עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
Loading
מרץ 3, 2015

ריפי שהם היא חברת המחזור הראשון של המסלול להנהגת הבריאות. כאשת חינוך ותיקה, שאף ניהלה את מערכת החינוך לגיל הרך במועצה האזורית זבולון, היא מביאה במאמר מידע על התזונה בגנים, מסבירה מדוע חשוב להתייחס לנושא ואיך לעשות שינוי שייטיב עם הילדים כחלק מתפיסה חינוכית בריאה.

המאמר מתפרסם בחוברת הכנס השנתי לבריאות קהילתית 13.3.15

ריפי היא חלק מקבוצה של חברות הנהגת הבריאות שממשיכות ביחד להקמת פרויקטים של בריאות קהילתית במערכות החינוך לגיל הרך במועצות שונות.
צרו איתנו קשר כדי לקדם בריאות גם אצלכם.



החינוך בגן הילדים הינו גורם מהותי בהקניה ועיצוב של הרגלי חיים בכלל, ושל הרגלי אכילה בפרט, בקרב ילדים בגיל הרך (גילאי 3-6). גן בו הצוות החינוכי מודע לחשיבות אכילת מזון מזין ובריא, ידאג לחשוף בפני הילדים מזון זה. זאת, בהשוואה לגן בו הצוות החינוכי אינו מודע לכך ועלול להקנות לילדים הרגלי אכילה קלוקלים ונזק משמעותי לטווח ארוך.

במאמר נדון בתהליכים לחשיפת השותפים במערך החינוכי – ילדים, הורים, צוות חינוכי וקהילה – לחשיבות התזונה הבריאה ולהקניית הרגלי אכילה נכונה בגיל הגן. לבסוף, נבנה תוכנית הבראה בתחום במזון לגן, המכוונת את כל השותפים למטרה זאת.

מצב התזונה במערכת החינוך

בשנת תשע"ב יצא משרד החינוך בתכנית שתכליתה חינוך לאורח חיים בריא, במרכזה של התוכנית עמד תחום התזונה: "במרכז הפעילויות בשנת הלימודים תשע"ב- תוכניות לקידום תזונה נכונה ועידוד לפעילויות ספורטיביות. במסגרת זו יעסקו במערכת החינוך (בגני הילדים ובבתי הספר), בין היתר, בנושאים: תזונה מאוזנת, מגוונת ומותאמת – העדפת מזון ובחירה מושכלת בחברת השפע, העדפת שתיית מים על משקאות ממותקים, עידוד אכילת פירות וירקות, הימנעות ממאכלים עתירי שומן ועתירי סוכר, הפחתת שעות מסך ועידוד פעילות גופנית, הקשר בין תזונה ובריאות".[1]

גם המועצה האזורית רמת נגב פיתחה תוכנית כוללת להגברת המודעות וללמידה על תזונה נכונה, בשם "בוחרים מקומי ואוכלים בריא", שכללה הרצאות, סיורים וסדנאות לקידום המודעות והרחבת הידע בתחום התזונה.[2]

הצורך לפתח תוכניות כגון אלה מעיד על בעיה בתחום התזונה, לצד מודעות גוברת לתחום הזה, שהובילה לצעדים על מנת לשפר את הקיים.

מחקרים העוקבים אחר משקלם של ילדי בית הספר מעלים נתונים המצביעים כי בקרב אחוזים גבוהים של ילדים קיימת סטייה מן המשקל הרצוי, המתבטא בתת משקל או בעודף משקל. נתון מעורר דאגה זה שנבדק בבתי ספר, מקורו, בין השאר, בהרגלים ובמציאות שחוו הילדים כבר בגיל הרך.[3]

הורים רבים מצפים כי מערכת החינוך תספק לילדים מזון משביע וטעים, אולם במוסדות חינוך רבים בארץ המודעות לאיכות התזונה נמוכה, ומתגלה תמונה רחוקה מן הרצוי בתחום של הזנה: המזון שהילדים מביאים (או שהגן מספק) כולל בדרך כלל מרכיבים משביעים אך שאינם מזינים דיים. לרוב המזון אף מכיל מרכיבים מזיקים, כמו קמח לבן, ממרח שוקולד, ריבה עם צבעי מאכל, חומוס תעשייתי הכולל חומרים משמרים או חומרי טעם, אוכל מעובד ושמֵן כמו שניצל, נקניקייה עטופה בבצק ('משה בתיבה') ועוד. בנוסף, מוגש לילדים מזון עתיר בטעמים ערֵבים לחך שמקורם באבקות המכילות חומרים סינטטיים מזיקים. בקרב ההורים ואנשי החינוך רווחת הדיעה שהעיקר הוא שהילדים ישאירו צלחת ריקה, ללא התייחסות למחיר הבריאותי של תוכן הצלחת.[4] לכל זה מצטרפים 'אירועים מיוחדים' לאורך השנה, כמו ימי הולדת וחגים, בהם מוגש "שלל" ממתקים עתירי סוכר, צבעי מאכל, קמח לבן וכו'. מוצרים אלה אינם מכילים את המרכיבים להם זקוק הילד להתפתחות מיטבית, הילדים מאמצים הרגלים אלה ואף מכילים חומרים מזיקים. הרגלים אלו מטביעים חותמם על עתיד הילדים בפרט ועל עתיד הקהילה בכלל.

מצב זה נוצר מתוך חוסר ידע, השפעה סביבתית, הרגל, נוחיות, מצב כלכלי ועוד. אך גם למדיניות הממשלה יש בכך חלק מהותי, לדוגמה – סבסוד לחם לבן, מחירים נמוכים יחסית של סוכר לבן, קמח לבן או שמן מזוכך, חוסר פיקוח ומחירים גבוהים של לחם מלא, קמח מלא, ירקות אורגניים ועוד. למרות ציפיות ההורים, גן הילדים מהווה חלק מקהילה ואין להתפלא כי קיימות השפעות הדדיות בכל תחומי החיים, כולל בתחום התזונה.

דוגמה נוספת להקניית הרגל לא נכון הוא שימוש בממתק 'להקלת' פרידה מן הילד. הורים המבקשים "להמתיק" את הפרידה מילדם למשך שעות, נוהגים לתת לילד ממתק, לעיתים אף בכמות מספקת על מנת לחלק לכל ילדי הגן, ואף מבטיחים הבטחות לממתק בפגישה אחה"צ. כך הם משיגים פרידה קלה, המאפשרת להם להמשיך את יומם בשקט. בדוגמה אחרת, המייצגת הווי חיים קיבוצי, יוצאים הילדים לביקור באחד מענפי המשק כגון המרפאה, מתוך מטרה להפוך מקום חשוב זה לידידותי עבורם. בסוף הסיור הילדים מתכבדים בממתק. כמובן שאין כל קשר בין מטרת הביקור לממתק המיותר.

מרכיב חשוב נוסף במכלול זה של הזנה מיטבית, הוא צורת הגשת המזון ודרך האכילה. גם כאן מתגלים כשלים המשפיעים על אימוץ נוהגי אכילה נכונים ובריאים. בגנים רבים מוגשת ארוחת הצהריים בכלי פלסטיק חד פעמיים, בלא תשומת לב לפיתוח ערכים של ישיבה נאותה לארוחה, החשובים להקניית הרגלים נכונים של צורת הגשת המזון אל הפה: בכמות מתאימה, אופן אכילה ולעיסה נכונים, יצירת אווירה מתאימה לזמן האכילה של שקט (יחסי) המאפשר, בין השאר, פיתוח יחסים חברתיים ושהות מספקת ללא לחץ של משחק בחוץ או פעילות אחרת. כמו כן, נמנעת האפשרות לנצל את זמן הארוחה להרחבת ידע ולהקניית מושגים שארוחה מזמנת.[5]

קיימים גנים בהם כלל אין זמן ייחודי המכוון לארוחה,[6] אלא זמן האכילה הוא בחירתי, על פי רצון הילד. מצב זה מונע אפשרות של ישיבה קבוצתית המקנה ערכים חשובים של שותפות, נימוס, היגיינה, מתן אפשרות להסבר ועוד. כמו כן פעמים רבות אין השגחת מבוגר, המתווך בין הילד למזון או שם לב לקצב האכילה, לכמות המזון, לגיוון המזון, המביאים לאכילה בריאה ורצויה.

מן המצוי אל הרצוי

מן המתואר לעיל, ברור כי יש מקום חשוב לפעולות הבאות לשפר את המצב, להגביר את המודעות ולנסות לשלב שינויים מערכתיים, המחייבים את מוסדות החינוך. שינוי רצוי זה הוא תהליך חינוכי – הדרגתי, הנעשה בקרב אוכלוסייה מגוונת, בגיל, בחינוך וידע, במצב סוציואקונומי מגוון ועוד.

בהמשך נפרוש דגשים ודרכים לארוחה מיטבית בגן הילדים, המתחשבת בגילו של הילד ובצרכיו. נקודת המוצא היא שהארוחה היא פעילות חינוכית לכל דבר, המשלבת ערכים הנוגעים בצד הפיסי, חברתי והרגשי של הילד. בין המטלות של הצוות החינוכי כלול תחום ההזנה וחשוב שהצוות יהיה מוכשר לכך.

תזונה מיטבית – תחום זה כולל הגשת מזון איכותי, טרי, שאינו מעובד, מגוון, כולל את כל אבות המזון המותאם לגיל הילדים. תזונה איכותית זו אמורה לייצג את המזון המוכר והשגרתי וכן את זה 'החדש' (ירק/פרי חדשים או מאכל שאינו מוכר) לפי האפשרות. יש כאן עיקרון של חשיפת הילד להכרות ולטעימת טעמים ומוצרים חדשים.

כל ארוחה (בוקר או צהריים) מזמנת תפריט מסוג שונה. תפריטים לדוגמה:

ארוחת בוקר:  ביצה בצורות הגשה מגוונות, ירקות בצורות הגשה של סלט, חתיכות ירק, לחם מקמח מלא, אבוקדו, סרדינים, גבינה לבנה טבעית או יוגורט ללא טעמים. לסיום תה צמחים.

צהריים: מרק (ללא אבקת מרק), ירקות טריים, ירקות מאודים, אורז מלא, קטניות, בטטות, קינואה, פריקי, קטניות מונבטות כמו, גרגרי חומוס, עדשים מסוגים שונים, ועוד. בנוסף, חלבון מן החי (לא הכרחי בכל יום) שהוכן מבשר/דג מאיכות טובה ושאינו מעובד. כל זה מלווה בשתיית מים (אפשר לגוון בפלח לימון, תפוז, תפוח או עלים מהגינה).

במהלך היום מקבלים הילדים גם ארוחות ביניים, המבוססות על ירק ופרי בלבד.

היערכות – חשוב לתת את הדעת על מערך הארוחה. התהליך מתחיל מהמקום הייחודי המוקדש לארוחה- פינת האוכל, שיתוף הילדים בהכנות; ממשיך באסתטיקה בה מוגש המזון, בקביעות מקומות הישיבה והצוות החינוכי, בשעת הארוחה המשותפת לכולם ובהנגשת האוכל בהלימה להתפתחות המוטורית של גיל הילדים.

מהלך הארוחה – מהלך הארוחה מזמן את האפשרות להסתגל להרגלים קבועים, כמו נטילת ידיים, ישיבה נינוחה ורגועה וברכת בתאבון. לכך מצטרף תיווך מפי המבוגר המכוון את הילד לטעום מהאוכל, ולשים לב למצאי. לדוגמא, "הוי מזמן לא אכלנו סלק!", או "הסלט כל כך צבעוני וטעים! מי הכין אותו היום?"; "הירק הממולא שקבלנו נראה טוב! מסקרן מה יש בפנים??" ועוד… תחום חשוב נוסף, הוא תחום המוטוריקה הקשורה באכילה; קילוף ביצה קשה, מריחת פרוסה, העמסת עוכל על מזלג, חיתוך במידת האפשר ועוד. תשומת לב ומודעות לתחום זה מאפשרת לילד לקבל את האוכל בצורה מתאימה ליכולותיו, ומפתחת בקרב הילדים תחושת עצמאות ליכולת תפקוד גבוהה.[7]

המשגה וביסוס המודעות – מכלול הארוחה מאפשר פיתוח מודעות לתזונה נכונה בתיווך המבוגר. בעזרת מלל מתאים, לומד הילד מושגים הקשורים בתזונה כגון, אבות מזון, פחמימה, חלבון, שומן, מזון טרי ועוד. כך גם מבין הילד את השילוב הנכון ואת הכמויות המומלצות מכל מרכיב. לדוגמא, המבוגר יכול להסביר לילד כי למלא את הצלחת בפתיתים בלבד, זה אינו הרכב נכון וכי חשוב לווסת את הכמות ולשלב מרכיבים בריאים נוספים. בנוסף, מתאפשרת לילד הכרות עם מאכלים ונוהגי תזונה של עדות שונות או ארצות אחרות.[8]

גינת ירק כמהלך תומך – חשוב ורצוי לשלב בפעילות הגן גינת ירק עונתית, בה מגדלים הילדים מבחר ירקות. גינה כזו מסייעת ללימוד תהליכים בטבע, הרחבת הידע אודות מקורות המזון שלנו, פיתוח הבנה להשקעה הנדרשת לצורך הגידול, ובכלל תמיד יש "טעם מיוחד" בלאכול את "מעשה ידינו".[9]

שלבים בדרך לשינוי – נוכל לומר כי השגת המטרה תיתכן אך ורק במצב של שיתוף מרבי של הצוות החינוכי, ההורים והקהילה. בשלב ראשון יש לערוך מיפוי, אשר נותן תמונה רחבה ומדוייקת, עד כמה שניתן, על הרגלי האכילה, סוג המזון המקובל במקום, גישת הצוות וההורים והרצון שלהם לשינוי. בהמשך יש ללוות את הצוות החינוכי בסיוע אנשי מקצוע, בעזרתם ירכוש הצוות את ההבנה ואת הידע הדרושים לשינוי. הצוות שיהפוך להיות 'צוות מגוייס' לנושא, יוכל להטמיע את השינוי אצל הילדים וכן בקרב ההורים, אשר יזומנו למפגשי הסבר, העשרה וסדנאות בישול. תכנון מהלך כזה דורש את שיתוף ההורים ועדכונם לאורך הדרך, בכך יושג שיתוף פעולה שיביא לאווירה בונה בקרב הילדים, שחשים שהמבוגרים שאחראים עליהם פועלים בקו משותף, הן בבית והן במסגרת הגן.

במקרים רבים, תהליך השינוי שיתרחש בגן ישפיע במעגלים רחוקים יותר על הקהילה כולה. במשפחה יש בדרך כלל יותר מילד אחד, כל משפחה קשורה בדרך כלל אל משפחות אחרות (שכנים, חברים וקרובים). מבצעים יזומים בפעילות הילדים במרחב הגן יכולים לגרום לשיתוף הקהילה, דוגמת יוזמה משותפת להקמת גינה קהילתית. פעילות כזו משפיעה על האווירה החברתית החיובית ומקרינה אף על תחומים נושקים, כגון ניקיון השכונה ושיפור המראה של הקהילה כולה. בשלב הבא יש לצפות אף לשינוי במצאי שיציעו חנויות לממכר מזון, שכן, יהיה להן חשוב למלא את הביקוש למזון איכותי מתאים, בהתאם לדרישות הציבור, שתודעתו כעת מכוונת למזון בריא ומזין.

סיכום

גיל הגן הוא גיל מפתח לשינוי בתחום התזונה הבריאה, הן מכיוון שגיל זה הוא שלב התפתחותי בו ניתן לעצב הרגלים נכונים שילוו את הילד לכל חייו, והן מפני שזהו גיל בו ההורים מעורבים ומהווים חלק חשוב. לכן, ההשפעה היא מעגלית ורב-רובדית: ילד, משפחה וקהילה. כמובן שלצורך יישום השינוי חשוב שמובילי החינוך במדינה, בעיריות ובמועצות יבינו את החשיבות העליונה בהפניית משאבים מתאימים ובתמיכה בתהליך. אנו מאמינים כי שינוי זה יוביל לשיפור ניכר בבריאות הציבור ובאיכות החיים. השקעת משאבים בתחום זה יגרור כמובן גם חיסכון לטווח רחוק, בכך שפחות אנשים יזדקקו לטיפולים רפואיים ואשפוזים בעקבות בעיות הנוצרות מתזונה לקויה. אין ספק כי תחום התזונה הוא תחום מרכזי בגיל הרך, תחום המכוון את הילד להתנהגות נבונה לכל חייו, בכל הקשור באכילה נכונה ומזינה, כמו כן מגייס גיל זה את הקהילה לשותפות והכרת התחום לתועלת הציבור בכלל.

[1] מתוך אתר משרד החינוך באינטרנט: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Briut/ShnatBriut/
[2] ttps://www.facebook.com/ramatnegev/photos/oa.141049792731020/537633269610375/?type=1&theater
[3] ח. קושר "למי קראת שמן", בתוך: "הד הגן" מפרט מחקרים בתחום משקל ילדים, הן משקל עודף והן תת משקל, ופורשת מספר סיבות למצב, בין השאר מגישה הכותבת את חשיבות החינוך הנכון בגיל הגן ובקרב הורי הילדים. הד הגן תשע"ד ג', עמ' 118-116.ראה עוד י. ולד בוץ, "לפני שיהיה מאוחר מדי", "הד הגן" תשע"ד ד, עמ' 107-102
[4] אורלי שולמן, "ילד טוב משאיר צלחת ריקה", מתוך "שעור חופשי" ינואר 2011, עמ' 38.
[5] נ. רוט, "טרי בריא ובהחלט אפשרי", בתוך: "הד הגן", תשע"ד ד', עמ' 44-40.
[6] הכוונה ל"גנים זורמים', בהם קיימת בחירה רחבה יותר של פעילויות לאורך זמן על ידי הילד. בין השאר, מדובר גם בבחירת זמן הארוחה, הנמצאת לאורך שעות בפינה קבועה, והילד בוחר מתי מתאים לו להגיע אליה.
[7] מ. אשל ור. פלוטניק, ספר הגן, עמ' 103-98.
[8] ד. רוזנטל, "האוכל השפה ומה שביניהם", "הד הגן" תשע"ד ד, עמ' 14-10.
[9] דוגמא יפה לשילוב גן-ירק בגן, כחלק מחינוך לתזונה נכונה ראה: ל. מנור, "בבקשה עוד קולורבי", "הד הגן" תשע"ד ד, עמ' 76-74. ראה עוד: מ. בן גיגי, "תרצו לשתות תה", "הד הגן" תשע"ד ד, עמ' 90-88.

2 תגובות על “בואו בואו לשולחן – לאכול נכון הגיע זמן / ריפי שהם”

  1. […] מאמר נוסף של ריפי שהם באתר: בואו בואו לשולחן – לאכול נכון הגיע זמן […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *