, בגילו ובעוד גורמים רבים אחרים. הרופא ברפואה העתיקה מאבחן את מזגו של האדם החולה ומנחה אותו לאכול מאכלים שיאזנו את מצבו. מאחר ומחלה היא מצב של יציאה מאיזון יש לאזן את מזג החולה בכדי שיחלים. לדוגמה אדם בעל מזג לח וקר שיצא מאיזון יכול לסבול מליחה, נזלת וקור ולכן הרופא ינחה אותו לאכול מאכלים חמים ויבשים כגון בצל, שקדים, פלפל שחור לעומת זאת כאשר אדם זה בריא ינחהו הרופא לאכול מאכלים דומים למזגו, דהיינו קרים ולחים כגון מלפפון ואבטיח.

לצורך אכילה המתאימה למזג האישי של כל אחד ואחת נדרש ידע שכבר לא מצוי בחברה שלנו. בעת העתיקה, בזמן האימפריה הערבית, זמנו של הרמב"ם, ידע זה היה נחלת הכלל וכך היה אפשר ביתר קלות ליישם את התאמת המאכלים למזג האדם. כיום הקשבה לגוף ולמערכת העיכול עשויה ללמדנו מה מתאים או מה לא מתאים לאכילה עבורנו, וזאת גם ללא הכרת המזגים ומשמעותם העתיקה.

כמה לאכול?

"לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא".

"כמות המאכלים יהיה בערך הכחות שבאדם שיחזקו ולא יכבדו ושיהיו מתעכלים בקלות שאם יהיה חום טבעי חלוש לא יתבשלו היטב ויסבב חולאים ומי שירצה הבריאות לא יאכל לשובע וישאיר מעט משביעתו עד שיתאוה יותר שאם יאכל לשובע…ויש סכנה גדול שלא תכבה חום טבעי…".

ר' צהלון מחרה-מחזיק אחרי דבריו של הרמב"ם ושניהם מסכימים שלא כדאי לאכול עד השובע. תמיד כדאי להשאיר קצת מקום בבטן.

הסברו של ר' צהלון לכך הוא שבאכילה מרובה יש סכנה שתכבה אש העיכול הטבעית בקיבה מעומס המאכלים שנכנסו לתוכה.

עד כמה אנחנו אכן יכולים לעמוד בדרישה הזו היום, בתקופה בה אנו מוקפים בפרסומות מעוררות תאבון ובמסרים שונים בנוגע לאוכל המבלבלים את התחושת הגוף הבסיסית לרעב? קשה לומר. הרי אם הפרסומאים מצליחים בעבודתם, אזי שהרעב מתעורר אצלנו כל אימת שאנחנו נוסעים בדרך ופתאום רואים את הסמל המסתובב של מקדולנד'ס, או את שלטי הדרכים עם צילומי המזון. הפרסומות, הרגלי ההאכילה הקלוקלים והמסרים בדבר שתייה מרובה מוגזת ומתוקה מעמעמים אצלנו את יכולת הזיהוי מתי אנחנו רעבים וצמאים באמת. נראה כי כיום רובנו לא מכירים ולא מודעים לתחושת רעב אמיתית. אנחנו מוצפים במזון, לא מפסיקים לאכול מבוקר ועד לילה. הקיבה שלנו עמוסה תדיר ולכן לתחושות רעב אמיתיות אין הזדמנות להתעורר. במצב שכזה העומס על הקיבה רב, הגוף אינו מסוגל להשתמש במזון הנדחס לתוכו בתדירות גבוהה מדי ומערכת העיכול במצוקה[6]

 

סדר האכילה

ר' צהלון מביא ומבאר את משנתו של איבן סינא[7] בנוגע לשמירת הבריאות במנהגי האכילה:

"…וכן כתב איבן סינא א' המאכל עצמו, ב' טבע גוף האוכל וכוחותיו ג' לזמן השינה".

ור' צהלון מפרש:

…" א' אם המאכל קשה העיכול אוכלים ממנו מעט ואם הוא קל העיכול אוכלים ממנו יותר וכן במאכל נעים מותר לאכול ממנו קצת יותר ובפרט אם הוא דבר טוב".

האם היום אנו לוקחים בחשבון את טיבו של המאכל אם הוא קשה או קל לעיכול בהרכבת הארוחה? אם ניקח ארוחת שבת חורפית המסתכמת בחמין המכיל קטניות, עוף תפוחי אדמה ואורז בתוספת של סלטים שונים מירקות מבושלים וחיים ולקינוח עוגה ופרי. נראה שלא לקחנו בחשבון את טיבו של המאכל מבחינת קושי עיכולו וערבוב מתאים של המאכלים. זאת, אולי גם מפני שלרוב הציבור אין ידע מספיק בכדי להרכיב ארוחות המתאימות להמלצה זו.

לאכול כמו שמתאים לי

"ב' בשמור טבע האוכל ומלאכתו כי האיסטומכא קר תאב הרבה ומבשל מעט ובאיש זה ראוי לאכול מעט ולא לשובע..אבל מי שהאיסטומכא שלו חם מאוד יתאב מעט ומעכל הרבה ולו מותר לאכול כשבעו…"

איבן סינא מתייחס לטבע הגוף ולכוחותיו ור' צהלון מפרש שיש לאכול בהתאם לטבעו של האדם האוכל. מי שמערכת העיכול שלו קרה ירגיש תאווה לאכול, אך עליו לאכול מעט בכדי שלא יכביד על תהליך העיכול התקין, ואילו מי שמערכת העיכול שלו חמה לא ירגיש רעב בתדירות גבוהה אך אדם זה עליו לאכול הרבה בכדי לא לפגוע בתהליך העיכול שלו. אדם לו מערכת עיכול שאינה חמה או קרה במיוחד יאכל אך לא עד כדי שובע[8] המבצע פעילות גופנית מאומצת יאכל יותר ממי שאינו עוסק בעבודה פיזית, כאשר זה האחרון ראוי שיאכל מעט וטוב, אוכל המתעכל מהר[9].

בהתייחס לרלוונטיות של דברים אלה היום, אולי אנשים כבר אינם יודעים כמו בימי קדם האם מערכת העיכול שלהם חמה או קרה ועל התנהגותה? זה לא מדד שנמדד במרפאות או נלקח בחשבון בחברה שלנו כמדד לבריאות והמלצה לתזונה ראוייה. אולם יתרה מזאת, נראה שיש לנו ציפייה שכולנו נוכל לפעול לפי המלצות אחידות ובהמלצות התזונתיות הנוכחיות אין כדי לספק מענה לצרכים האנושיים המגוונים. אולי חסרים לנו הידע וההבנה המתאימים להבנת השוני ולפיתוח היכולת האישית להבחין במה עושה לכל אחד מאיתנו מתאים יותר, או מתאים פחות.

אכילה מותאמת לעונות השנה

"ג' נשמור ימי השנה כי בימי החורף שהחום האיסטומכא רב יעכל יותר ויאכל יותר ממה שיאכל בימי הקיץ שחום האיסטומכא מעט כמו שכתב איפוקראטי[10]…בחורף יאכל הרבה וישתה מעט ובהפך יעשה בקיץ".

על פי תיאוריית הרפואה המקומית, בחורף חום הגוף מרוכז פנימה כך שחום הקיבה גבוה, לכן רצוי לאכול בחורף יותר מאשר בקיץ, שבו חום הקיבה נמוך כי חום הגוף מתפשט החוצה ואינו מרוכז בקיבה. כמו-כן בקיץ יש להמעיט במאכל ולהרבות במשקה, ובחורף להמעיט במשקה ולהרבות במאכל.

בעולמנו המודרני, בו אנחנו נעים בעיקר מחלל ממוזג אחד לשני, אם יש לקחת בחשבון את עונות השנה? האם חום הקיבה שלנו עדיין חם בחורף וקר בקיץ או שאורח החיים המודרני שיבש את מנגנוני הגוף עליהם ר' צהלון מדבר?

התשובה אינה כה פשוטה וברורה ויש לבצע מחקר ובדיקות אוביקטיביות לגבי תהליך העיכול בחברה המודרנית כתלות בעונת השנה בכדי להגיע למסקנה חד משמעית. עם זאת, כל אחד מאיתנו יכול לבדוק על עצמו – האם יש מזונות ש"מתיישבים" לנו יותר טוב בעונה מסויימת ובאחרת לא? זה שאלה שכדאי לשמור במודעות ולהציב לעצמנו מדי פעם.

מה עושים כשמתפתים לאכילה לא מזינה?

"…ואם האדם חטא בהרבה אכילה יתכן בתענית או אכילת מעט מן המנהג וכן ע"י שינה ומנוחה או הרקה מן היפה וי"א כי טוב לאדם לעזוב אכילתו פעם א' בשבוע ביום או בלילה או לאכול אז מעט כי אז הדברים שלא נתבשלו באיסטומכא יכלו וכן אם ירגיש אדם שבקרבו יש דברים שלא נתעכלו יאכל דברים טובים מאוד כי הטבע יתחזק בו ועל זה יתבשל גם השאר…".

ר' צהלון ממליץ לאדם ש'חטא' באכילה מרובה לצום או לפחות לאכול מעט ממה שהוא רגיל, הוא ממליץ גם על מנוחה או אפילו הקאה. בכלל, ר' צהלון ממליץ לדלג על ארוחה פעם בשבוע כך שהקיבה תתנקה משאריות מזון שלא הספיקו להתעכל. לאדם שמרגיש כי קיבתו לא עיכלה דבר מה ר' צהלון ממליץ לאכול מאכל מזין שיחזק את העיכול וע"י כך גם המזון הבלתי מעוכל יתעכל.

ואצלנו? צום ודילוג על ארוחה אינם נתפסים בחברה המודרנית וברפואה המערבית כדרך לריפוי והקלה על עודף אכילה או אכילה שאינה מזינה. מקומם שמור באגף הטקסים הדתיים והרוחניים בלבד.

שינוי הרגלים

"..וראוי גם כן לשמור במאכל ההרגל והמנהג… אם א' נהג מנהג רע יבדל ממנו מעט מעט…כדי שהשינוי אח"כ לא יזיק לו מאוד".

ר' צהלון מייעץ לשנות הרגלי אכילה בצורה איטית מאחר ושינוי הרגלים מהיר עלול להזיק גם אם השינוי הוא לטובה. המלצתו של ר' צהלון לשנות את הרגלי האכילה שלנו בצורה איטית מתאימה גם להלך הרוח של תקופתו, השונה כלכך מקצב החיים המהיר והמסחרר שלנו. נראה שהמלצתו עומדת בקנה אחד עם לב ליבה של הרפואה העתיקה העוסקת באיזון בכדי לשמור על הבריאות, כך ששינוי הרגלים מהיר וקיצוני יגרום לגוף ולנפש ליציאה מהאיזון ואילו שינוי איטי והדרגתי ירגיל אט אט את הגוף להרגלים החדשים, ישמור על איזונו וימנע מחלה כתוצאה מכך.

האם המלצות הרמב"ם לגבי אכילה נכונה תקפות גם לימינו אלה?

נראה שאין חדש בדברי הרמב"ם, קל להסכים עם גישתו היא נראית הגיונית ורלוונטית גם בימים אלה, אבל זה לא מספיק. למרות שההמלצות הללו פשוטות, הן קשות מאוד ליישום מאחר וההרגלים שלנו כלכך שונים, למעשה מנוגדים. בזמנים אלה, בהם יש כל-כך הרבה הסחות דעת סביב, קשה מאוד ליישם את המלצות הרמב"ם ור' צהלון, הדורשות מודעות מלאה בכל היבטי האכילה והתקנת הסעודה, זמני האכילה, סוג המזון התאמתו למזג ועוד. איך נוכל לאכול מעט? ארוחות פשוטות ו"דלות" רכיבים? איך נדע מה המזג שלנו ונתאים אליו את מזוננו? הרגלים קשה מאוד לשנות, ובכדי לשנותם דרושה מוטיבציה חזקה אותה נוכל לעורר רק אם ננסה לאכול כפי שהרמב"ם ממליץ ולבדוק האם הדברים נכונים ומתאימים לנו. במקרים אחרים, מחלה "מכריחה" אותנו להתעשת ולנסות המלצות אלה לשיפור בריאותנו.

נחזור לארוחת ערב שבת מתחילת המאמר. האם היא באמת מזינה?

היא יכולה להיות מזינה באם נשמור על הכללים לעיל, דהיינו, נדע את מזגנו ונאכל רק מה שמתאים לנו, נאכל במידה ולא נערבב סוגי מזונות בעלי אופי שונה.


[1] "שמירת הבריאות להרמב"ם" פרושו של ר' יעקב צהלון הרופא להלכות דעות פרק ד', בהוצאת פרסומי מרכז אינגבורג רנדט ללימודי ירושלים, תשס"ב.

[2] רופא יווני רומי בן המאה הראשונה לספירה

[3] דברי הרמב"ם יופיעו בכתב מודגש.

[4] דברי ר' צהלון יופיע במרכאות בלבד.

[5] קיבה.

[6] להרחבה מומלץ לקרוא בספרו של בריאן ואנסינק "אכילה בהיסח הדעת" שתורגם לעברית בהוצאת פוקוס

[7] אבן סינא (1037 – 980), רופא,פילוסוף ומדען פרסי כונה "המדען המפורסם ביותר של האיסלם" חיבר כתבים שונים בנושאי פילוסופיה ורפואה. רבים מחשיבים אותו אבי הרפואה המודרנית. הרמב"ם הושפע רבות מעבודתו של איבן סינא.

[8] "שמירת הבריאות להרמב"ם" ר' צהלון הרופא, (עמ' 53).

[9] שמירת הבריאות להרמב"ם, (עמ' 54).

[10] היפורקטס, רופא יווני חי במאה ה 5 לפני הספירה. נחשב לאבי הרפואה המערבית.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s